חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קי · ה
ויש להעיר לכאו' בשבת (פ"ג:) דאמר טומאת ע"ז דרבנן וקולא וחומרא לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן והרי אדרבה לפי גמ' דע"ז (מ"ו) הנ"ל כיון דכ' תעב תתעבנו אע"ג דאתי' מדינא להתירא לא תיתי והוא קו' גדולה לפום רהיטא, ואולי י"ל למ"ש התוס' ב"ק (ג') ד"ה דומיא דמדה היא בתורה ל"ש באי' ל"ש בממונא הרי אף דבכ"מ ס' ממון לקולא מ"מ לחומרא מקשינן דמדה הוא בתורה בדאו', הכ"נ בדרבנן לקולא מקשינן אף בע"ז דהיא בכלל המדה רק לגבי אי' תורה להקיש לחומרא וצ"ע:
ובשאג"א סי' ל"ח הק' בהא דסנהדרין (י"ב) שעובר את השנה מפני טומאת ע"ז והרי היא רק דרבנן, ולהנ"ל י"ל דשאני טומאת ע"ז דמשום חומרא שוי' כדאו': עוד יש להעיר בבעי' הש"ס דע"ז אי משום חומרא דע"ז שוי' כדאו' תיפוק לי' דטומאת ע"ז דרבנן היא מדברי קבלה כפירש"י שבת (פ"ג:) דכל הני היקישי ד"ק נינהו וכ"כ התוס' סנהדרין (י"ב) ולשיטת הרבה פוסקים הוי דברי קבלה לכדאו' ועיין טו"ז או"ח סי' תרפ"ז ועיין בקונטרסי תוס' שביעית פלפול רחב בענין זה: