חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קכא
"חזון למועד" מקצת מן דרושים וחידושים מימי חורפי:
ר"ה (כ"ח) אר"י בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא כו' כיון דמעל בה נפקא לחולין מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע אלא אמר רבא אחד זה וא"ז לא יצא הדר אמר א"ז ואז יצא מצות לאו ליהנות ניתנו:
ובתוס' בכורות (ד' כ"ו) הקשו דמאי קאמר כיון דמעל נפק לחולין הא בעי העמדה והערכה ולא מהני לקרן העמדת הבהמה וא"כ לא יצא לחולין כיון דלא שייך בי' פדיון, ותי' שהוקדשה הבהמה לדמי עולה עיי"ש, וכבר תמה על תי' זה בכפ"ת כאן דהא קיי"ל הקדיש זכר לדמיו קדוש קה"ג, וגם הא קיי"ל בתמורה (ל"ב) דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי בה"ב בעי העו"ה א"כ מה בכך שהוקדשה לדמי, ובכפ"ת רוצה לכוון בדברי התוס' דרק בקבה"ב בעי הוה"ע ולא בקדושת דמים, ובמחכ"ת אינו מתקבל כלל דהא בתמורה (ל"ב) אמר מ"ט דר"ל דאמר קבה"ב היו בכלל הוה"ע ק"מ לא היו בכלל הוה"ע דאמר קרא והעריך אותה הכהן בין טוב ובין רע איזה דבר שאין חילוק בין טוב לרע הוי אומר זה קבה"ב וא"כ גם קדושת דמים בכלל שג"כ אינו חלוק בין טוב לרע:
והנ"ל בזה, הנה לכאו' יש ליישב קו' התוס' דמה שהקשו שלא יצא הקרן לחולין ע"י המעילה כיון דליתא בהו"ע, מקור דבריהם הוא במעילה (י"ט) דת"ק ס"ל אין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכ"ש בלבד ורבי אומר כל דבר שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל, ואר"פ קדשי מזבח תמימין ונעשו בע"מ ועבר ושחטן איכא בינייהו והתניא ק"מ תמימין ונעשו בע"מ ועבר ושחטן רבי אומר יקברו וחכמים אומרים יפדו ופירש"י דרבי סבר הכל הי' בכלל הוה"ע והני לא אפשר בהו"ע דהא מתו הלכך יש בהן מועל אחר מועל וחכ"א יפדו דס"ל דל"ב הו"ע הלכך אין בהו מא"מ עיי"ש, מבואר דמעילה לא עדיף מפדיון והיכא דליתא בהו"ע דלא מהני פדיון לא נפיק לחולין גם ע"י מעילה ויש בו מועל אחר מועל:
ואולם בשעה"מ ה' בכורים כתב ע"ד הרמב"ם שפסק דק"מ היו בכלל הו"ע, ובכ"ז פסק בה' מעילה כרבנן דרבי דאין מועל אחר מועל בתמימין ונעשו בע"מ ועבר ושחטן, לפי שיש להסתפק בהא דבעינן הוה"ע אם עבר ופדאן אי פדיונו פדוי או לא דאפשר דקרא והעמיד דכתיב היינו דוקא לכתחלה, ויש לומר דהר"מ ס"ל הכי שהוא רק למצוה לכך בתמימין ונעשו בע"מ ועבר ושחטן אין בהם מא"מ משום דכיון דאם עבר ופדאו פדוי חשיב כקדושת דמים וכל דעבר ונהנה מן ההקדש הו"ל כאילו עבר ופדאו ויצא לחולין ולא דמי לקדוה"ג דליתנהו בפדיון כלל, ואע"ג דרבי ס"ל כיון דבעינן הוה"ע י"ב מא"מ, היינו משום דס"ל לרבי דאפי' עבר ופדאו אין פדיונו פדוי אבל הר"מ ס"ל דר' ינאי בזבחים (ק"ג) פליג ארבי וס"ל דהוה"ע הוא רק לכתחלה ופסק כוותי' לכך אין בהן מועל אחר מועל עיי"ש:
ולפי"ז מתורץ בפשיטות קו' התוס' בכורות הנ"ל דשפיר אמר ר' יהודה בשופר של עולה מעל ונפק לחולין משום דאע"ג דקיי"ל דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי בה"ב היו בכלל הוה"ע והכא הקרן ליתא בהוה"ע מ"מ בהא קיי"ל כרבנן דרבי דאפי' בגונא דליתא בהוה"ע אין מועל אחר מועל כיון דבדיעבד אם פדה בלא הוה"ע פדיונו פדוי, והיכי שכבר נהנה מן ההקדש ומעל הוי כעבר ופדאו ויצא לחולין:
אמנם אכתי קשה לי דהא מה דאר"י בשופר של עולה דמעל היא רק משום הנאה של מצות תקיעה דס"ל מצות ליהנות ניתנו דבלא המצוה אין מעילה בקול כמו"ש הר"מ בפ"א מה' שופר, וקיום המצוה הוא רק אחר שמעל ונפק לחולין ואם נאמר שיהי' מועל אחר מועל ולא יצא לחולין ממילא לא ימעול כלל שהרי לא קיים המצוה, וא"כ הדק"ו לדוכתא דאמאי נפיק השופר לחולין הא ליתא בהוה"ע, ואין לומר משום דבדיעבד פדוי בלא הוה"ע והמעילה הוי כעבר ופדאו, דהא תינח היכא דהמעילה לא תלי' במה שיצא לחולין שפיר אמרי' כיון דכבר מעל הוי כעבר ופדה ממילא אח"כ יצא לחולין, אבל הכא בשופר של עולה דאם נאמר שלא יצא לחולין שוב ליכא הנאת מצוה ולא מעל כלל וא"כ הדר הוי כלכתחלה דאין פדיון בלא הוה"ע, וא"כ תיקו קו' התוס' דבשופר של עולה יהי' בו מועל אחר מועל כיון דליתא בהוה"ע:
אך למ"ש הלח"מ פ"א מה' שופר דבשופר של עולה מעל משום הקול ואע"ג דאין בקול דין מעילה מ"מ איכא אי' דרבנן ולא יצא י"ח מצוה אפי' בדיעבד משום דהוי מה"ב למ"ד מצות ליהנות ניתנו דכל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו עיי"ש, מתורץ שפיר דגם הכא אפי' אי לא יצא השופר לחולין כבר מעל בכל אופן משום שמיעת הקול אף אם לא יקיים המצוה א"כ מה דמעל שוב הוי כעבר ופדאו דיעבד בלא הוה"ע דמהני וממילא יצא לחולין ואין בו מועל אחר מועל:
ואמנם בעיקר דברי השעה"מ דמעילה הוי כעבר ופדה דמהני בלא הוה"ע צ"ע לדעתי, דהרי מה דהקדש יצא לחולין ע"י המעילה הוא גם טרם שהביא מעילתו ששילם את הקרן וחומש והביא את אשמו, רק תיכף שנהנה מעל ונפק לחולין והוא מבואר בכ"ד בש"ס במתני' דמעילה (כ') נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל וגם בסוגיין דאמר בשופר ש"ע כיון דמעל נפק לחולין אע"ג דאכתי לא הביא מעילתו, כבר יצא י"ח מצוה תיכף בתקיעתו וא"כ יש לומר דלא דמי מעילה לפדיון דשאני פדיון דמים דמהני בדיעבד בלא הוה"ע דלא גרע פדיון בלא הוה"ע מהיכי שפדה הקדש שוה מנה בש"פ דמחולל, וכבר כתבו באחרונים ומטו לסברא זו בשם הראשונים וייחסו לה לרבינו אלחנן שקדמו לשעה"מ בדין זה דבדיעבד בלא הוה"ע מהני פדיון ומשום הך סברא דלא גרע מהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה שמחולל והא תינח בפדיון כסף שע"י החילול נכנס זה תחת זה, משא"כ ע"י מעילה שנהנה מן ההקדש ועי"ז יצא לחולין דאמרי' במעילה (י"ט) דבעינן הוה"ע, י"ל דבזה אפי' בדיעבד שכבר מעל לא יצא ההקדש לחולין היכי דליתא בהוה"ע, ועוד י"ל דלא דמי מעילה לפדיון דהתוס' תמורה (כ"ז) וב"מ (נ"ז) כתבו בהא דאמר שם דפליגי בדשמואל דאמר שחללו על ש"פ מחולל מ"ס שחללו אין לכתחלה לא ומ"ס אפי' לכתחלה וכתבו אע"ג דלכ"ע אין מחללין לכתחלה על ש"פ רק ה"פ דמ"ס שחללו אין שנתכוון לחלל פחות מדמיו אבל לכתחלה שנתכוון לחללו שוה בשוה וטעה ונמצא שההקדש שוה יותר ס"ל לר"ל דישלם מה"ת ור"י ס"ל אפי' לכתחלה בכה"ג ישלם רק מדרבנן ועיין תוס' ב"מ (ד' נ"ה) ד"ה טלית מבואר דיותר מחולל ההקדש בפחות משוי' אם נתכוון לכך. והכ"נ י"ל בחלול שע"י פדיון בדיעבד מהני בלא הוה"ע דלא גרע מחללו על שוה פרוטה כיון דנתכוון לכך לחללו על ש"פ והכ"נ נתכוון לחללו בדמי הפדיון בלא הוה"ע, אבל במעילה ע"י שנהנה מן ההקדש בשוגג דלא נתכוון לחללו בזה י"ל דלא מהני בדיעבד בלא הוה"ע דזה הוי כמו לכתחלה:
אך כיון דאתיין לזה נראה לקיים תי' התוס' בכורות הנ"ל דלכך מעל הכא ונפק לחולין בלא הוה"ע משום דמיירי שהוקדשה לדמי עולה, והני תרי תמיהי דאיכא בזה, א' דהא הקדיש זכר לדמיו קדוש קה"ג, ועוד דגם קבה"ב בעי הוה"ע, נראה לתרץ הנה בהא דמעילה (י"ט) הנ"ל דאמר בק"מ שהוממו ועבר ושחטן דלרבי יש בו מועל אחר מועל משום דליתא בהוה"ע, לכאורה קשה קו' עצומה דאדרבה כיון דליתא בהוה"ע לא יהי' בו מעילה כלל דהא במעילה (ט"ו) בהא דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת פריך הש"ס אילימא בקדשי בה"ב אפי' כי מתו נמי לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבה"ב לאו אית בה מעילה כו', והקשו בתוס' מי דמי אשפה ראוי' לפדות אבל האי לאו בר פדיון הוא דלאו בר העמדה והערכה הוא, ותי' דשמא קסבר קבה"ב לא הי' בכלל הוה"ע כו' עיי"ש, מבואר דהיכי דלאו בר פדיון הוא משום דליתא בהעמדה והערכה לא שוה מידי וליכא בי' מעילה, א"כ הכ"נ בק"מ שהוממו ועבר ושחטן אמאי יש בהן מא"מ משום דליתא בהוה"ע, אדרבה משום זה לא שוה מידי ולא יהי' בהן מעילה כלל, וחפשתי בש"ס ווילנא ומצאתי שהשטמ"ק במקומו תמה כן ותירץ דהא בקדשים שמתו ג"כ יצאו רק מידי מעילה ד"ת אבל מדרבנן אית בהו מעילה והכ"נ יש לומר בק"מ שהוממו מה דיש בהן מא"מ היינו מעילה דרבנן, ואכתי קשה לי כיון דהכא הרי יצאו מידי מעילה ד"ת כמו קדשים שמתו והוי רק הקדש דרבנן, שוב לא יהי' בהן מועל אחר מועל אף דליתא בהוה"ע שהרי כבר הבאתי דברי השעה"מ דבדיעבד מהני פדיון בלא הוה"ע, רק שאמרתי דטעמא דרבי גופי' דיש בק"מ שהוממו מא"מ משום דמה שמעל ע"י שנהנה מהקדש ל"ה כפדיון דמים דיעבד בלא הוה"ע רק דמעילה הוי כדין לכתחלה דבעי הוה"ע שיצא ההקדש לחולין, אבל בכה"ג שהוא רק הקדש דרבנן י"ל מלתא חדתא דבזה אף לכתחלה מחללין על ש"פ וכן פודין אפי' לכתחלה בלא הוה"ע, וחילי דידי ממה דאמר במעילה (ב') דאיכא בין מעילה דאורייתא לדרבנן, דאורייתא משלמין חומש דרבנן לא, וביותר בב"מ (נ"ד), דאמר בהא דדמאי אין לו חומש מ"ט קרן דמעכב בדאורייתא איתא בדרבנן, חומש דלא מעכב בדאורייתא ליתא בדרבנן, מבואר דדבר שגם בדאורייתא הוא רק למצוה ולא לעכב שוב בדרבנן ליתא אף לכתחלה, [וכבר השתמשו באחרונים בהנחת כלל זה דלא עשו רבנן חיזוק לדבריהם לענין דבר שאין מעכב בדאורייתא וסייעו מכאן ומכ"ד בש"ס], לפי"ז הכ"נ לענין הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, וכן לענין פדה בדיעבד בלא הוה"ע דמחולל, י"ל דבהקדש דרבנן אף לכתחלה מחללין בכה"ג כיון דלא מעכב בדאורייתא, ואפשר שזה הוי הטעם דבדמאי אין לו חומש וכן בהקדש במעילה דרבנן ליכא חומש, דהא התוס' בב"מ שם הקשו על איבעי' הש"ס אי חומש מעכב בדאורייתא דתיפוק לי' דהקדש שחללו על ש"פ מחולל, ותי' דעכ"פ צריך להזכיר הוא וחומשו מחולל על פרוטה, לפי"ז י"ל למה דפשיט דחומש לא מעכב הוא באמת משום דאפי' על ש"פ מחולל, ולכך קאמר דבדרבנן אין לו חומש לכתחלה משום דאף לכתחלה מחללין על ש"פ וצ"ע:
גם נ"ל דרך אגב דמה דאמר במעילה (ב') דבמעילה דרבנן ליכא חומש תלוי בפלוגתא דלרבי דאמר הזיד במעילה במיתה אף במעילה דרבנן איכא חומש, דהא בב"מ (נ"ה) אמר דתרומת מעשר של דמאי מוסיף חומש ובגמ' שם אמר דר"מ מחמיר באכילתו, והר"מ בפ"ה מה' מעשר פסק ג"כ דדמאי אין לו חומש ובפ"י מה' תרומות פסק דתרומת מעשר דמאי מוסיף חומש והרדב"ז שם כתב לפי שבתרומת מעשר של ודאי איכא מיתה באכילתה גם בדרבנן עשו כעין של תורה, ולפי"ז י"ל דהכ"נ לרבי דהזיד במעילה במיתה גם במעילה דרבנן איכא חומש דעשאו כעין דאורייתא ויש לעיין בזה ואכ"מ]:
ומעתה לפי העולה דבהקדש דרבנן פודין אף לכתחלה בלא הוה"ע קל אמאי דאמר רבי בק"מ שהוממו שיש בהן מא"מ משום דליתנהו בהוה"ע הרי אדרבה כיון דליתא בהוה"ע הוי כקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה ד"ת והוי רק הקדש דרבנן דפודין אף לכתחילה בלא הוה"ע, ואין לומר שהוא דבר החוזר דאם תאמר שפודין לכתחלה בזה אף בלא הוה"ע, שוב הוי בר דמים שראוי לפדות ממילא לא יהי' כדין קדשים שמתו והוי הקדש דאורייתא דבעי הוה"ע, זה אינו דמתחלה אנו אומרים שפקע ההקדש דאורייתא ע"י שא"ר לפדות משום דליתא בהוה"ע, ומה דאית בי' מעילה דרבנן הוא כמו שהקדישו מחדש הקדש דרבנן וע"י שראוי עתה לפדות לכתחלה בלא הוה"ע תו לא הדר רכבא עליו למפרע הקדש דאורייתא שכבר פקע, וא"כ הכ"נ בק"מ שהוממו אמאי יהי' בהן מאו"מ, הא כיון דליתא בהוה"ע הוי כקדשים שמתו ואי דאיכא עכ"פ מעילה דרבנן אכתי לא יהי' בהן מאו"מ כיון דהקדש דרבנן פודין אף לכתחלה בלא ההו"ע:
אך בעיקר קו' השט"מ הנ"ל בק"מ שהוממו שיהי' להן דין קדשים שמתו ע"י דליתנהו בהוה"ע כתוס' מעילה (ט"ו) נ"ל דיש לחלק דרק לגבי קבה"ב כתבו התוס' דפקע הקדש ע"י דליתא בהוה"ע ולא בקדוה"ג, והוא דלכאו' תיקשי אמ"ש התוס' (בד' ט"ו) בקבה"ב שמתו דלא דמי לאשפה שראוי' לפדות אבל האי לאו בר פדיון הוא דלאו בר הוה"ע הוא, דהרי כבר הבאתי שי' הראשונים דבדיעבד מהני פדיון בלא הוה"ע וידוע שי' רש"י בחולין ד' דהיכי דבדיעבד הדמים מותרין מקרי בר דמים, ואף שהתוס' שם כתבו כיון דלכתחלה אסור ל"ה בר דמים, מ"מ לענין מעילה דהקדש היכי דבדיעבד מהני הפדיון ודאי הוי בר דמים ומועלין בו מדאורייתא, דרק לגבי אסה"נ כתבו התוס' שם דאף אי בדיעבד הדמים מותרים למחליף ל"ה בר דמים, י"ל התם שאני דאיכא איסורא להחליף, משא"כ הכא לענין הוה"ע דאמרי לכתחלה אין פודין בלא הוה"ע אבל אין בזה שוב איסור, שוב גם להתוס' ודאי מקרי בר דמים כיון דבדיעבד אם פדאו בלא הוה"ע הוא פדוי, ויותר מזה מבואר ברש"י כריתות (כ"ג) לענין נותר דמועלין בו כיון שאם עלה לא ירד אע"ג דאיכא איסורא להעלות לכתחלה, והתוס' בחולין לא יחלקו בזה דמבואר כן בש"ס בכ"ד דדבר שאם עלה לא ירד מועלין בו, וא"כ הכ"נ כיון דבדיעבד מהני פדיון בלא הוה"ע אמאי יפקע ההקדש בה"ב ע"י שליתא בהוה"ע הא שפיר הוי בר דמים משום דיעבד:
אמנם נראה דמ"ש השעה"מ דפדיון בלא הוה"ע יועיל בדיעבד דקרא דכתיב והעמיד והעריך הוא רק למצוה, הנה לא ביאר השעה"מ מאיזה טעם נאמר שהוא רק למצוה ולא לעכב, ולכאו' הי' נ"ל עפי"ד התוס' שבועות (ד' ל') דעמידה שיש מעשה לאחריו כמו גבי חליצה דכתיב ועמד ואמר לא משמע עמידה כמו עמדה וקידשה עמדה ונישאת כו' עיי"ש, והכ"נ דכתיב והעמיד והעריך שהיא עמידה שיש מעשה לאחרי' לא משמע עמידה לעכב אבל באמת נראה דלא דמי דרק בעמידת עצמו כמו עמד ואמר לא משמע עמידה דאינו אלא ספור דברים בעלמא וכמו"ש התוס' יבמות (ק"ג) משא"כ לגבי עמידת אחרים כמו הכא והעמיד והעריך ל"ה דרך ספור דברים וז"ב, רק נ"ל דלכך הוה"ע לא מעכב משום דקיי"ל דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב, והכא דלא שינה עליו הכתוב אמרי' שהיא רק למצוה ולא לעכב, ולפי"ז נ"ל שיש בזה חילוק בין קדשי מזבח לקדשי בה"ב דרק בק"מ דבעינן שנה עליו הכתוב לעכב כמ"ש התוס' זבחים (ד') דילפינן לה מקרא דמוצא שפתיך תשמור, לכך גם הוה"ע לא מעכב ומשא"כ בקבה"ב דלא בעינן שינה לעכב הוה"ע מעכב דיעבד, דאע"ג דאמר בתמורה (ל"ב) דקרא אחד לכולהו דאחד ק"מ ואחד קבה"ב בכלל הכתוב דוהעמיד והעריך מ"מ הא כדיני' והא כדיני' בק"מ לא מעכב כיון דלא שינה ובקבה"ב ל"ב שינה לעכב, וא"כ מתורץ שפיר מ"ש התוס' מעילה (ט"ו) דקדבה"ב שמתו פקע הקדישן ע"י דליתנהו בהוה"ע ולא קשה דהוי בר דמים משום פדיון דיעבד בלא הוה"ע, משום דהכא לגבי קבה"ב באמת הוה"ע מעכב ואפי' בדיעבד אינו פדוי ולא הוי בר דמים:
ולפי"ז מתורץ היטב קו' השט"מ הנ"ל מה דק"מ שהוממו יש בהן מא"מ ולמה לא יפקע הקדישן לגמרי ע"י דליתנהו בהוה"ע, ולהנ"ל התוס' במעילה (ט"ו) שפיר כתבו כן רק לענין קבה"ב דמעכב בהו הוה"ע ולא הוי בר דמים, משא"כ הכא לגבי קדשי מזבח דבעינן שינה לעכב ובדיעבד פדוי בלא הוה"ע שפיר הוי בר דמים משום דיעבד ואית בהו מעילה מה"ת, ומה דאמרי' דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת הוא משום איסור דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דילפינן מקרא ואכלת ולא לכלבים (בבכורות ט"ו), שהוא גם לעכב כמו"ש הריטב"א ליומא הביאו השעה"מ הל' ק"פ דכל דאיכא אזהרה משמע שהוא עכובא ולא בעינן שינה לעכב, אבל משום חסרון הוה"ע דלא מעכב בדיעבד לא פקע הקדש ד"ת דהוי בר דמים משום דיעבד:
ואולם נראה לפי"ז היכי שהקדיש לבהמה קדושת דמים אע"ג דממילא חל עליו קדוה"ג דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג, מ"מ אכתי מעכב בי' הוה"ע ואף בדיעבד אם פדאו אחר שנעשה בע"מ אינו פדוי בלא הוה"ע, דחומרא של קדושת דמים שהי' בו מעיקרא לעכב בו הו"ע לא פקע ממנו וכמו שכתבו כה"ג התוס' זבחים (מ"ה), דמה דתנן אלו הן הלוקין וחשיב הקדש שלא נפדו לא מיירי בקבה"ב אלא בק"מ שהוממו דכיון דמעיקרא הוי בהו מעילה בשביל שהוממו לא פקעה המעילה, והכ"נ בקבה"ב שחל עליו קדושת הגוף לא פקע ממנו דין הוה"ע והיכי דליתנהו בהוה"ע יצא מידי מעילה ד"ת והוי הקדש דרבנן ושוב ממילא לית בי' מועל אחר מועל, כיון דבדרבנן פודין אף לכתחלה בלא הוה"ע כנ"ל, וכיון שזכינו לזה מתורץ שפיר דברי התוס' בכורות הנ"ל ועולין כמין חומר שכתבו דהך דשופר של עולה מיירי בהוקדשה לדמי עולה, ולא קשה דהא הקדש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג, וגם הרי גם בבה"ב בעי הוה"ע: דז"א דמה בכך דקדוש קדוה"ג, מ"מ כיון דמתחלה הוקדשה הבהמה רק לדמים שוב אח"כ גם אחר שקדוש קדוה"ג לא פקע החומרא של הוה"ע לעכב והשתא שליתא הקרן בהוה"ע לא הוי בר דמים ויצא מידי מעילה ד"ת, ואע"ג דאכתי אית בי' מעילה דרבנן מ"מ שוב לית בי' מועל אחר מועל משום דבהקדש דרבנן פודין בלא הוה"ע אף לכתחלה ולכך שפיר אר"י בשופר של עולה יצא דמעל ונפק לחולין, דוק היטב כי הדבר נפלא בישוב דברי התוס' ז"ל, ואם הם לא כוונו לזה הדברים נכונים מצד עצמם: