חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קח · ד
ומכיון דדלת לי חספא אשכחנא מרגניתא תותי' בישוב קו' התוס' תמורה (י"ט) בהא דאשם בן שנה והביאו בן שתים, בן שתים והביאו בן שנה כשר ולא עלו לבעלים לשם חובה שהיא תמוה ממנחות (מ"ז) דתני פסול ותעובר צורתה ויוצאה לבית השריפה וכתבו התוס' לתרץ דהכא מיירי בשלא לשמו להכי כשר אבל הקשו כיון דהכא מיירי בשל"ש מאי איריא דלא עלו לבעלים לשם חובה משום דשינה בן שנה מבן שתי שנים תיפוק לי' דלא עלו משום דשל"ש הוא והניחו התוס' כאן ובזבחים (קט"ו) בקו':
והנראה לפענ"ד דבאמת לכאו' כמה דוחק מ"ש התוס' לאוקמי הא דאשם בן שנה כו' בשחט של"ש דא"כ עיקר חסר מן הספר והי' לו להש"ס להשמיענו זאת דמיירי בכה"ג אבל יוסבר שאין הכוונה דמיירי בשחט בפירוש של"ש רק דמיירי בשחט בסתמא כדרך שחיטת כל הקדשים דאתנו ב"ד דלא לימא לשמו כדאמר בריש זבחים אבל בהאי גונא באשם בן שנה והביא בן שתים כו' כיון דאם שחט לשמו פסול ויוצא לבית השריפה א"כ דא"א לשמו שוב גם סתמא הוי כמפורש של"ש כחידושו של המהר"ל מפראג הנ"ל זה שכוונו התוס' לומר דמיירי בשחט של"ש ולכך אמר הכא דכשר בן שנה והביא בן שתים וממילא לפי"ז מתורץ היטב קו' התוס' הנ"ל דתיפוק לי' שלא עלו לשם חובה משום של"ש, ולהנ"ל ניחא שפיר כיון דמיירי הכא רק ששחט בסתמא אף דהוי כמפורש של"ש דמהני להכשיר השינוי בן שנה מבן שתים מ"מ משום של"ש הי' עולה לשם חובה כיון דבסתמא ליכא משום קרא דמוצא שפתיך וכשר ומרצה ומיושב קו' התוס' כמין חומר והיא הערה יקרה בס"ד: