חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
קונטרס דברתי בחזון · פרפר מח
בסי' קט"ו בשי' הראב"ד פ"ה דנזירות דבטומאה וטומאה אפי' שלא בחיבורין פטור משום שמחולל ועומד וכהנים בזה"ז דכולנו ט"מ אין עליהן חיוב טומאה כלל, עיין בפנים כתבתי במק"א בתשו' לב"ד הרב הג' החו"ב מו"ה שבתי כ"ץ ראפאפורט נ"י רב בבד"ר דקראקא במה שתמהו על הראב"ד ז"ל הרמב"ן ז"ל בתוה"א הביאו המגדל עוז והאריך בזה בשאג"א החדשות שאיך יפרנס דברי הש"ס שבועות ונזיר (י"ז) דבעי בנזיר בקבר אי גמירי שהי' ותקשי קו' התוס' דמחולל ועומד, ולהראב"ד ל"ש תי' התוס' דבכל שעה מוזהר לפרוש מן הקבר שהרי לדידי' אפי' פירש ונגע אח"כ פטור, גם תי' של הר"ת שנטמא סמוך לחשיכה דמוסיף יום לש"ל שהרי כתב דכהנים בזה"ז אין חייבין שוב לעולם משום טומאה. ונלע"ד דכבר הערתי בתי' הר"ת דלמה חייב בנטמא סמוך לחשיכה משום מוסיף יום לפי"ד הר"מ בפ"ד מה"ש ה"י בשבועה שלא אוכל ככר זה היום וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה א"ח אלא אחת דאין שבועה חלה על שבועה, וכתב הראב"ד שזה שבוש שהרי מוסיף על שאר הימים, אבל הכ"מ והרדב"ז כתבו בש' הרמז"ל דמה שמוסיף ליום שאח"כ לא מקרי מוסיף כיון דליכא הוספה ליום שנאסר, והשתא הרי גם לענין טומאת כהנים ונזיר דפטור במחולל ועומד היא מגדר דאין איסור חע"א, וענין שבע לה טומאה במנחות (כ"ד) וא"כ מה יועיל כאן מה שנטמא סמוך לחשיכה דמוסיף ליומא אחרא:
ונראה הנה מה שכתבתי לתלות מחלוקת הר"מ והראב"ד ז"ל בפלוגתא דר"פ ורבה בנזיר (ז') אי יומי מפסקי מהדדי צ"ע אם יש ענין לזה, אבל הנה שי' הראב"ד מוכרח בש"ס דמכות (כ"ב) דפריך ולתני שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט הרי מה שכולל לזמן מקרי כולל ומוסיף וכמו שהקשה כן בא"מ בשו"ת על שי' הרמז"ל, וא"כ י"ל דגם שי' הר"ת הוא כשי' הראב"ד לכך בנזיר שנטמא סמוך לחשיכה דמוסיף יום חייב, אך לפי"ז צריך להבין מ"ש הראב"ד דכהנים בזה"ז א"ח משום טומאה אף דליכא מוסיף לזמן והרי שי' הראב"ד עצמו דמוסיף לזמן מקרי מוסיף:
ונראה דגם הראב"ד מודה דמוסיף לזמן ל"ה מוסיף וכסברת הכ"מ והרדב"ז משום דליכא מוסיף ליום שנאסר, ורק לגבי שבועה שלא אוכלנה או גבי שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט מקרי מוסיף וכולל, משום דשבועה הוי אי' גברא ואנו דנין על האדם, ולכך גם מה דמוסיף ליומא אחרא מקרי מוסיף שהרי מוסיף לגבי האדם שיהי' אסור באכילת הככר או שיהי' אסור בחרישה ליומא אחרא, ומשא"כ לגבי כהן שנטמא דל"ה אי' גברא וכמו"ש המהרי"ט סי' נ"ג דנזיר וכהן בכל דיניהם ל"ה אי' גברא רק אי' תורה דרמי רחמנא עליהם מפני קדושתם לכך בכהנים בזה"ז א"ח משום טומאה אף דמוסיף ליומא אחרא לא מקרי מוסיף כיון דליכא הוספה על היום שנאסר ואין אנו דנין ג"כ על האדם כיון דאי' טומאה לכהן ל"ה אי' גברא:
איברא שדברי הראב"ד ז"ל הם לכאו' נגד משנה מפורשת פ"ד דשמחות דאמר נטמא לאחר יום הכל מודים שהוא חייב מפני שסותר יום אחד הרי מפורש דמוסיף יום חייב, אך באמת ניחא בפשיטות דבנזיר אף שאינו אי' גברא שפיר מקרי מוסיף ליומא אחרא משום דבנזיר כתיב והימים הראשונים יפלו, א"כ ל"ש בזה הטעם של הכ"מ והרדב"ז דליכא הוספה ליום שנאסר, דז"א שהרי בנזיר פועלת הטומאה החדשה גם לימים הראשונים שהרי סותר את הקודמים שיפלו וימנה מחדש:
ומעתה סרה תמיהת המפור' על שי' הראב"ד ממה דבעי הש"ס בנזיר בקבר אי גמירי שהי' ולהנ"ל הראב"ד יפרש שפיר כפי' הר"ת בנטמא סמוך לחשיכה דמוסיף יום אחד וכדמתני' דשמחות, דרק לגבי כהנים בזה"ז כתב דאין עליהם חיוב טומאה משום דגבי כהנים לא מקרי מוסיף, משא"כ לגבי נזיר שסותר את הקודמין הוי מוסיף ליומא אחרא וליום שלפניו, וכש"כ הוא מדין שבועה שלא אוכלנה דמקרי מוסיף ליומא אחרא להראב"ד לשיטתו ודוק היטב:
בסי' קכ"א בנוגע לזה ובסוגי' דאוכל חמץ של הקדש הרחבתי פלפול הלכה בתשו' מאז להחריף כמר נפתלי ענגלענדר כעת ח"ג הרב הגביר בסאנץ אבל קצר המצע מהשתרע האריכות שבו ואפשר שתמצא מקומה במהדורא תנינא ברצה"ש: