אור ברסלב
חזון נחום סימן קכג

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן קכג

סימן קכב

דרוש לש"ש. ר"ה (כ"ט) יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ובגמ' אמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר וה"ט בלולב וה"ט דמגילה, והר"מ בפ"ב מה' שופר כתב הטעם שמא יעבירנו ד"א בר"ה או שמא יוציאנו מרה"י לר"ה, הנה הרמז"ל שינה מלשון הש"ס:

ונ"ל הנה באמת התוס' כאן הקשו מאי דלא נקט הש"ס שמא יוציאנו ובתוס' סוכה (מ"ב) תירצו דמרה"י לר"ה אית לי' הכירא וליכא למיגזר (ויש להעיר דלכאורה כה"ג אמרי' בעירובין (מ"ב) בשבת בבקעה והקיפוה עכו"ם מחיצה בשבת דר"ה אמר מהלך אלפים אמה ומטלטל ד"א ולא מטלטל בכולה ע"י זריקה שמא ימשך אחר חפצו אמר ר"נ מודה לי הונא הי' מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה מותר לטלטל בכל הבית מ"ט הואיל ותקרת הבית חובטת, גם בסוכה (ג') אמרי' דב"ה סברי לא גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו, אבל הרי מצינו ביומא (ל"א) איבעי' להו מהו שיעשה סכין ארוכה וישחוט אי חיישינן דלמא אתי לאמשוכי]:

והנ"ל לתרץ קו' התוס', הנה הפנ"מ בירושלמי כאן העיר דאיך חיישינן שמא יעבירנו ואין תוקעין אף בירושלים אפי' בבנינה כמבואר בתוס', הא אמרי' בעירובין (כ"ב) ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות בלילה חייבין עלי' משום ר"ה וכן אמר בעירובין (ק"א) דירושלים כרמלית הוא דהוי וא"כ ליכא למיגזר בכרמלית שמא יעבירנו עכ"ק, והנה הי' יכול יותר להקשות דאמאי בשבת אין קורין המגילה בט"ו בעיירות המוקפין חומה דהוי רה"י וליכא גזירה דשמא יעבירנו ועיין ס' שער הזקנים (דף ע"ז) העיר כן, רק שי"ל דמשום שגזרו בעיירות שאין מוקפין בי"ד גזרו ג"כ בעיירות המוקפין בט"ו דאע"ג דמבואר בשבת (צ"ה) דלא גזרינן עיר אטו שאר עיירות ועיין תוס' שבת (כ"ט) ד"ה גזירה התם הכל רואין שהעיר מחוזא של רצפה היתה וליכא למיגזר אבל הכא לא הכל הבאין תוך העיר יודעים שהיא מוקפת חומה ובלתי פרוצה, לכך אין תוקעין בה דאי לא, קיימא הא לא קיימא הא ויבאו לתקוע גם בשאר עיירות, אבל קו' הפנ"מ היא לגבי העיר ירושלים. שהרי בלאה"כ שי' הר"מ בירושלים יש לה דין המקדש שהיו תוקעין בה משום דנטפלת ונמשכת אל המקדש, עכ"פ גם לשי' רש"י ותוס' דירושלים ל"ה בכלל המקדש, כל זה אם הי' בה הגזירה דשמא יעבירנו אבל כיון דירושלים ל"ה רק כרמלית וליכא בה הגזירה א"א לומר שגזרו בה משום שמא יאמרו בשאר עיירות, כיון דבלאה"כ תוקעין בירושלים במקום המקדש ועוד דאיכא בירושלים למעליותא דידעינן בקביעא דירחא כמו"ש התוס' כאן והקו' עצומה:

ונ"ל הנה הרשב"א ז"ל בעבה"ק שער ג' כתב איזהו ר"ה כ"מ שרחב ט"ז על ט"ז אמה ומתקבצין שם בני אדם לסחורה ולעשות שם צרכיהם כשוקים שבמדינות ואע"פ שדלתות נעולות בלילה הוי ר"ה וזו היא פלטיא שאמר בפ"ק דשבת (ו'.) כו' ועיין ח"צ סי' ל"ז ובאה"ט סי' שהביאו, ובשו"ת ב"א סי' כ"ו הק' על חידוש זה שיהי' למקום ד' מחיצות דין ר"ה בשווקים דקשה מגמ' דעירובין הנ"ל דאר"י ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות בלילה כו' הרי דירושלים מהני לה דלתותי' נעולות בלילה אע"פ שהי' בה הרבה שוקים כמבואר במד', אבל כבר קדמו בקו' זו המאירי ז"ל בשבת (ו') שהק' כן על דעת גדולי הצרפתים שהוא כשי' הרשב"א הנ"ל, ותירץ דשוקים שהי' בירושלים באמת הי' להם דין ר"ה ודלתותי' נעולות הי' מועיל רק לכל מבואות העיר שיהי' רה"י ורק משום שנפרצו למקום השוקים שהם ר"ה הוי כל העיר כרמלית ועיין תה"ד סי' ל"ג וב"י וב"ח או"ח סי' שמ"ה ודו"ק, ולפי"ז מתורץ היטב קו' הפנ"מ דניחא שפיר הא דגזרינן שמא יעבירנו בירושלים אף דהוי כרמלית משום דאכתי איכא פלטיא מקום שוקים דלדידהו לא מהני דלתות נעולות בלילה וגזרינן שמא יעבירנו ד"א בר"ה במקום השוקים דהם ר"ה:

ובזה יש לתרץ קו' התוס' מגילה (ד') בטעמא דר' יוסף במגילה בשבת דלא קרינן משום שעיניהם של עניים נשואות ולא ניחא לי' בטעמא דרבה שמא יעבירנו דע"כ בשופר ולולב ליכא טעמא אחרינא ובתוס' תירצו משום דאיכא נפקותא במקדש דליכא שבות עיין בט"א מה שהק' ע"ז, ולהנ"ל אתי' ברווחא, שהרי מבואר במאירי הנ"ל ובשו"ת ב"א דמאי דפלטיא הוי ר"ה היינו דלא מהני לה דלתותי' נעולות בלילה למהוי רה"י אף ביום בשעה שאין נעולות אבל עכ"פ בלילה בשעה שנעולות ודאי הוי גם הפלטיא רה"י, ובאמת מפורש כן בירושלמי (פ"א דעירובין ה"א) תני ר' הושעיא פתחים פתוחים לר"ה נפתחים נעשה מקומם ר"ה ננעלים נעשה מקומם רה"י עיי"ש וא"כ לגבי קריאת מגילה הנה דעת התוס' דעיקר חיוב הקריאה הוא ביום ובלילה הוא רק דרבנן ולהיפך דעת הרוקח ה' ברכות סי' שס"ג דעיקר מצות קריאת המגילה היא בלילה ואף דהסכמת הפוסקים היא כשי' התוס' עכ"פ איכא נפקותא במצות קריאת המגילה בלילה בירושלים דליכא גזירה דשמא יעבירנה כיון דבלילה שעה שדלתותי' נעולות הוי כל העיר ירושלים עם השוקים רה"י ולכך בא ר' יוסף להוסיף טעמא אחרינא, והיא הערה יקרה:

וכיון דאתאן לזה מתורץ היטב קו' התוס' מה דלא אמר גזירה שמא יוציאנה מרה"י לר"ה דשכיח יותר, די"ל דבר חדש מלתא בטעמא דאף לחידוש הרשב"א ז"ל דמקום שוקים הוי ר"ה יש סברא דהוא רק לעצמן דאיכא בהו משום מעביר ד"א בר"ה או משום הוצאה אם יכניס לתוכן מרה"י אחר, אבל על הכנסה מרחוב העיר עצמה אל השוקים שבתוכה ליכא חיוב הוצאה כיון דליכא הבדל מחיצות, שהרי הוצאה מלאכה גרועה היא כמו"ש התוס' ריש שבת דלכך צריך תרי קראי להוצאה דעשיר ועני, וא"כ על הוצאה כזו לא שמעינן, והסברא נותנת דליכא בזה משום הוצאה, שהרי גם העיר ומבואות דהוי רה"י ביום בשעה שאין דלתותי' נעולות היא רק מטעם דראוי לנעול ביום [ומה"ט שי' הרמז"ל דגם בלילה סגי בראוי לנעול עיין שו"ת ב"א הנ"ל שכ"כ] וא"כ דאמרי' מכיון שראוי לנעול הוי כנעול א"כ לכאו' הול"ל דגם מקום השוקים הוי מה"ט כרה"י, רק עכ"ז אמרי' דמהני מה דראוי לנעול רק לכל העיר ולא למקום שוקים, אבל עכ"פ לא יתכן שיהי' חיוב הוצאה מרה"י זה, ובשבת ו') אמרי' ד' רשויות לשבת כו', ואיזו היא רה"י חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' וכן גדר שהוא גבוה י' ורחב ד' זו היא רה"י גמורה ואיזו היא ר"ה סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא ר"ה גמורה אין מוציאין מרה"י זו לר"ה זו כו', א"כ מצינו רק שאין מוציאין מרה"י זו של ד' מחיצות לפלטיא אבל שיהי' דין הוצאה מה"ת להפלטיא מאותו מקום עיר עצמו שאין לו גדר ומחיצה בפועל רק בכח מה דחשבינן בדעתנו כאילו הוא נעול ליהוי כרה"י שאין להוציא ממנו למקום שוקים הסמוך לו מה דחשבינן כר"ה, היכן מצינו הוצאה כזו מה"ת מרה"י לר"ה בלא הפסק מחיצות, אף דמצינו בזרעים דמבטלי מחיצה שאסור לטלטל למקום הזרעים, זה רק דרבנן, עכ"ל:

אחת שיש לומר בזה, דאף אם נאמר שיהי' בזה דין הוצאה הוא רק מדין מעביר לפי"ד בעל המאור (שבת צ"ו) דכל מעביר ד"א בר"ה שחייב הוא לפי שד"א קונות לו בכל מקום וכרשותו דמיין וכשמוציא חוצה כמוציא מרה"י לר"ה דמי' ובר"מ פי"ב משבת ה"ח שהמעביר בר"ה מתחלת ד' לסוף ד' הרי הוא כמוציא מרשות לרשות עכ"ל, הרי דמעביר ד"א הוי דין מוציא ממחיצו' בכח שלא בפועל ולפי"ז הכ"נ הוצאה דנ"ד ל"ה יותר מגדר מעביר ד"א בר"ה, ומתורץ ע"כ קו' התוס' דלא אמר הטעם שמא יוציאנו משום דנפ"מ בירושלים דליכא טעמא דשמא יוציאנו מרה"י כיון דגם כל העיר רה"י וליתא לחיוב דין הוצאה מרה"י רק מדין מעביר ד"א בר"ה, ואי שמא יוציא מן הבית דרך העיר עד מקום שווקים ולא יעמוד לפוש או שמא יהי' ביתו סמוך למקום שווקים הנה כל קו' התוס' דייקו בלשונם דזה הוי שכיח יותר הוצאה מרה"י עיי"ש, אבל הוצאה באופן הנ"ל ודאי יותר לא שכיח, ולכך עדיפא קאמר הטעם שמא יעבירנו ד"א בר"ה דאיתא גם בירושלים במקום שוקים, והוא טעם הכולל לכל תוצאות דיני המשנה דבמדינה אין תוקעין אפי' בירושלים ודוק:

עתה נבוא לתרץ דברי הרמז"ל, הנה לפי פירש"י כאן דבמדינה אין תוקעין דה"ה בירושלים, אבל להרמז"ל בפיה"מ כאן הוי ירושלים בכלל המקדש, והקשו עליו מעירובין (ק"ג) בהא דהרכבתו וחתיכת יבלתו א"ד את השבת משום דשבות דמקדש במדינה לא התירו אף דעשיית הפסח הי' בירושלים עיין ס' בית יעקב לעירובין. וכבר אמרתי דזה תלוי בפלוגתא דתנאי במתני' פ"ח דשקלים מ"ב בכלים הנמצאים בירושלים דלר"מ דרך ירידה טמאין כיון שיש הוכחה גזרו אף בירושלים ולר' יוסי אף שיש הוכחה טהורין דמ"מ ל"ה רק גזירה דרבנן ולא גזרו שבות בירושלים וכ"פ הרמז"ל, והש"ס בעירובין אזיל לתירוצא שם דסתם מתני' ר"מ עיי"ש:

ולפי"ז מתורץ שפיר ג"כ דברי הר"מ הכא, דהש"ס דקאמר הכא שמא יעבירנו ולא שמא יוציאנו משום דליכא גזירה זו בירושלים ואיך יפרנס בטעמא דמתני' דסתמא ר"מ דגוזרין שבות בירושלים וגם בירושלים אין תוקעין וע"כ רק משום טעמא דשמא יעבירנו, אבל הרמז"ל לשיטתו דבירושלים תוקעין ול"ה הגזירה כ"א על שאר עיירות לבד מירושלים ממילא בכל עיירות דמדינה שפיר איכא גם לטעמא דשמא יוציאנו ולכך עולים יפה דברי הרמז"ל בטעם שניהם שמא יעבירנו או שמא יוציאנו כיון דשני הטעמים שווים שכל אחד כולל כל עיירות דמדינה ודוק היטב:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה