חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קיב · ח
אך להלכה טובה הוכחת המל"מ שהרי הר"מ נזירות (פ"ה הי"ח) פסק והביא לאוקימתא דר"פ בנזיר (מ"ג) הנ"ל אף דאנן קיי"ל להלכה דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח, גם בנזיר (י"ז) דאמר רבא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל אע"ג דרבא ס"ל בב"ב שם דכליו של לוקח ברשות מוכר ל"ק לוקח ע"כ שפיר הוכיח המל"מ דבשעה שמונח לכ"ע אוהל זרוק שמי' אוהל, ואף שבט"ז יו"ד סי' רפ"ב נראה מבואר שיטתו דאפי' בשעה שמונח ל"ה אוהל כבר הקשה עליו בבכ"ש לעירובין (ל') ולכן בנ"ד שנכנס הכהן בהתיבה קודם שהכניסו את המת לבהמ"ד נראה דודאי הוי אוהל לעצמו וחוצץ בפני הטומאה ועיין שו"ת שו"מ מהדו"ג ושו"ת ברכת רצה סי' י"ב בענין נסיעת הכהנים על עגלות מסלת הברזל על מקום קברים ובנ"ד עדיף משום שהוא מונחת דהוי אוהל לכ"ע, גם כתב המל"מ פי"ב מטו"מ דמה דפליגי באוהל זרוק הוא רק באופן שמאהיל על המת עצמו אבל לחצוץ על האדם שהוא באוהל המת מהני לכ"ע: