חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קד · א
ע"ד ח"ת ביומא (י"ד) מתני' דלא כר"ע, שהעיר לי השואל לפי"ד התוס' פסחים (ס"ט) בהא דגזרו בהזאה שמא יעבירנו והרי נושא מ"ח טמא ויחזור ויטמא את המים ומ"ש הצל"ח דלא נטמא הנושא המים משום שהוא לצורך הזאה וא"כ שפיר אתי גם כר"ע ואי דניחוש שמא טהור הרי אז הוי ההזאה שלא לצורך ונטמא הנושא ומטמא למים ומים שנפסלו אין מטמאין את האדם שהיא הערה יפה. וכתבת ליישב ע"פ המל"מ פי"ט מאה"ט דכל שתקנו חכמים להזות עי"ז מקרי לצורך הזאה, והכ"נ דמזין על כ"ג משום ספק. יפה כתבת וכוונת למה שכתבתי במועדו ליישב כן ע"ד הפשוט מלבד שכתבתי עוד דרך פלפול] והוספתי דכש"כ היא בדא שההזאה מחמת ספק וכשו"ת שו"מ מהדו"ג ח"ב סי' קס"ה, ובתוס' חולין (פ"ד) בב' התי' אי משום ספק מקרי לצורך לגבי מתוך שהותרה, ובירושלמי יומא (פ"ד ה"ג) שאני אומר משהקטיר נשפך הדם ועובר משום הכנסה יתירה דמשום ספק הוי שלא לצורך ויש לחלק:
ובמק"א כתבתי בדברי המל"מ לחלק דאפי' אי גם משום דרבנן צריך הזאה וכדמצינו בכלים הנמצאים דרבנן דלשי' הר"מ מטבילין עם הזאה כמו שיבואר מ"מ היכי דגוף הטומאה דרבנן א"צ הזאה: