אור ברסלב
חזון נחום סימן קכב

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן קכב

סימן קכא

אחת דבר אלקים וגו' (תהלים ס"ב):

א

ר"ה (כ"ח) גבי המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה הביא הר"ן ז"ל בשם הרז"ה ז"ל דכי שרי דוקא בתקיעות של ר"ה שהן מצות מה"ת אבל בתעניות לא וכתב ע"ז הר"ן וז"ל ולפי דבריו אף בתקיעות דר"ה צריך לדקדק לפי שיש בהן דרבנן אלא שאין מחוורין דבריו דמ"מ מצוה איכא עכ"ל הר"ן ז"ל, וכוונת הר"ן ז"ל הוא מדאמר רבא סתמא תוקע לו תקיעה של מצוה ולא חילק בין יוט"ר ליוט"ב:

ואמינא לתרץ לענ"ד, דבהסבר שי' הרז"ה ז"ל דבמצוה דרבנן ליהנות ניתנו נראה, דבשעה"מ ה' לולב מבואר דלענין מה שנחלקו הר"ן והרשב"א ז"ל אי בהנאת הגוף בהדי מצוה אמרי' מלל"נ יותר מסתבר לחלק בין מצוה דאו' דבטלה לגבה הנאת הגוף ומלל"נ משא"כ במצוה דרבנן ליהנות ניתנו במקום דאיכא הנאת הגוף עי"ש, לפי"ז י"ל דבאמת ה"ט של הרז"ה דכבר כתב הרשב"א סוכה (ל"א) בהא דמלל"נ וז"ל ואע"ג דמתהני בעשיית המצוה שמקבל שכר בעוה"ז ובעוה"ב לא חשיב נהנה באיסה"נ אלא כשנהנה בגופו של איסור אבל כל שאינו נהנה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריוח ממקום אחר אינו הנאה מן האי' עיי"ש, ולכאורה מ"ש דגרם איסה"נ מותר הוא נגד הירושלמי והר"ן בע"ז בטעם חליפי איסה"נ דמותר שהוא מטעם לפי שאין דמיהן וכמו שהקשה בחת"ס יו"ד סי' ק"ל:

אבל הנכון בסברת הרשב"א ז"ל דדוקא במקום מצוה מותר גורם איסה"נ כיון דגרם ההנאה של קבלת שכר עוה"ז ועוה"ב הוא רק מכח המצוה עצמה ודאי דבטלה לגבי המצוה דאו' ואמרי' בכה"ג מלל"נ, וזה יתכן ג"כ בסברת הרז"ה ז"ל דמצוה דרבנן ליהנות ניתנה והיינו משום דאיכא הנאת שכר עוה"ז ועוה"ב, דרק במצוה דאו' בטלה ההנאה לגבה, דאף אם נאמר דבהנאת הגוף בהדי מצוה אמרי' דליהנות ניתנו מ"מ בזה דהוי רק גרם הנאה הבא מכח המצוה עצמה שפיר בטלה לגבה, ומשא"כ במצוה דרבנן לא בטלה לגבה אף גרם הנאה וכסברת השעה"מ הנ"ל:

באופן דסברת הרז"ה הוא רק משום הנאת הגוף דאיכא שכר עוה"ז ועוה"ב וכיון שזכינו לזה מתורץ היטב שיטתו, דהנה בירושלמי (פ"ג דעירובין ה"ט) א"ר בא ר"ח בשם ר"י בני אמי נחרו בי וגו' מי גרם לי להיות נוטרה את הכרמים על שם כרמי שלי לא נטרתי מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא על שלא שמרתי יום אחד בארץ, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא אחת כו' מבואר דליכא קבלת שכר על יוט"ב שגרמו ישראל לעצמן בחורבן בהמ"ק בעונותיהם, ולפי"ז מתורץ היטב קו' הר"ן והשעה"מ דניחא להרז"ה ז"ל מה דמודר מותר לתקוע תקיעה של מצוה אפי' ביוט"ב וכן מה דמבואר בשופר של ע"ז דאם תקע יצא אפי' ביוט"ב, משום דהרז"ה לא אמר כ"א לגבי שאר מצוה דרבנן דאיכא הנאת הגוף קבלת שכר עוה"ז ועוה"ב משא"כ מצוה דרבנן של יוט"ב דליכא קבלת שכר שאינה מקבלת אלא אחת מודה הרז"ה ז"ל דלאו ליהנות ניתנו, וזו הערה יקרה:

ובדברי הירושלמי הנ"ל דאינה מקבלת שכר אלא על אחת, אמנם פליאה דעת הוא שלא ישולם שכר יוט"ב ולא יתקבל על הדעת ובודאי הקב"ה אין מקפח שכר כל ברי' אפי' ממצות יוט"ב, אבל נראה דדברי הירו' הם רק מצד הדין, אבל מ"מ מצד החסד מדה טובה שובה ומשלם שכר יוט"ב, ויתכן בזה פי' הכ' (תהלים ס"ב) "אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, והרצון שאמר אחת דבר אלקים ה' ציוה לשמור "אחת" בא"י ושתים זו שמעתי, מה שאני משמרת שתים זה שמעתי מעצמי שגרמתי, אבל נגד זה הנה הנהגותיו ית' בשני ענינים "כי עוז לאלקים", מידת הדין, "ולך ה' החסד" מדת הרחמים, ועפ"י זה משותף מדה"ר זכה איש ישראל "כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" אם שעפ"י מה"ד אין מגיע לו שכר כ"א בעד אחת זה:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה