אור ברסלב
חזון נחום קונטרס דברתי בחזון › פרפר כד

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

קונטרס דברתי בחזון · פרפר כד

פרפר כג

בסי' ס"ד בשאלת הרבית אזכיר מ"ש בט"ז או"ח סי' רמ"ו בשם רב אחד להתיר להלוות ברבית על משכון דרך מכירה אע"פ שחייב להחזיר לו אפה"כ מותר שלא עשה מכירה זו אלא כדי להפקיע אי' רבית והט"ז חולק עליו מסברא, ונשאלתי מהחו"ב כ' יחזקאל שטייניץ מק' סאסנאווצע דאיך אשתמיט מיני' גמ' דב"מ (ס"ה) מכר לו בית מכר לו שדה וא"ל לכשיהי' לי מעות החזירם לי אסור וכתב לפלפל ע"פ הלח"מ פי"א מה' מכירה וסמ"ע וט"ז חו"מ סי' ר"ז, ואמנם כדברי הרב שהביא הט"ז כתב בשו"ת צ"צ סי' כ' וראייתו מתוס' ב"מ (ס"ג) ד"ה כשמשך דמשיכה דהכא ל"ה אלא לענין היתר פיסוק ולא לקנות ממש והכ"נ מכירת המשכון ל"ה אלא לענין היתר רבית, ובשער משפט לה' רבות סי' קע"ד תמה ע"ז מש"ס ב"מ הנ"ל עיי"ש שהניח בתימה ודחה הדין הנ"ל מהלכה:

אבל שלא יהיו דברי הגאונים תמוהים כ"כ יתכן עפמ"ש החו"ד סי' קע"ד בישוב הר"מ וסתירת הש"ע חו"מ סי' ר"ז שיש חילוק בין אמר ע"מ דתנאי מלתא אחריתא הוא וכשיחזור צריך קנין חדש לשי' הרא"ש והרשב"א לכך בש"ע שם סעי' ה' דאיירי בע"מ מותר דהוי כמכירה חדשה משא"כ בסעי' ו' עיי"ש, ומעתה נראה דיפה כתב הצ"צ שם מטעם דהוי אומדנא דמוכח דזה הוי כתנאי דע"מ כמבואר בתוס' קידושין (ז') בהילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי דל"ב ת"כ דהוי אומדנא דמוכח עיי"ש, והגם שבמקו"ח סי' תמ"ח כתב לחדש דאומדנא דמוכח שיורא הוי דל"מ באתרוג ותי' בזה קו' הט"ז ומג"א סי' תרנ"ה מה דל"מ לצאת באתרוג השאול מטעם אומדנא כמו גבי קידושין וטלית עיי"ש אבל במחכג"ת דבריו תמוהים מתוס' קידושין הנ"ל דמהני אומדנא דמוכח באתרוג והטעם דל"ה כשיורא רק כתנאי ע"מ ועולים יפה דברי הצ"צ דמשא"כ בהא דב"מ (ס"ה) וביו"ד סי' קע"ד דאמר לכשיהי' לי מעות החזירם לי דהוי שיורא וכן מ"ש הרמ"א במקום שיש מנהג להחזיר דאסור משום דהמנהג ל"ה כתנאי רק שיורא שהמנהג להחזיר בלא מכירה מחדש ולא דמי לאומדנא דמוכח ותנאי ע"מ דצריך קנין חדש ותנאי מלתא אחריתא הוא ודוק, שו"מ במח"א ה' רבית סי' י' שהעלה כן דבהתנה בפירוש בע"מ מותר ובס' קדושת יו"ט סי' א' שדן בזה דאומדנא דמוכח הוי כע"מ וא"כ סרה התמי' על הצ"צ וט"ז סי' רמ"ו ואתי שפיר:

ובמ"ש הצ"צ ראי' מתוס' ב"מ (ס"ג) דמהני מכירה לא לקנות את המשכון רק לענין איסור רבית יש להעיר דתלי' בפלוגתא דגיטין (מ') דאמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה דאיסורא לברי' לא מורית ורבינא אמר אנא כרב דימי ס"ל דמורית איסורא, וכמו דפליגי אי מורית איסורא כתב הריט"א בה' שמחת יו"ט דה"ה דפליגי אי יש קנין וזכי' באיסורא והביא ראי' מתוס' גיטין (מ"ב) ד"ה יום שהק' מה הרויח ההוא גברא דאקני לבנו קטן כו' ועדיפא הו"ל להקשות דלא מהני הקנין לאיסורא כיון דמע"י הוא של עבד ואין לו בו קנין ממון אע"כ דלמ"ד דאיסורא מורית ה"ה דמהני קנין וזכי', ולפי"ז הכ"נ לנ"ד שיועיל מכירת המשכון רק לענין איסור אפשר דתלי בפלוגתא דא:

ובכדומה לזה בחקירת הפוסקים אי אין בעלים לאסה"נ וביש"ש ב"ק הובא בש"ך יו"ד סי' רכ"ז סק"ח דיכול ליתן לצדקה או שאר מצוה דמלל"נ והבט"ע בס' ב"ש מי' בזה לתוס' חולין (ק"מ) דצ"ע בבהמה עהנ"ד לקרבן שהק' בח"ס דאסה"נ ל"ה קרבנו ולהיש"ש אדרבה אם יהי' ראוי לקרבן ממילא הוי ברשותו, וראיתי בס' אמרי נועם בהסבר היש"ש דבחפץ יש לאדם ב' קנינים קנין עצם בממון וקנין איכותי לאיסור ומצוה ובריטב"א ע"ז כתב דיש זכי' באסה"נ להוסיף אי' כמו בע"ז של ישראל שלא יועיל ביטול וקיי"ל בגיטין (מ') דאיסורא מורית ומקנה, ויש לי אריכות פלפול בזה ואקצר:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה