אור ברסלב
חזון נחום סימן קד

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן קד

סימן קג

ב"ה י' אדר תרצ"ט.

שוכט"ס להאברך הנגיד החריף ירו"ש תלמידי מוה"ר יחזקאל פינטער נ"י בק' קארטשין:

א

ע"ד ח"ת ביומא (י"ד) מתני' דלא כר"ע, שהעיר לי השואל לפי"ד התוס' פסחים (ס"ט) בהא דגזרו בהזאה שמא יעבירנו והרי נושא מ"ח טמא ויחזור ויטמא את המים ומ"ש הצל"ח דלא נטמא הנושא המים משום שהוא לצורך הזאה וא"כ שפיר אתי גם כר"ע ואי דניחוש שמא טהור הרי אז הוי ההזאה שלא לצורך ונטמא הנושא ומטמא למים ומים שנפסלו אין מטמאין את האדם שהיא הערה יפה. וכתבת ליישב ע"פ המל"מ פי"ט מאה"ט דכל שתקנו חכמים להזות עי"ז מקרי לצורך הזאה, והכ"נ דמזין על כ"ג משום ספק. יפה כתבת וכוונת למה שכתבתי במועדו ליישב כן ע"ד הפשוט מלבד שכתבתי עוד דרך פלפול] והוספתי דכש"כ היא בדא שההזאה מחמת ספק וכשו"ת שו"מ מהדו"ג ח"ב סי' קס"ה, ובתוס' חולין (פ"ד) בב' התי' אי משום ספק מקרי לצורך לגבי מתוך שהותרה, ובירושלמי יומא (פ"ד ה"ג) שאני אומר משהקטיר נשפך הדם ועובר משום הכנסה יתירה דמשום ספק הוי שלא לצורך ויש לחלק:

ובמק"א כתבתי בדברי המל"מ לחלק דאפי' אי גם משום דרבנן צריך הזאה וכדמצינו בכלים הנמצאים דרבנן דלשי' הר"מ מטבילין עם הזאה כמו שיבואר מ"מ היכי דגוף הטומאה דרבנן א"צ הזאה:

ב

ואמרתי בישוב קו' התוס' חגיגה (כ"א) בהא דפסחים (ע') סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד דמסתמא הטבילוה הבעלים מאתמול שיהא ראוי היום לשחיטת הפסח, והק' דאמאי לא חיישינן שמא נטמא בול"ה דרבנן שא"צ הע"ש וע"כ לא הטבילוה עדיין, ונ"ל בהקדם דברי הר"מ פי"ג מאה"ט שכתב בהא דבי"ג שונה ומטביל היינו דצריך הזאה וטבילה והראב"ד הק' עליו דמנ"ל דחיישינן לטו"מ דמסתברא דחיישינן רק לטו"ש, ונראה דהר"מ הוציא זה מסוגיית הגמ' זו דלכאו' לפי שי' המהרש"א שבת (קי"א) דכמו דאמרי' באדם טבילה בזמנה מצוה ה"ה בטבילת כלים נמי בזמנה מצוה אמאי קופיץ שונה ומטביל ופירש"י משום דיש לו שהות לטובלו ולא טביל לה מאתמול, אמאי לא נאמר דבודאי טביל לה מאתמול בזמן היותר מוקדם משום דטבילה בזמנה מצוה, ואין לומר דבאמת עיקר החשש אינו שמא לא טביל לה מטומאה קדומה רק דהחשש שמא היום נטמא, דז"א דבגמ' מפרש הטעם דלא טביל לה מטומאה קדומה דקאמר בסמוך שם ל"צ דנשיא גוסס בי"ג עיי"ש בפירש"י, ועוד דבחשש כלים הנמצאים יותר יש לתלות דנטמא בימים הקודמים דאזלינן בתר רוב ימים וכמו בנגע בא' בלילה אם לא ראוהו חי מבערב טמא שכתב הח"צ סי' ג' משום דאיכא למתלי בזמן מרובה תלינן טפי שנעשה במשך זמן רב משא"כ בראוהו חי אמרי' דהשתא מת ועיין נדה (נ"ז) אם רוב ימי' כו' והכ"נ בסכין שנמצא נתלה ברוב ימים שנטמא מכבר וטבל לה משום דטבילה בזמנה מצוה כדברי המהרש"א הנ"ל, ולפי"ד הר"מ הנ"ל דהי' צריך הזאה דחיישינן לטו"מ מתורץ היטב דאז לא אמרי' טבילה בזמנה מצוה כמו"ש בגבו"א יומא (ח') דטבילה בזמנה מצוה היא רק כשאינו מחוסר אלא טבילה והיא המעכבת הטהרה אבל היכי דאיכא ד"א המעכב כגון היכי שצריך הזאה קודם הטבילה אין כאן מצוה להזות ולטבול דאז טבילה בזמנה לאו מצוה, וא"כ מסתייע מזה שי' הר"מ דצריך הזאה מכח קו' הנ"ל דהרי פסק דטבילה בזמנה מצוה כמו"ש בב"י או"ח סי' תקכ"ד וא"כ עכצ"ל דחיישינן לטו"מ וצריך הזאה ואז ליכא משום טבילה בזמנה מצוה וזו הערה יקרה:

ומעתה מתורץ קו' התוס' דניחוש לול"ה דרבנן, דהא היכי דגוף הטומאה דרבנן אפ"י בטו"מ א"צ הזאה כמו שביארתי למעלה ושוב הוי הטבילה בזמנה מצוה וא"כ ודאי טביל לה מאתמול כקו' הנ"ל ודוק היטב, יותר אין להאריך כעת: והנני דו"ש בברכה.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה