אור ברסלב
חזון נחום סימן קיד

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן קיד

סימן קיג

ב"ה יום ו' מנ"א תרפ"ט.

שלום לבחורי חמד חריפים ובקיאים כמר משה אהרן רויך וכמר ישראל ארי' פרענקעל נ"י בק' טארנא:

א

העריתם במתני' דאהלות (פ"ד מ"ב) תיבת המגדל ויש פו"ט ואין ביציאתה פו"ט כו' וכו' מטהר כו' ובתוס' ב"ב הק' הרי טומאה רצוצה בוקעת ועולה ותי' דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטלו עכ"ד, וקשה מחולין (ע"א) דאמר מה כ"ח המוקף צ"פ שמציל על טהרה שבתוכו מליטמא ואינו מציל על טומאה שבתוכו מליטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה כו' הרי מפורש דגם בכלים אמרי' דבוקעת ועולה עכ"ק:

ב

והנ"ל בזה הנה יותר מזה לכאו' יש להקשות בסברת התוס' הנ"ל מגמ' דחולין (קכ"ו) אמתני' ד"א בתיבת המגדל כו' דאמר ר' יוסי מטהר אהייא כו' אלא קאמר ת"ק טומאה בתוכה הבית טמא אי משום דדרך טומאה לצאת ואי משום דטומאה טמאה בוקעת כו' הרי מפורש אמר הש"ס בהך מתני' גופי' בתיבת המגדל דאיכא בה משום טומאה רצוצה אף שהוא בכלי, וראיתי במ"א פ"ד דאהלות מ"ג שעמד בזה, אבל באמת נראה דלק"מ דהנה בקו' התוס' ב"ב שם שהק' דאמאי מטהר ר' יוסי הא טומאה בוקעת ועולה ובאמת דברי התוס' נכונים לשיטתם בעירובין (ע"ט) ד"ה הרי דביש בחללו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט שיש לו דין קבר סתום מודה ר' יוסי דטומאה בוקעת ועולה ושפיר הקשו התוס' ב"ב דאמאי מטהר ר' יוסי בתיבת המגדל שי"ב פו"ט וע"כ הוכרחו לתרץ דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה, עיין בחי' הרמ"ל אהלות (פ"ג) שתפס בזה על המהרש"א ז"ל וכבר קדמו בח"ס יו"ד סי' ש"מ וחי' חולין (קכ"ה), באופן דקו' התוס' שם הוא בכה"ג שיש בו פו"ט לשי' הריב"ם שם שיש לו דין קבר סתום שמטמא כל סביביו וע"ז אזיל תירוצם דבכלים ליכא דין קבר סתום היכי שי"ב פו"ט, ומעתה ל"ק קו' המ"א מהא דחולין (קכ"ו) הנ"ל דהתם הרי אמר או משום סוף טומאה לצאת בכה"ג שי"ב פו"ט או משום טומאה רצוצה בוקעת ועולה באין בו פו"ט כפירש"י שם, והיינו משום דבאין בו פו"ט מודו התוס' דגם בכלים יש דין טומאה רצוצה אע"ג דאין מבטלו בכלי, ובאמת הדבר מפורש בגמ' חולין (קכ"ה), גבי חבילי מטה וסריגי החלונות שפרסן ע"פ המת דל"ה כמת בכסותו שמטמא משום דהאי לא מבטל לי' ופריך ותהוי כטומאה טמונה בוקעת ועולה כו' הרי להדיא דבטומאה רצוצה לא בעי ביטול וא"ש התוס' ב"ב דבכלי שאינו מבטלו אינו בוקע ועולה היא רק בי"ב פו"ט בדין קבר סתום, ועיין מ"א פט"ו דאהלות מ"ז שהקשה באמת אפירש"י סוכה (ד') דגם בטומאה רצוצה שא"ב פו"ט אי לא בטלו ל"ה רצוצה שהוא נגד הגמ' חולין (קכ"ה) הנ"ל ודו"ק. ולפי"ז מתורץ קו' מחולין (ע"א) דקאמר הש"ס דצ"פ אין מציל על טומאה שבתוכו דטומאה רצוצה בוקעת ועולה וכו' והיינו משום דטומאה רצוצה איתא ג"כ בכלי דהיינו היכי שאין בו פו"ט וכמו"ש בל"א חולין שם דהש"ס דמייתי ראי' מכ"ח המוקף צ"פ הוא בכה"ג שא"ב פו"ט דאי ביש פו"ט תיקשי לשי' רש"י שם דבכה"ג אינו מטמא כלל עיי"ש, וכיון דאיירי הכא בכה"ג שא"ב פו"ט שפיר קאמר דאיתא לטומאה רצוצה אף בכלי ודוק כי זבו"פ:

וניחא ג"כ מ"ש הר"מ ה' כלים פי"ח ה"ד במוכני של תיבת המגדל דאם אין בו טפח הוי טומאה רצוצה ואילו בפי"ב ה"ו מחולק עם הראב"ד וס"ל דבארונות ליכא דין קבר סתום והוא כסברת התוס' (ק') הנ"ל אבל הוא הדבר שיש חילוק בכלי בין קבר סתום ובין טומאה רצוצה:

ג

ובהיותי בזה ראיתי בס' מי נפתוח מים טהורים פ"ח הק' לפי המבואר בתוספתא דאהלים מצילים על הטהורים ואין מצילין על הטמאים א"כ בחולין (ע"א) הנ"ל דיליף טהרה בלועה בק"ו מצ"פ דכ"ח ופריך הש"ס מה לכ"ח שאין מטמא מגבו כו' ותיקשי דלילוף מדין אהלים שאין מצילין על הטומאה ומצילין על הטהרה שבתוכן, הניחא לשי' התוס' שבת (כ"ז:) דכללא דכ"ד המקב"ט א"ח נוהג גם בדין אהלים א"כ אהלים שחוצצין על הטהרה לדין התוספתא הוא רק במחובר שאמקב"ט א"כ שייך ג"כ למיפרך מה לאהלים שאמקב"ט אבל לשי' הר"ש אהלות (פ"ח) והרשב"א בתוס' שם דאהלים חוצצין אף בתלושים שמקב"ט הדק"ו הנ"ל:

ונ"ל לתרץ דבאמת הק' בפנ"י ברכות (כ') בהא דאמר רבא התם ד"ת אהל כל שי"ב חלל טפח חוצץ דכללא כייל בסתמא ואפי' אהל תלוש שמקב"ט והא קיי"ל כ"ד שמקב"ט א"ח בפני הטומאה, ובפנ"י רוצה לחדש דכ"ד המקמ"ט שאינו חוצץ הוא רק דרבנן, ואמנם בפירש"י ותוס' סוכה (י"ג) ושבת (פ"ד) מפורש שהוא מה"ת:

ד

ואמנם בעיקר קו' הפנ"י תמה אני דמתני' הוא בפ"ז דאהלות (מ"ב) לגבי אהל טומאה בתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה ומאחוריו טומאת ערב וכתב הר"ש והרא"ש והרע"ב דחשבינן לאהל עצמו כשני כלים שאינו טמא טומאת מת כ"א צד תוכו אבל צד החיצון טמא רק מדין מגע טומאת ערב והוא מדחזינן שמציל על הטומאה מלהיות בוקע ועולה, והר"ש מסיים שם דזה דוקא לאחר שיצא המת מן האהל דאלו בעוד שהמת בתוכו אין האוהל מתחשב אבל במשנ"ח שם הק' ע"ז דא"כ אכתי איך משכחת שאהל חוצץ בפני הטומאה שהמת בתוכו ואפי' לדעת המהר"ם שהביא בתוי"ט פ"ח דאפי' כלים טמאים כשעשויין אהלים חוצצין מ"מ כיון שאין האהל מתחשב והוי כמת עצמו לטמא באהל לשי' הר"ש גבי חרב ה"ה כחלל אפי' לטומאת אהל ע"כ איך חוצץ הא מה שלמעלה על האהל הוי כמאהיל על המת אלא ע"כ שגם האוהל מתחשב אף בעוד המת בתוכו והוי כשני כלים, ובמ"א הק' נהי דהוי כשני כלים מ"מ גם צד החיצון טמא טומאת מגע ואיך חוצץ ותי' דטומאת צד החיצון הוא רק דרבנן דמן הדין מגע עצמו הוי טומאת בית הסתרים רק שטמא מדרבנן מגזרת אהל שאינו נטוי שאינו חוצץ וכיון דהוי רק טומאה דרבנן חוצץ כמו"ש הר"ש פי"ג דאהלות עיי"ש. באופן דבקו' הפנ"י כבר קדמו הר"ש והרא"ש ז"ל וכתבו דה"ט משום שנחשב כשני כלים וצד החיצון טהור מה"ת, ולפי"ז מתורץ היטב קו' המי נפתוח הנ"ל במה דפריך הש"ס מה לכ"ח שאינו מטמא מגבו ותיקשי דליליף מדין אהל דלפי האמור גם אהל שמציל הוא רק משום שנחשב כשני כלים ואינו מטמא מגבו צד החיצון מדאו' ודוק:

ה

במתני' דאהלות (פ"י מ"ג) מקצתה כנגד ארובה הבית טמא ובתוספתא קלל של חטאת שהוא נתון בארובה אם משולשל טמא כו' בד"א בשל חרס אבל בשל אבן טהור ופי' הר"ש מבואר דמה שאין מ"ח ניצול בצ"פ הוא רק בכ"ח אבל בכלי אבן שאמקב"ט כלל ניצול בצ"פ, הערתם מש"ס חגיגה (כ"ה) דפריך וליתי בכ"ח המוקף צ"פ ומשני שונין שאין הקדש ניצל בצ"פ והשתא תיקשי דליתי בכלי אבן וראיתי בחי' הרמ"ל שם שעמד בזה:

והנ"ל לתרץ הנה הר"מ פי"ד דפרה העתיק התוספתא הנ"ל והק' בכ"מ על פי' הר"ש דמה בכך שהוא בכלי אבן שאמקב"ט דמ"מ לאו במקום טהור הוא שהרי גם כ"ח אינו מטמא מגבו ואפה"כ לא חשוב מקום טהור מאחר שהבית טמא והוא קו' חמורה:

ונ"ל הנה לכאו' נראה דמה דאמרי' שאין הקדש ניצול בצ"פ הוא דוקא להציל מדין צ"פ אבל להציל מדין אהל החוצץ בפני הטומאה ודאי מהני אף לקודש ראה בחי' הרמ"ל אהלות (פ"ה) שהעלה כן והביא ראי' לזה מחגיגה (כ"ה) דפריך וניתי בשידה תיבה ומגדל ומשני כרבי דאהל זרוק ל"ש אהל, ולמה לא משני כדמשני בסמוך אקו' וניתי בכ"ח המוקף צ"פ משום שאין הקדש ניצל בצ"פ, ועל כרחו דמדין דפנות אהלים מציל כ"ח גם בקודש, אבל כבר נשאלתי שיש סתירה לזה מדברי הר"מ פי"ד דפרה הנ"ל שכתב וכן כ"ח שהי' בו אפר ונתן על הארובה שבבית טמא כו' מבואר אפי' בכה"ג שהוא ע"ד דפנות אהלים אינו מציל בחטאת רק שי"ל דדוקא גבי כ"ח כתב כן משום שכתב הר"מ פ"ו מה' טו"מ ה"ג דכ"ח אין נעשה אהל ובביאור הר"מ הנ"ל מ"ש שאין כ"ח מציל משום דפנות אהלים הביא הכ"מ לזה מ"ש הר"מ בפה"מ פ"י דכלים בפי' הספרא בטומאת כ"ח אמר וכל כ"ח לרבות אוהלים שאהל של חרס לא יציל מה שתחתיו לא יציל ואפי' ידביקהו בטיט מן הצדדין לפי שהוא טמא דרך פתחו כו' מבואר דמה"ט כ"ח לא נעשה אהל לפי שמקב"ט מתוכו, ומעתה מובן שפיר ועולין יפה דברי הר"ש לגבי דין קלל של חטאת שנתון בארובה דבד"א בשל חרס אבל בשל אבן טהור אפי' משולשל ואפי' יש בו פו"ט ומתורץ קו' הכ"מ הנ"ל שהק' דמאי בכך שהוא של אבן מ"מ ל"ה במקום טהור, ולהנ"ל אתי שפיר דהכא שהוא נתון על הארובה שבבית יש לו דין דפנות אהלים ולא בעינן מקום טהור כ"א בדין צ"פ ולא בדין אהלים, רק דבכ"ח שנתון על הארובה לא מהני זה מדין אהל משום שמטמא מאוירו אבל בכלי אבן שאמקב"ט כלל שוב מהני מדין אהל ולא בעינן מקום טהור דמבואר במתני' פ"ח דאהלות דכל הכלים שאינם נעשים אהלים לטהר דמתני' פ"י מ"מ מהני בדפנות אהלים:

ולפי"ז מתורץ היטב הערתכם דלא תיקשי בחגיגה (כ"ה) דניתי בכלי אבן שמציל אף בחטאת להר"ש, ולהנ"ל הנה הר"ש ז"ל לא אמר כ"א לגבי כלי אבן שנתון ע"פ הארובה שהוא מדין אהל אבל מדין צ"פ אין חילוק ואפי' כלי אבן אינו מציל בחטאת והקדש ודוק:

ו

ובזה ניחא לי מה שיש להעיר במתני' דפרה פ"י מ"ג קלל של חטאת כו' נגע באוכלין ומשקין ובכתבי הקודש טהור נתנו ע"ג ר' יוסי מטהר וחכמים מטמאין וראיתי במשנ"ח פ"ב דכלים הק' לשי' הר"מ פ"ז מאה"ל ופי"ז דכלים במשקין טמאין מטמאין גם כ"ח מאחוריו היאך קתני אם נגע באוכלין ומשקין טמאין טהורין כיון דבחטאת אם נטמא אחוריו נטמא תוכו וממילא נטמאו המים, בשלמא לפי' הראב"ד שהביא התוי"ט בפ"ג מ"ג דקלל היינו כלי שאין מקב"ט כגון כלי אבן אתי שפיר אבל הר"מ בעצמו מפרש דקלל הוא כ"ח וכן פי' בערוך קשה, ובס' מי נפתוח פרפר ל"ט אות ט' כתב שרבינו ז"ל הרגיש בזה בפהמ"ש פ"י דפרה שכתב ודברו פה בכ"ח או בכלי אבן כו' והיינו הא דנגע במשקין מיירי בכלי אבן עכ"ד וקשה לי דאיך יתכן לאוקמי מתני' דפרה פ"י בכלי אבן דא"כ תיקשי סיפא דנתנו ע"ג חכמים מטמאים ומשום דל"ה מקום טהור הרי בכלי אבן שי' הר"ש דמציל צ"פ גם בחטאת דלא בעי בזה מקום טהור והוא מלשון התוספתא בד"א בשל חרס כו' וא"כ אליבא דתוספתא איך יתפרנס מתני' הנ"ל. אמנם למה שכתבתי מתורץ דהתוספתא לא אמרה בכלי אבן שטהור כ"א באופן שהוא ע"ד דפנות אהלים כנ"ל:

ז

ובהא דחגיגה (כ"ה) הנ"ל דפריך וניתי בשידה תיבה ומגדל ומשני כרבי דאהל זרוק ל"ש אהל הק' בתוי"ט פ"ג דאהלות (מ"ב) דהא אפשר בשוורים דמבואר בסוכה (כ"א) דמהני לכ"ע והיא ממתני' דפרה פ"ג חצירות היו בנויות בירושלם ע"ג הסלע ותחתיהם חלל מפני קבר התהום כו' ומביאין שוורים וע"ג דלתות כו' עיי"ש. וי"ל בפשיטות דבאמת הק' התוס' סוכה דאיך מהני שהיו מביאין שוורים דהוו ג"כ אהל זרוק, ותי' בפנ"י לחדש דמה שאהל זרוק ל"ה אהל הוא רק דרבנן וע"כ לגבי פרה שהוא רק טומאת התהום מעלה בעלמא לכך מהני אפי' אהל זרוק ועיין בזה בשו"ת שבו"י ח"א סי' פ"ה וח"ב סי' צ"ח, ולפי"ז מתורץ קו' התוי"י דהכא בחגיגה (כ"ה) לענין להביא נסכים מגליל שיש רצועה של עכו"ם מפסקת בודאי בזה א"א להביא גם ע"י שוורים כמו דכבר משני לגבי שידה תיבה ומגדל דאהל זרוק ל"ש אהל:

מתני' דנגעים (פי"א ג' י') בגד המוסגר שנתערב באחרים כולן טהורים והמוחלט שנתערב באחרים כולן טמאים וכתב הרא"ש דבגד המוסגר כיון שטומאתו קלה בטל ברוב, הערתם דאפי' מוחלט שהוא טומאה ודאית למה לא יהי' בטל ברוב כמו נבילה בטילה בשחוטה במנחות (כ"ג), כבר הק' כן בתפא"י מ"א ותי' משום דכ' ממארת תן לה מארה והוי כע"ז דכ' לא ידבק בידך מאומה כו' עיי"ש. וי"ל דתלי' בשי' התוס' ערכין (כ"א) אי בגד המנוגע אסור בהנאה משום דכ' ממארת וע' נקה"כ יו"ד סי' רכ"א וירו' פ"ג דערלה לענין אפר בית מנוגע ובתוספתא לענין אפר מנוגע:

מס' פרה (פ"ו מ"ג) נגע באוכלין ובכתבי הקדש טהור נתנו ע"ג ר' יוסי מטהר כו' שפי' הר"ש והרע"ב כיון דכ' מקום טהור ובהנך דלא מטמאי מה"ת מקרי מקום טהור, הערתם דמיחלף שיטתן דר' יוסי במתני' דמקואות פ"ה בנוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל אפי' קנה ר' יוסי אמר כל דבר שמקב"ט אין מזחילין בו ופי' הר"י והרע"ב כיון דכ' יהי' טהור ופשוטי כ"ע דמקב"ט מדרבנן לא מקרי טהור. י"ל בזה הנה כמו בכל ציווי של תורה יש לדון מצד החיוב והשלילה, כלומר כמו בציווי הפרשת תרומה דכתבה תורה ראשית דגנך, דלא זה דבעינן דגנך מצד השלילה שלא יהי' דגן של אחרים רק ג"כ דבעינן מצד החיוב שיהי' דגנך דוקא והיינו דאמר בירושלמי פ"א דתרומות הפקר מה את עביד לי' כתורם את שאינו שלו או כתורם את של חבירו דאיבעי' לי' אם יכול להפריש מן ההפקר דליכא גרעון מצד השלילה שאינו של אחרים אבל ליכא מעלת החיוב דל"ה דגנך של הבעלים, וכמו בעי' הירו' מצינו ג"כ בש"ס דילן (מנחות ס"ט) בעי ר"ז חטים שירדו בעבים מהו לשתהל"ח ממושבותיכם א"ר לאפוקי דח"ל דלא כלומר דאיבעי' לי' אי הקפידא רק מצד השלילה או דלמא ממושבותיכם דוקא ואפי' בעבים נמי לא כלומר דהקפידא מצד החיוב מושבותיכם דוקא, עפי"ז נראה דגם במצות טבילת טמאים שכתבה תורה אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור דבעינן הווייתו ע"י טהרה, לא זה לבד מצד השלילה שלא יהי' הווייתו ע"י טומאה כ"א בחיוב שיהי' הווייתו בטהרה דוקא ככל מקוה מים לא שאובין רק שהווייתו בטהרה בחיוב וכמו דמצינו דשאר משקין ומ"פ לא מעלין ולא פוסלין (מקואות פ"ז) אע"ג דאין בהן פסול שאובין מ"מ לא מעלין דבעינן אך מעין ובור מקוה מים, והנה במה שחקרו גדולים חקרי לב אי אי' דרבנן מהני לדאו' עיין מל"מ פ"ז מתרומות והדברים עתיקים, ואמנם כלל חדש ומועיל נתן לנו הרמז"ל פ"ב מה' סוטה ה"ח שכתב ואפי' בא על ארוסתו בבית חמיו שאסור מדברי סופרים אין המים בודקין את אשתו שנ' ונקה האיש מעון כו' ובמל"מ שם שכתב וז"ל בין שהוא מד"ס ממעט מקרא דונקה האיש מעון שהרי אינו מנוקה מעון עכ"ל, למדין מזה דאפי' עון דרבנן נהי דליכא גרעון מצד השלילה דליכא עון דאו' מ"מ ליכא עוד מעלת החיוב דבעינן מנוקה מעון דוקא וכיון שיש אי' דרבנן עכ"פ ל"ה מנוקה:

ולפי"ז מתורץ שפיר קו' דלא קשה ר' יוסי אדר' יוסי ממתני' דפרה אמתני' דמקואות דשאני לגבי מקוה דבעינן הווייתו בטהרה, בחיוב דוקא לא זה שצריך שלא יהי' הווייתו בטומאה כ"א גם שיהי' הווייתו בטהרה וקרא כתיב אך מעין וגו' יהי' טהור, שהטבילה במים טהורים היא מתנאי של מצות טהרה לכך אפי' טומאה דרבנן נהי דלא מהני לדאו' דליקרי טמא מ"מ טהור ל"ה בחיוב כמו דאד"ר מ"מ מקרי אינו מנוקה מעון כנ"ל, אבל הא תינח לגבי מקוה משא"כ לגבי צ"פ אע"ג דכתיב והניחו במקום טהור הרי אי אפשר לומר דבעינן הנחה בחיוב על מקום טהור שהרי אין זה מתנאי המצוה להניחו במקום טהרה, והוא רק גדר של שלילה שלא להניחו במקום טמא לכך בטומאה דרבנן מהני לדאו' כ"א לשלילה שיהי' כמאן דליתא כמו שלא הניחו לא במקום טומאה ולא במקום טהרה שפיר ס"ל לר' יוסי דהמי חטאת טהורין ודוק:

מכשירין (פ"ו מ"ד) ז' משקין הן הטל והיין והשמן תמהתם בתוס' ב"ב (י"ט:) שכתבו דשמן מכשיר כדמוכח ר"פ חבית (קמ"ד) והרי היא משנה מפורשת, י"ל דכוונת התוס' עיקר לסיום דבריהם דמוהל אינו מכשיר שמבואר בר"פ חבית שם:

בבכורות (י"ב) בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וכו' הר"מ לאכלה ולא לסחורה ובריט"א כתב עפי"ד הכ"מ דה"ה בעיסת שביעית ג"כ כן משום דתרומה וחלה אסור לבער בזמן הביעור ואיכא משום סחורה, הערתם מזבחים (ע"ה:) דשביעית אין לוקחין בדמיו תרומה מפני שממעט באכילתה ובתוס' שם דמפורש דמבערין תרומה בזמן הביעור. הנה כן כתב בח"ס יו"ד סי' ש"ה בפשיטות דאסור לבטל ולהפקיר תרומה והוא נגד התוס' פסחים (י"ג) ד"ה ושורפין שמותר לבטל עיי"ש ודברי הח"ס מסכימים להריט"א: בברכת התורה:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה