חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קכה · ד
ואין לומר דלכך נקט רבינא כגון שהומם ולא כגון שנטרף כדי שיהי' הקרא מיושב גם אליבא דר"ש דס"ל תמידין שלא הוצרכו לציבור אין נפדין תמימין דלית לי' לב ב"ד מתנה זה אינו דהרי לר"ש בלאה"כ אתי' קרא שפיר כדמשני ר' יוסף ה"מ ר"ש הוא דאמר מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה ורבינא בא ליישב קרא רק אליבא דרבנן ואנן ס"ל דלב ב"ד מתנה, ומשכחת לה בכגון שנטרף, ואין לומר דבנטרף לא מהני חילול דאין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים, זה אינו דהרי התוס' בזבחים (ד' ע"א) ד"ה ובטרפה כתבו דמשכחת טרפה דמהני בה פדי' כגון טרפה של דרוסה או נפולה דיש לה בדיקה אחר שחיטה, ועוד דהרי בשבועות (ד' י"ב) פריך הש"ס אהא דמתה תפדה וכי פודין את הקדשים להאכילם לכלבים אמר ר' משרשיא משום עורה ולפי' התוס' שם ס"ל להש"ס שם במסקנא דפרה קבה"ב היא דקבה"ב רק מדרבנן אין פודין לכלבים לכן משום עורה פודין אף מדרבנן אבל לפירש"י שם ס"ל להש"ס דפרה קדשי מזבח ועכ"ז פודין משום עורה ועל כרחו היינו טעמא משום דבקרבן ציבור לב ב"ד מתנה שיהי' פודין לכלבים משום עורה והוא חידוש, ועיין בחי' בית מאיר בלקוטים שכ"כ לפירש"י וא"כ שפיר מצי רבינא למינקט כגון שנטרף וחללו על אחר לדידן דקיי"ל לב ב"ד מתנה, והיא הערה גדולה לכאורה: