חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קז · ג
בהמשך פלפולו בתוס' רי"ד קידושין (פ"ב) הביא מצל"ח פסחים בהשמטות פ"ק בכוונת תוס' קידושין (נ"ו) דכיון שהאשה נהנית ש"פ אע"פ שהוא לא נתן ש"פ מקודשת, הי' לו להביא מפירש"י חולין (ד') בהא דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת אע"ג דאסור להחליף מ"מ כיון שהיא מותרת ליהנות מקודשת ובמל"מ פ"ה מאישות ללמוד מזה דקידש באסה"נ והאשה חולה שיב"ס מקודשת מה"ט, ובר"ן קידושין (פ"ב) הק' אפירש"י חולין הנ"ל מירו' דאמר התם במכרן וקידש בדמיהן מקודשת רק מטעם לפי שאין דמיהן דמותרין גם למחליף, ויתכן דשי' רש"י ז"ל נלמד מש"ס קידושין (ז') הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני אע"ג דלאו מידי חסר ואין לומר דא"כ דאפי' אם גם האשה לא נהנית כמו התם בתן מנה לפלוני דאמר אע"ג דלא מטי הנאה לידה, ז"א דהתם באמת האשה נהנית במה שנתן על פי' רק דהש"ס אמר דלא מטי הנאה לידה ממש, אבל הנה שי' הירושלמי קידושין (פ"ב ה"א), דבהילך מנה לא מדין עבד כנעני ובתן מנה לא מדין ערב רק דא"ר זעירא הבעל נעשה שלוחה של אשה לזכות לעני ולר' הילא העני זכה לאשה משל בעלה וחוזר וזוכה לעצמו מה נפק מביניהון הי' החנוני חרש שאין שליחות לחרש ובשי"ק הביא מהריטב"א שהוא דלא כש"ס דילן רק דהוי מטי הנאה לידה וכן המקדש הוי ממון חסר מטעם שליחות, ולפי"ז מתורץ הירושלמי לשיטתו במקדש באסה"נ דלא מידי חסר הוכרח להטעם לפי שאין דמיהן ודוק: