חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
קונטרס דברתי בחזון · פרפר לט
בסי' ק"א בשי' רש"י נזיר דחטאות המתות לא גמירי כ"א בבהמה ולא בחטאת העוף כתבתי במק"א בישוב הר"מ פ"ב משקלים ה"ב שהיו שופרות לקיני חובה שהק' היש"ש מיומא (נ"ה) דא"ר יהודה לא היו שופרות לקיני חובה משום חטאת שמתו בעלי' ונברור ד' זוזי ונשדי במיא והנך נשתרי קסבר ר"י אין ברירה וא"כ הרמז"ל דפסק ג"כ אין ברירה איך פסק כאן כרבנן דלא כר"י:
ונ"ל דלכאו' קשה לפי שי' רש"י הנ"ל בנזיר א"כ הכא אמאי אר"י שלא היו שופרות לקיני חובה משום חטאת שמתו בעלי' הרי בעופות לא שייך זה, רק לדברי השעה"מ שהבאתי בפנים ניחא דלר' יהודה לשיטתו בתמורה (י"ט) דחטאת ציבור מתה דלית לי' חמש חטאות בחד מקום גמירי להו א"כ דה"ה בקיני חובה שהן חטה"ע איכא דין חטאת שמתו בעלי':
אמנם הרמז"ל אף שפסק כר"ש דאין חטאות ציבור מתה מ"מ לא חילק בין בהמה לעוף, גם בפ"ד מפהמ"ק הי"ד הביא דין מתני' דגיטין (כ"ח) השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים דמוקי לה ר"פ בחטה מבואר שיטתו דגם בחטה"ע איכא דין חטאת שמתו בעלי' ובשעה"מ עמד בזה, אבל בס' ויקן יוסף מערכת ותמנ"ע כתב לתרץ דאע"ג דבעוף לא גמירי דתמות לא עדיף מחטאות הציבור אע"ג דליכא בהו דין חטאות המתות מ"מ לרעי' אזלו ואפי' להתוס' יומא (נ') דרעי' הוא רק מדרבנן מ"מ גם בעוף אמרי' הכי וכיון דמן הדין רועה מדרבנן ואין פדיון לעוף ממילא למיתה אזלא וכמו"ש התוס' יומא (ס"ה) ד"ה ומשום עיי"ש, ולפי"ז מיושב הר"מ כמין חומר, דהש"ס יומא יפה אמר אליבא דר' יהודה דלא מהני דנברור ד' זוזי משום דאין ברירה, אבל הרמז"ל לשיטתו דפסק כר"ש דחטאות המתות לאו בחד מקום גמירי ולכך אין חטאת הציבור מתה וה"ה בחטה"ע לא גמירי דתמות רק משום רעי' מדרבנן וא"כ שוב מהני דנברור ד' זוזי דבדרבנן יש ברירה ודוק היטב, ובתשו' להחריף ארי' ליב רייך תלמיד ישיבת כוכב מיעקב בטשעבין כתבתי עוד אריכות פלפול בזה וכאן קצרתי: