חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קיב · ב
איברא שיש להעיר עפי"ז במה שהקשו התוס' ב"ב (כ') בהא דמגילה (כ"ו) דאמר להו דלו תיבותא ואותבוה אבבא דבי כנישתא דהוה פתיחא לההוא אינדרונא דהוה בה מיתנא דמאי מהני האי תיבה דמסתמא לא ביטלוה שם כו' ומאי קו' הרי י"ל דהתם לא שמציל משום כלי עם דפנות אוהלים כמתני' דאהלות (פ"ה) רק משום דארון גופי' אם הי' עשוי לנחת הוי אוהל לעצמו ובמתני' דאהלות (פ"ט מי"ב) או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים וכתב בתוי"ט משמע שכן הלכה דכלי הבאה במדה הוי אוהל לעצמו והכ"נ הארון של ס"ת שהי' מחזיק מ"ס כמו"ש בט"א חגיגה (כ"ה) בקו"א ומטעם אוהל מהני אפי' לא ביטלו בשעה שהוא נח לכ"ע וכן העיר בפי' מעיני הישועה בפתיחה לפרקין בכוורת שכתב דקו' התוס' צריכה תלמוד דהתם לאו משום דפנות אוהלים אייתינן עלה רק משום דארון גופי' אם הי' עשוי לנחת הו"ל אוהל לעצמו ודמי למגדל פ"ד מ"א עכ"ל, רק שי"ל דקו' התוס' אזלא למ"ד אוהל זרוק לא שמי' אוהל אבל זה הי' ניחא לשי' הר"ח משא"כ לרוב הפוסקים הנ"ל דבשעה שהוא נח לכ"ע הוי אוהל מאי הקשו התוס', ובאמת הריטב"א עירובין (ל') עשה זה דרך קו' לשי' הר"ח ז"ל דאס"ד דגם במונח אוהל זרוק ל"ש אוהל מה הי' מועיל הנחת הארון, ונראה מקו' הריטב"א דמשום כלי אפי' טהור כל שלא נעשה אוהל אינו חוצץ בין בית לבית אם לא ביטלו וכמו"ש הט"ז יו"ד סי' שע"א ובנוב"ק סי' צ"ד בשי' הרא"ש והתוס' ב"ב הנ"ל ומה שהק' בנו"ב על הרא"ש מגמ' דב"ב שם דפריך חבית היא גופא תיחוץ באמת הוא קו' הרא"ש עצמו פ"ו דאהלות דכי עדיפא כח מכלי גללים ותי' דכל אלו הלכות הן שאין להשיב ובמ"א מ"ב גם במשנ"ת כתבו ע"ז דהתם משום דפנות אוהלים ועיין מ"ש הראב"ד ז"ל פי"ג מטו"מ: