חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קיג · טו
ומתורץ שפיר שי' הראב"ד הנ"ל וסרה מעליו קו' הכ"מ ז"ל דמה אי' יש בטלטולו, דהנה ז"ל הראב"ד ז"ל א"א איני יודע מאין הוציאו אלא משלחן של מקדש וממנורה שהקשו עליהם כ"ע העשוי לנחת הוא ואעפ"י שאין מקבלין ארבעים סאה בלח ואינו מחוור דהתם איסורא נמי איכא בטלטולם עכ"ל, ומדוקדק לשונו מה שכתב ואעפ"י שאין מקבלין מ' סאה, משום דהי' קשה להראב"ד ז"ל דאיך סתם הרמז"ל דכ"ע העשוי לנחת אמקב"ט הא עכ"פ מטמא מדרס וכל המטמא מדרס מטמא טומאת מת, והרי הן אין מקבלין מ' סאה, וכוונתו דבשלמא במקבלין מ' סאה תנינן בפכ"ד דכלים דטהור מכלום משום דהיכי שמקבלין מ' סאה הוי כארעא סמיכתא ול"ה עליהן שם כלי משא"כ בכלי עץ הע"ל שאין מקבלין מ' סאה מכיון שעכ"פ ראויין למדרס ממילא מטמאין ג"כ טומאת מת ושאר טומאות, ומשלחן של מקדש אין מחוור דהתם יש אי' בטלטולו והכוונה דאסור בטלטול של חול לישב עליו משום מועל בהקדש כש"ס דמעילה הנ"ל דאי מזגא עלי' קמעיל בקודשא, ומתורץ היטב קו' הכ"מ ז"ל דמה אי' יש בטלטולו, ולהאמור כוונתו דיש אי' בטלטול של חול וא"כ אינו ראוי לישיבה שאין בו טומאת מדרס, והיא כוונה נחמדה בדברי הראב"ד ז"ל: