חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
קונטרס דברתי בחזון · פרפר לג
והוספתי נופך אח"ז בישוב קו' התוס' חולין (כ') שהק' דהכא אשמעינן הש"ס דאם המיר במזיד מומר דלא נימא ארבעים בכתפי' וכשר, ובתמורה (י"ג) משמע דמה"ד ראוי להיות תמורה במזיד יותר מבשוגג דקאמר יהי' לרבות שוגג כמזיד, ונראה ע"פ האמור הנה מה דלוקה בתמורה משום דבדבורא קעביד מעשה הוא רק משום דלא מהני שאלה בתמורה כדאמר בירושלמי (פ"ז דדמאי) אין נשאלין על התמורה ובש"ס נזיר (ל"א) מה תמורה אפי' בטעות כו' ולכך הוי הדיבור מעשה, והנה מה דאין נשאלין על התמורה מבואר שם דהוא מקרא דיהי' לרבות שוגג כמזיד דתמורה אפי' בטעות, ולפי"ז מתורץ היטב קו' התוס' שהק' במה דמרבינן יהי' לרבות שוגג כמזיד ולא מרבי להיפוך תמורה במזיד לאשמעינן דארבעים בכתפי' וכשר, משום דמה דצריך לאשמעינן דארבעים בכתפי' וכשר הוא רק אחר דמרבי קרא יהי' לרבות שוגג כמזיד דחמורה אפי' בטעות ואמרי' דלוקה על התמורה משום דבדבורא קעביד מעשה לכן סד"א דבמזיד לא תחול תמורה משום דארבעים בכתפי', משא"כ קודם דמרבי שוגג לא תקשי לומר דמרבה קרא מזיד בתמורה אע"ג דארבעים בכתפי', דהרי אי לאו דמרבה שוגג לא הי' ארבעים בכתפי' דאין לוקה משום דהוי לאו שא"ב מעשה ודוק היטב, וכתבתי בהמשך תשו' לתלמידי הנגיד החריף מו"ה אלטר ביאלוולאס נ"י ביאסלא: