חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
קונטרס דברתי בחזון · פרפר נ
ובבכורות (נ"ה) זכרותא דירדנא ממערת פחייס היכי דאמר לא שתינא מים ממערת פמייס איתסר לי' בכולא ירדנא, זכרותא דדמא כבדא כדר"י דאר"י כבד שנמח מטמא ברביעית העיר רו"מ דלכאו' משמע דר"י לא רק קולא אשמעינן דלא מטמא עד דאיכא שיעור רביעית רק דגם חומרא קמ"ל דאע"ג שנימוח יש לה טומאת מת וקשה דאפי' אי לא פשיטא לן דזכרותי' דדמא כבדא מ"מ גם מדין בשר מטמא משום נצל כדאמר בנזיר (דף נ') בשר המת שנימוח ונקרש מטמא, ולשיטת הסוברים דנצל אין מטמא אלא בקרש אח"כ, שפיר יש חומרא בכבד שנימוח אע"פ שלא נקרש. אבל להסוברים דנצל מטמא אפי' לא קרש דהקרישה הוא רק לסימן דל"ה כיחו וניעו וכמו"ש במל"מ פ"ב מטו"מ קשה עכ"ד:
הנה באמנה בדברי המל"מ אי בנצל בעינן קרש דוקא, פליגי בזה בירושלמי נזיר (פ"ז ה"ב) המוהל שקרש הא עודיהו מחוי לא, וחרנא אמר שאם יקרש ויהא בו כזית מטמא אפי' מחוי:
וע"ד הערתו י"ל דמתני' דטהרות פ"ג מ"א ברוטב גריסין וחלב קרשו הרי אלו שניים חזרו ונימוחו כביצה טהור דאין חוזר לטומאה ישינה ומשא"כ בשמן חוזר לטומאה ישינה ובפי' הרא"ש ע"פ התוספתא דשמן כיון דבשעה שהי' קרוש אינו לא אוכל ולא משקה ולא נשתנה בינתים ממשקה לאוכל חוזר לטומאה ישינה אחר שנימח משא"כ ברוטב גריסין וחלב דבשעה שקרשו נשתנה ממשקה לאוכל, ולפי"ז נראה דגם בדין נצל שמטמא במת לכאו' יש סברא דבכבד שנימוח לא יהי' דין נצל כיון דכבדא כולא דמא והוא דם שנקרש, ובלבוש יו"ד סי' ע"ג ופמ"ג שפ"ד שהביאו דלהכי שריא רחמנא כבדא דכולא דמא משום דקרוש ועומד ודם הנשפך כמים אסרה תורה לא דם הכבד שקרוש ועומד וא"כ בכבד שהווייתו מן הדם אע"ג דאין על הדם תורת משקה בעודו בגוף עתו"ס חולין (פ"ז) מ"מ במציאותו הי' משקה צלול והרי נשתנה ממשקה לאוכל ע"כ אפשר דבנימוח אח"כ טהור כמו ברוטב גריסין וחלב ע"כ אשמעינן דמטמא עוד משום דם ברביעית:
עוי"ל משום דלא פסיקא לן אי כבד בכלל בשר, דבנדרים (נ"ד) א"ל תן בשר לאורחים ונתן להם כבד השליח מעל כו', ובמהר"ם שיף הביאו פמ"ג מ"ז סי' ס"ז סק"א לצדד דבכבד לא יהי' דין בב"ח מה"ת דל"ה בכלל הכתוב דגדי אסרה תורה א"כ משום הך ספיקא לא יהי' ג"כ בכבד דין נצל דאינו אלא בבשר ולא בדם ומשום הך ספיקא אפשר שלא יטמא אפי' מספק למ"ש המל"מ פ"ב מטו"מ בשי' הר"מ דנצל אין מטמא כ"א בודאי ואל"כ אין בו אפי' טומאת ספק והכ"נ בכבד דהוא ספק אם הוא בכלל בשר לא יהי' בו דין נצל, ולא ידעינן אי מטמא כשנימוח ג"כ מדין דם ע"י שכבר הקפה והי' לכבד, ובתוספתא תוס' שבועות (כ"ג) דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה, אבל במת בעת שהקפה והי' לכבד הי' לו דין טומאת בשר ע"כ אף כשנמחה לא יהי' מטמא לא משום בשר ולא משום דם קמ"ל ר' יצחק דמטמא משום דם ברביעית: