חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קז · ד
בדברי התורי"ד הנ"ל שכתב בפט"ח אע"פ שהאשה יכולה לפדות בשה אע"פ כ"ז שלא פדאתו הוי אסה"נ ונמצא שלא נתן לה כלום וה"ה בהקדש אע"פ דהקדש שחללו על ש"פ מחולל כו' ותמה עלי' בריט"א פ"א אות ח' שהרי הש"ס מקשה כן בבכורות (י') אי ר"י תיקדש בהך דביני ביני ומשני כגון שאינו שוה אלא שקל, הרי דס"ל להש"ס דמקרי נתינה מה שיכולה לפדותו בשה, אך לפי"ז בהקדש למה אינה מקודשת הרי יכולה לפדות בש"פ, וי"ל דבאמת נמצא בשי' הש"ס דמשום דיכולה לפדות מקרי' עכשיו נתינה כה"ג דפסחים (מ"ו) דמשום הואיל א"ב מיתשל חשיב עכשיו שלו, אבל נ"ל דבר חדש דיש בזה חילוק בין אשה לאיש דבאשה לש"ל הואיל א"ב פריק, דהנה התוס' פסחים (מ"ו) כתבו דאינו עובר בהקדש בב"י מטעם הואיל א"ב פריק דהוי כהואיל א"ב קנה דל"א ובישע"י הסביר דלש"ל הואיל בכה"ג דיד כל אדם שוה שיכולים לפדותו, ואני הבאתי שסברתו מפורשת בתוס' תמורה (ל"ב) דבקבה"ב ל"ש טוה"נ דאין לבעלים עליהן יותר משאר אדם לפיכך אין בידו להתפיס עכ"ל, ואמנם כ"ג אאמו"ר זצ"ל בכוכב מיעקב לירושלמי מעשרות פ"א כתב ע"פ הירושלמי שם דהקדש ידי בעלים לא יצא מאחר שאומרים לו פדה אתה ראשון א"כ הרי יש לו זכות יותר. והנה במתני' דערכין (כ"ז) אומר לו פתח אתה ראשון שהבעלים נותנים חומש וכל אדם אין נותנים חומש, ומעתה למאי דאמר בקידושין (כ"ד) ואלא בזוזי דידה ומעשר דידה, איש א"ר ולא אשה ובתוס' שם דאשה אינה מוספת חומש וכ"פ הר"מ פ"ה ממע"ש ה"ב וכן הוא בהקדש וכמו"ש במנ"ח מ' תע"ג דדייק הרמז"ל פ"ה מערכין ה"ג מ"ש ואם פדה המקדיש או אשתו או יורשו מוסיף חומש והיינו דוקא אשתו בזוזי דידי' עיי"ש, ולפי"ז מתורץ קו' התור"ד לגבי הקדש אע"ג דיכולה לפדות בש"פ לא אמרי' לגבי האשה הואיל א"ב פריק לפי שהאשה אינה מוסיפה חומש א"כ יד כל אדם שוה לפדות ואין לה יתרון זכות בפדי' לא אמרי' הואיל א"ב פריק ודוק היטב: