חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קכד
דרוש לש"ש. הר"מ פ"ג מה' עביוה"כ כ' ואח"כ מערב שני הדמים, והתפלא בשו"ת שער אפרים סי' ס"ז וקי"ג וקל"ג לפי סוגי' דתמורה (ה'.) דלמ"ד אעל"מ קרא בבכור ומעשר לא תפדה כי קודש הם ל"צ הא דכתיב הם לענין שלא יועיל פדיון רק מבעי' לי' לבכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין שקרבין לגבי מזבח ולא יליף זה מולקח דם הפר ודם השעיר דעולין אין מבטלין זא"ז משום דס"ל אין מערבין לקרנות א"כ כיון דקיי"ל כרבא דאעל"מ עכדס"ל דאין מערבין לקרנות עכ"ק:
ונראה לתרץ דהתוס' זבחים (ע"ז) הקשו דאיך ילפינן מולקח מדם הפר ומדם השעיר שהרי הא דלא בטיל משום דאפי' הוי מים הי' בו מראית דם כדתנא רואין אותו כאילו הוא מים, ותי' דאי לאו משום דאין עולין מבטלין זא"ז או מב"מ לר"י כשמערה טיפה ראשונה הו"ל בטל ונראה ונדחה, ולכאו' קשה הא קיי"ל כל שבידו ל"ה דיחוי והכ"נ כשמערה טיפה ראשונה הרי בידו לערות אח"כ כל הדם כמצותו, ואף להתוס' סוכה (ל"ג) דלש"ל כל שבידו ל"ה דיחוי רק אם יש בזה מצוה כגון בנשפך הדם על הרצפה בזבחים (ל"ד) דמצוה לאסוף הדם, הנה הרי גם הכא מצותו בכך לערב הדם למ"ד מערבין לקרנות:
וי"ל ולחדש דאע"ג דכל שבידו ל"ה דיחוי הוא רק בדיחוי דממילא אבל בדיחוי בידים הוי דיחוי רק בדבר שבידו כה"ג שכתבו התוס' פסחים (צ"ו) דאפי' למ"ד בע"ח אין נדחין מ"מ בדחי' בידים יש דיחוי, [ובפרט למה שנמצא באחרונים בטעם בע"ח אין נדחין משום דבידו לשאל מחיים על הקרבן א"כ הא דבע"ח א"נ והא דבידו ל"ה דיחוי הם בגדר אחד]:
והנה הר"מ פ"ד מהק"פ פסק דפסח שנאבד ונמצא קודם שחיטת הפסח קרב שלמים שתמה הראב"ד ז"ל שהוא היפוך המשנה בפסחים (צ"ו) דנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה, וכתב הכ"מ דהר"מ מפרש דמתני' אתי' כמ"ד בע"ח נדחים ואנן קיי"ל דבע"ח אין נדחים, ולכאו' אכתי תמוה דמה הכריח להר"מ ז"ל לפרש מתני' דלא כהלכתא ומה סני לי' לפרש כמו שכתבו התוס' בטעמא דמתני' דאפי' למאי דקיי"ל בע"ח אין נדחים מ"מ שאני הכא דדחי' בידים:
ונ"ל דהר"מ לשיטתו דהנה ביומא (נ"ז:) אמר מקצת דמים נתערבו ומקצת דמים לא נתערבו פשיטא כי יהיב מודאין יהיב מיהו הנך שיריים הוו וליסוד אזלי או דלמא דחויין הוו ואזלו לאמה ואר"פ כיון דהאי אי בעי מיתב לא מצי יהיב הוי דיחוי א"ל ר"ה ברי' דר"י לר"פ אדרבה אפי' למ"ד כוס אחד עושה חבירו דיחוי ה"מ דדחי' בידים אבל היכי דלא דחי' בידים לא והר"מ פ"ה מעביוה"כ הי"ב פסק כר"פ, מפורש דהר"מ לא ס"ל סברת ר"ה בדר"י לחלק בין דיחוי בידים א"כ מה יפה עולה שי' הר"מ פ"ד מהק"פ הנ"ל דלא ניחא לי' לתרץ לי' חילוקא דדחי' בידים ונכון מאוד:
ומעתה מתורץ ג"כ הרמז"ל לשיטתו בהא דמערבין לקרנות ומ"מ צריך קרא דקודש הם בבכור ומעשר לענין שאם נתערב דמן בדם העולין שקרבין לגבי מזבח ול"ק דניליף מולקח דם הפר ודם השעיר ז"א דמהתם לא ילפינן משום דרואין כאילו הם מים דאין לתרץ כמו"ש התוס' דטיפה הראשונה בטיל והו"ל נראה ונדחה ז"א דהא הוי בידו כמצותו לערות הכל ואי דהו"ל דיחוי בידים הר"מ לשיטתו דפסק כר"פ ביומא (נ"ד) הנ"ל דאין חילוק בין דיחוי בידים או ממילא ודוק: