חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
קונטרס דברתי בחזון · פרפר מו
בסי' קי"ג בקו' המנ"ח בחגיגה (כ"ו) דמקשה הש"ס דהוי כלי העשוי לנחת והרי למ"ש הצל"ח דכ"ש מקב"ט אפי' מראשון ושני דחה"ק משוי לי' אוכלא א"כ הכ"נ אע"ג דהוא כלי העשוי לנחת מקב"ט מטעם אוכל עיין בפנים מ"ש בזה, ובמק"א בתשו' חשבתי לתרץ ע"פ התוס' יבמות (ז') מ"ש דדייק מדקתני הוציאוה הוציאוה תרי זמני דאי לאו דהוי אי' דאו' לא הי' ממהרין כל כך עכ"ל, לפי"ז הכ"נ מקשה הש"ס על שאמרו הזהרו שלא תגעו בשלחן והרי הוא כלי העשוי לנחת דאי משום חה"ק דרבנן לא היו אומרים בלשון הזהרו בדמיון שכתבו התוס' שלא היו אומרים הוציאוה תרי זימני שהוא דרך אזהרה וגם שהה"מ פ"א מאישות כתב דבדרבנן לאו כ"ע זהירי א"כ לגבי טומאה דרבנן מטעם חה"ק לא היו משתמשין בלשון הזהרו דע"ה לא צייתי להזהר בה ושאני טומאת ע"ה גופא דאחמירי עלי' חכמים כדאו' לענין הע"ש וכ"ד כתוס' חגיגה (כ"א), זה בהשקפה ראשונה, אבל ז"א דהרי בברכות (ח') אריב"ל לבניו הזהרו בורידין כר"י אף שהוא רק דרבנן השתמש בלשון הזהרו:
אמנם בתשו' להשואל בסוגי' דחגיגה שם הזהרו שלא תגעו בשלחן ובתוס' שם בכהנים ע"ה הנכנסים להשתחוות בהיכל, והרי בתוס' חגיגה (י"ט) בשם הר"מ מפנטיזא דמה שגזרו על ע"ה הוא רק משום שמא ישבה עליהן אשתו נדה והוא נושא את המדרס ולפי תוס' יומא (ה') דמחוסר בגדים שנכנס להיכל חייב מיתה א"כ הכא שנכנסו הכהנים ע"ה להיכל על כרחו שפשטו בגדיהם ולבשו בגדי כהונה א"כ שוב אין יכולים לטמא את השלחן דמשפירש מבגדיו הוי רק ראשון לטומאה שאין מטמא כלי, והיא הערה יפה וכעי"ז הק' התוס' חגיגה (י"ט) בהא דנדה (ל"ג) עיי"ש:
ואמרתי ע"פ הקדמת קו' המנ"ח הנ"ל דהשלחן אפי' דהוי עשוי לנחת מקב"ט מטעם חה"ק וי"ל דאי משום חה"ק דרבנן ל"ה חיישינן לגבי טומאת ע"ה שהוא ג"כ דרבנן למאי דאמר בשבת (ט"ז) כלי זכוכית דרבנן וטומאה ישינה דרבנן בטומאה דאו' אחיתו לה רבנן סומאה בטומאה דרבנן לא אחיתו בה רבנן טומאה, והכ"נ לגבי חה"ק דרבנן דקרי לה הש"ס זבחים (מ"ז) מעלה בעלמא לא אחיתו בה טומאה בטומאת ע"ה דרבנן, והנה בתוס' שבת שם הק' מע"ז (נ"ב) דאיכא טומאה ישינה אפי' בטומאת ע"ז דרבנן ותי' דהתם רק אותה טומאה דרבנן אבל הכלי מקב"ט דאו' משא"כ הכא בכלי זכוכית דלא מקבל שום טומאה אלא מדרבנן, ולפי"ז מיושב קו' הנ"ל דאי משום שאחר שפשטו ע"ה בגדיהם דל"ה רק ראשון לטומאה מ"מ השלחן שהוא כ"ש שפיר מקב"ט אף מראשון מטעם חה"ק כדברי הצל"ח הנ"ל דבשלמא מטעם כלי העשוי לנחת דהכלי גופא אין מקבל שום טומאה מה"ת לא אחיתו רבנן טומאה דרבנן של חה"ק אבל אחר דמשני הש"ס דמגביהין את השלחן ול"ה כלי העשוי לנחת רק מה דהוי במקרה שלא נגע אלא בראשון שוב מהני חה"ק דמקב"ט אף מראשון ואחיתו בה רבנן טומאת ע"ה דרבנן כמו דאחיתו טומאה ישינה בדרבנן בכה"ג ודוק היטב: