חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קכה · ה
אבל י"ל דהרי בשבועות (ד' י"ב) לא איכרעה מלתא אי הלכה כחכמים ואיכא מ"ד דסבר כר"ש דלא אמרי' לב ב"ד מתנה דאיתא שם ואף שמואל סבר להא דר' יוחנן דאמר ר' יהודה אמר שמואל קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן ולפי' רש"י שם מילתא כר"ש דלית לי' לב ב"ד מתנה ורק מקיצין בהן את המזבח דסכין מושכתן עיי"ש, ואף דבמנחות (ד' ע"ט) אמרי' דמודה ר"ש היכא דלית לי' תקנתא ברעיי' מ"מ היכא דאית לי' תקנתא ברעיי' לא אמרי' לב ב"ד מתנה, וא"כ י"ל דלכך הוכרח רבינא לומר כגון שהומם ולא כגון שנטרף כדי שיהי' מיושב גם למאן דס"ל הגרלה מעכבא ובענין לב ב"ד ס"ל כר"ש דהיכי דאית לי' תקנתא ברעיי' לא אמרי' לב ב"ד מתנה, ועוד דהרי בשבועות שם בהא דא"ר יוחנן לדברי חכמים נפדין תמימין פריך הש"ס ורבנן דפליגי עלי' דר"ש מאן נינהו אי נימא רבנן דקטורת שאני קטורת דלאו בר רעיי' היא כו' אלא ר' יוחנן גמרא גמיר לה לדברי ר"ש אין נפדין לדברי חכמים נפדין הרי מבואר לה דמדרבנן דקטורת לא שמעינן רק בלית לי' תקנתא ברעיי' ואף דר' יוחנן גמרא גמיר לה לדברי חכמים נפדין תמימים לאו לכולהו חכמים ואיכא מאן דס"ל דהיכי דאית לי' תקנתא ברעיי' לא אמרי' לב ב"ד מתנה ועיין בירושלמי (יומא פ"ה ה"א ושקלים פ"ד ה"ג) אמרי' ולאו דשמואל הוא דשמואל אמר קל הוא במותר דאיתפלגון הותירו תמימים שמואל אמר נפדין כתמימים דלב ב"ד מתנה ור' אמר נפדין כפסולי המוקדשין דלא אמרינן לב ב"ד מתנה רק שירעו עד שיפול בהם מום עיי"ש, ולכאורה יש לתמוה בדברי הירושלמי אלו במה דקאמר דלשמואל דאמר דמכתשת של קטורת הוי כלי שרת הא דנותנין מותר הקטורת לאומנין בשכרם דשמואל לשיטתי' דאמר נפדין תמימים והרי אפי' למאן דס"ל אין נפדין תמימין מודה בקטורת דלית לי' תקנתא ברעיי' דלב ב"ד מתנה כגמ' דמנחות (ע"ט), אבל באמת ניחא דכוונת הירושלמי דשמואל כשיטתי' דאמר נפדין תמימין אפי' היכי דאית לי' תקנתא ברעיי' ומכש"כ בקטורת אבל באמת אף לר' יוחנן דאין נפדין תמימין מ"מ בקטורת מודה:
וא"כ מתורץ היטב מה דלא נקט רבינא כגון שנטרף וחללו על אחר כדי שיהי' מיושב גם למאן דס"ל היכי דאית לי' תקנתא ברעיי' לא אמרי' לב ב"ד והכא בשעיר המשתלח אית לי' תקנתא ברעיי' עד שיפול בו מום דפוסל בשעיר המשתלח וא"כ בנטרף בלא הומם לא מהני חילול לכך נקט רבינא כגון שהומם: