חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קג
שלום לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי כש"ת מו"ה משולם אפטייקר נ"י מק' סאנדאווא ווישניא:
ערבו לי דברי פלפולו בנוגע לחקירת האחרונים בתשו' בכללא דמין במינו אינו חוצץ מה הוא הגדר של מב"מ, בשו"ת בי"ש או"ח סי' ה' דעתו דמב"מ דנין בתר האיכות וכמו בס"ת שנכתב לשמה והעביר קולמוס לשמה שדן ע"ז בנו"ב או"ח סי' א' מדין חציצה וכתב בבי"ש דז"א דכיון שהם מב"מ באיכות דשניהם כשרים הוי מב"מ וא"ח ותלי לי' בפלוגתא דר"י ורבנן לגבי מב"מ לא בטל דלרבנן דס"ל מב"מ בטל משום דאזלינן בתר האיכות שזה איסור וזה היתר לכך לא מקרי מב"מ ומשא"כ אליבא דר' יהודה וכ"כ בשו"ת אנ"ז יו"ד סי' שע"ג במה דס"ל לר"י בגיטין (כ') דאפי' בכתב הראשון של"ש מעביר עליו קולמוס ומקדשו משום דר' יהודה לשיטתו דבמב"מ אזלינן בתר העצם, גם בח"ס יו"ד סי' רנ"ו כתב דמב"מ שאינו חוצץ היינו ששניהם כשרים בשוה אבל מינו שאינו כשר לאותו דבר חוצץ טפי מאינו מינו כדאמר בריש זבחים דמינו מחריב בה כו':
ואמנם בשו"ת טוטו"ד ח"א השיג ע"ז מבכורות (ט':) ורבנן לימא קסבר מקצת רחם מקדש דאי כולי' רחם מקדש נהי דא"א לצמצם חציצה מיהא איכא אמר רב מב"מ אינו חוצץ. ובפירש"י דלר' יוסי דאמר שניהם לכהן ליכא למיפרך דכיון דתרוי' קדשו כחד דמי, ולרבנן משני דמב"מ א"ח הרי אע"ג דחד קדוש וחד אינו קדוש מקרי מב"מ, וכן הק' בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' ט"ו, עוד הק' בשו"ת טו"ט מזבחים (ק"י) במקריב קדשים ואימורין בחוץ חייב דמקשה והאיכא חציצה דאמר רב מב"מ אינו חוצץ, אע"ג דל"ה מב"מ באיכות דהבשר אינו בר הקרבה אע"כ דבמב"מ דנין רק בתר העצם:
ובשו"ת גבעת פנחס סי' נ"ו לגבי הא דחגיגה (כ"א) דאין טובלין כלי בתוך כלי לקודש שכבדו של כלי חוצץ וקשה דהא מב"מ א"ח ותי' דאדרבה לש"ל מב"מ א"ח רק באחד צריך טבילה והאחד אינו צריך דבכה"ג אמרי' דהאחד בטל לחבירו שהוא מב"מ משא"כ התם דבשניהם טמאין איירי כפירש"י דלש"ל שיתבטל האחד כיון ששניהן צריכין טבילה, ומיושב פירש"י מקו' התוס' חגיגה (כ"ב) ד"ה מא"מ. וראיתי בס' שי"ט סוף מקואות שהק' על שו"ת ג"פ הנ"ל מבכורות (ט') דפירש"י דלר' יוסי ליכא למיפרך כיון דתרוי' קדשי כחד דמי הרי דאדרבה דהיכי דשניהם שווים בקדושה יותר אינו חוצץ דכחד דמי עכ"ד, ויתכן לתרץ דהרי גם בחגיגה (כ"ב) אמרי' דלרבא שאין טובלין כבת"כ מטעם גזרה שמא יטבול בכלי שא"ב כשפה"נ ה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא מהני טבילה משום מיגו כו' ופירש"י מיגו דסלקא טבילה לגופו של כלי ליטהר תוכו ע"י מים הנכנסין דרך פי' דכטומאתו כן טהרתו סלקא נמי טבילה לכלים שבתוכו, אבל בב"ח יו"ד סי' ר"א בדברי הטור אות י"ט כתב טעם חדש משום דכששניהן טמאין אין כאן פנימי וחיצון דחשבינן להו כאלו הי' הכל כלי אחד החיצון והפנימי. ונראה דדברי הב"ח מסכימים לפירש"י בכורות (ט') הנ"ל דהיכי דתרוי' קדשי כחד דמי, ומזה מוכרח דבחגיגה (כ"ב) שפירש"י מטעם דכטומאתו כן טהרתו לא נחית לסברת הב"ח ז"ל דכחד חשיבי מה שהוא סברת רש"י ז"ל עצמו בבכורות. ולפי"ז יפה עולה מ"ש בשו"ת גבעת פנחס בישוב פירש"י מקו' התוס' שם משום דלשי' רש"י במקומו בחגיגה שם הרי לא אזיל השתא בסברת פירש"י דבכורות, הנה לפנינו בכללא דמב"מ א"ח סברות מתנגדות אי דנין בתר העצם או בתר האיכות:
איברא דבקו' הטו"ט ואמרי יושר על שו"ת בי"ש מהא דבכורות (ט') דאפי' היכי דחד קדוש וחד אינו קדוש בבכורה אמרי' מב"מ א"ח, לכאו' שיש ליישב שהרי סברת הבי"ש לדמות זה למאי דס"ל לרבנן מב"מ בטל דלא דמי לדם הפר ושעיר דשניהם הוי מינו משא"כ באחד היתר ואחד איסור והכ"נ לגבי מב"מ א"ח דאם ל"ה מב"מ באיכות חוצץ, אבל הנה הר"ן בנדרים כתב ע"פ סברת רבנן דמשוה"כ מודי בדשיל"מ דלא בטל דמשום שיש לו מתירין שוב מקרי שוה באיכות, לפי"ז ניחא ג"כ הא דבכורות (ט') דאע"ג דהאחד קדוש בבכורה והשני אינו קדוש מ"מ מקרי מב"מ מכיון דאמרי' בבכורות (ג') דמותר לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם להפקיע קדושת בכור א"כ בדמיון זה יתכן ג"כ דבכור קודם שיצא לאויר העולם דעדיין אין עליו קדושת בכור וגם שאפשר להפקיע ממנו קדושת בכור גם להבא ע"י הטלת מום והוי כעין דשיל"מ דמקרי עי"ז מב"מ באיכות וע"כ שפיר קאמר הש"ס בבכורות דמב"מ א"ח על שעת יציאה מרחם דאז עדיין גם האחד אינו קדוש וכעין דהתו"ס כתובות (י"א) ד"ה מטבילין בקושיתם וז"ל, ועוד דאכתי נכרי הוא ואין שליחות לנכרי דסברתם בקושיתם וגם בתי' הא' דאע"ג דבאמת ע"י שליחות זה עצמו נעשה ישראל מ"מ אזלינן בתר השתא ואכתי נכרי הוא והכ"נ אע"ג דביציאה זו מרחם בא להאחד קדושת בכור מ"מ אכתי חולין הוא אמרי' מב"מ א"ח דהוי כנגע ברחם וממילא קדוש ביציאתו ועתו"ס חולין (ס"ט:) דרב יהודה דאמר מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם ס"ל כרבה דמכאן ולהבא קדוש ודוק:
ועל קו' הטו"ט הנ"ל מזבחים (ק"י) נראה ג"כ ליישב דאדרבה משם סיוע לדברי הבי"ש, דהנה כבר נודע קו' הקרני ראם במנחות (ז') דמקשה הש"ס וכי מהדר לי' לקומץ לדוכתי' תיקדוש ותפסל ובתוס' שם אע"פ ששיריים מפסיקין בין קומץ לכלי מב"מ אינו חוצץ, א"ר יוחנן זאת אומרת כ"ש אין מקדשין אלא מדעת, הרי שמעינן דר' יוחנן אית לי' מב"מ א"ח ואילו בזבחים (ק"י) הנ"ל רב משני דמב"מ א"ח ור' יוחנן דחיק לאוקמי כיחידאה דאמר ה"מ ר"ש הוא דאמר אפי' העלה על הסלע חייב ולא ניחא לי' בשינויא דרב דמב"מ א"ח:
והנ"ל ע"פ קו' הטו"ט הנ"ל דמאי דמשני רב דמב"מ א"ח הרי ל"ה שווין באיכות דהבשר אינו בר הקרבה למזבח כמו האימורין ובכה"ג ל"ה מב"מ. ונראה לתרץ דבזבחים (כ"ז) אר"א מזבח הפנימי מקדש פסולין כו' אי מהתם הו"א דם דחזי לי' אבל קומץ דלא חזי לי' אימא לא קמ"ל כו' שאין מזבח החיצון מקדש אלא הראוי לו והפנימי בין ראוי לו בין שאין ראוי לו מ"ט האי רצפה והאי כ"ש, ונראה עפ"ז דלאו דוקא קומץ מזבח הפנימי מקדש אלא אפי' שירי מנחות מקדש ונקט הש"ס קומץ וה"ה שיריים דכולה חדא הקטרה מקרי כדאמר במנחות נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשיריים כו' דמשוה"כ שניהם מקרי עולין דאין מבטלין זא"ז:
איברא שראיתי בס' גבורות שמונים במפתחות שכתב מסברא דאין מקדש לשירי מנחה, דאפי' אי מזבח הפנימי מקדש גם לבשר קדשים הנאכלים שאני התם דהם ראויים למזבח גבי עולה דכולה כליל ודמי לקטורת נדבה דמזבח פנימי מקדש לפי שראוי כנגדו בקטורת ציבור משא"כ בשירי המנחות דאין ראוין למזבח לעולם בתורת שיריים דבמנחה שכולה כליל ליכא שיריים עכ"ד, אבל נראה דבמחכ"ג אשתמיטתי' לפי שעה משנה מפורשת (מנחות ע"ב) רש"א מנחת חוטא של כהנים נקמצת וקומץ קרב לעצמו ושירים קרבין לעצמן, גם בסוטה (כ"ג) אמרי' בכל הנשואות לכהנים כו' הקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבין לעצמן כר"ש, ואם כן הרי מצינו לפעמים השיריים ראוים למזבח במנחת כהנים הנ"ל וכיון שכן שפיר המזבח פנימי מקדש לשירי מנחה כיון דפנימי מקדש אף שאין ראוי לו רק שראוי לפעמים למזבח. ואמנם בשר קדשים הנאכלים נ"ל דאדרבה אין מזבח הפנימי מקדש וכמפורש בזבחים (מ"ג) דאר"פ בבשר שלמים עסקינן דלא חזי להקרבה, ואף דרבינא נאיד התם משינוי' דר"פ, יתכן דפליגי בזה אי בשר שלמים פנימי מקדש. וההסבר בדברי ר"פ דס"ל דבשר שלמים אפי' פנימי אין מקדש מדלא מקרי טומאה פורחת ע"י האור במזבח הפנימי נראה שמסתבר טעמי' שפיר מדברי הגמ' זבחים (כ"ז) הנ"ל דקאמר דלכך מזבח הפנימי מקדש אפי' שאין ראוי לו משום דהאי מזבח והאי כ"ש, וכבר הבאתי במק"א מכאן מקור לדברי התוס' מנחות (ח') בשם הר' שמואל דכ"ש עדיפי ממזבח דמקדש אפי' שאינו ראוי להן אם אך ראוי לכלי אחר [ולפלא שלא הביאו מגמ' דזבחים הנ"ל], ולפי"ז הא תינח לגבי קומץ דפנימי מקדש וכן אפי' שירי מנחות שיש להם שייכות לכ"ש דכל המנחה הקומץ ושיריים נתקדשו בביסא, וא"כ הוא ראוי לכלי אחר, משא"כ בשר קדשים אין להם ענין לקדושת כ"ש, דאע"ג דאמרי' בסוטה (י"ד) דדם סכין מקדש לה וא"כ קידוש כ"ש לכל הקרבן והבשר עמו באופן שראוי למזבח כגון בעולה שכולה כליל, אבל הרי במנחות (ע"ח:) פליגי אליבא דר' יוחנן אי סכין מקדש דר"פ אמר דחזקי' ור' יוחנן דפליגי בתודה ששחטה על שמונים חלות, בסכין קמיפלגי מ"ס סכין מקדש ככ"ש ור' יוחנן ס"ל סכין כיון דלית לי' תוך אינה מקדשת ככ"ש, ולפי"ז ניחא שפיר דר"פ דאמר בזבחים (מ"ג) הכא בבשר שלמים עסקינן דלאו בר הקרבה הוא ול"ה טומאה פורחת ע"י האור במזבח הפנימי משום דר"פ לשיטתו במנחות (ע"ח) דלר' יוחנן סכין לא מקדש ככ"ש וא"כ אין לבשר קדשים שייכות לכ"ש כלל ולא שייך טעמא של עדיפות מזבח הפנימי משום שהוא כ"ש:
ולפי"ז מיושב היטב קו' הקרני ראם הנ"ל מה דר' יוחנן נאיד לתרץ בזבחים (ק"י) כרב דמב"מ א"ח מה דאיהו גופי' ס"ל במנחות (ז') לגבי שירי מנחה, ולהאמור ניחא שפיר משום דמב"מ שא"ח אזלינן בתר האיכות דוקא כשו"ת בי"ש הנ"ל א"כ לגבי שירי מנחה שפיר דא"ר יוחנן מב"מ א"ח משום שהם שוין באיכות עם הקומץ דגם שיריים מקרי בר הקרבה שאם יעלו על מזבח הפנימי הוא מקדש להן ונאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשיריים כו' משא"כ הכא בזבחים (ק"י) נאיד ר' יוחנן מלתרץ כרב דמב"מ א"ח משום דרב שפיר משני דמב"מ א"ח שהוא אליבא דחזקי' במנחות (ע"ח) דסכין מקדש ככ"ש וע"כ מזבח הפנימי שהוא כ"ש מקדש ג"כ לבשר קדשים אבל ר' יוחנן לשיטתו שם דסכין לא מקדש ככ"ש ואין מזבח הפנימי מקדש לבשר א"כ לש"ל מב"מ א"ח כיון דלאו בר הקרבה הוא לעולם ול"ה שוה באיכות, ואע"ג דבסנהדרין (ל"ד) בהא דכל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי לו בין שאינו ראוי לו פירש"י כגון שאור ודבש צבי ואיל וחולין עכ"ל מ"מ למאי דילפינן דשאין ראוי לו אין מקדש מזבח החיצון הלכך אפי' מזבח הפנימי אין מקדש אע"ג דמקדש שאין ראוי לו מ"מ מקדש רק דבר הראוי למזבח וכ"ש כגון קומץ דנקט הש"ס אבל לא בשר, ודוק כי יקר ונחמד:
הנה הראיתי לדעת דאדרבה סוגי' דזבחים (ק"י) מסייע לשו"ת הבי"ש מדנאיד ר' יוחנן לתרץ כשיטתו במנחות (ז') אע"כ דבמב"מ אנו דנין בתר האיכות וכנ"ל:
ואמנם נראה שיש מקום ישוב הסוגי' לאידך גיסא באופן שנאמר דבמב"מ דנין בתר העצם, והוא שיש לתרץ קו' הקרני ראם הנ"ל עד"ז דבהגהות מנחת אהרן לס' הארוך בעל הש"ך ז"ל העיר בהא דמשני רב בזבחים (ק"י) דמב"מ א"ח הקשה לשי' הפוסקים דחלב ובשר ל"ה מין בשר וא"כ הכא דמקריב קדשים ואימורים בחוץ הדק"ו דהאיכא חציצה דהבשר חוצץ בין חלב האימורים וכן הקשה בהגהת יד אברהם יו"ד סי' צ"ח. אך י"ל דבאמת משום הא נאיד ר' יוחנן לתרץ כאן דמב"מ א"ח כשיטתי' במנחות (ז') משום דס"ל לר' יוחנן דחלב ל"ה מין בשר, ור' יוחנן לשיטתו בחולין (ק"ב) דאמר שם אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב ג' והקשו בתוס' לשי' רש"י שם דגם בלא טרפה איכא ג' אי' ע"י בשר מן החי. ונראה לתרץ דהר"ן חולין הביא ראי' דחלב הוי מין בשר מהא דאכל חלב מן החי מן הטרפה חייב ג' ואחת מהן בשר מן החי אלמא דחלב בשר אקרי אבל בב"ח יו"ד סי' צ"ח תמה ע"ז דבסוגי' מבואר דהחיוב הוא משום אמה"ח ולא משום במה"ח, ולפי"ז מתורץ קו' התוס' דהסוגי' דזבחים (ק"י) וסוגי' דכאן בחולין מסייעין אהדדי דר' יוחנן לשיטתו דחלב ל"ה מין בשר לכך לא קשה לדידי' דבלא טרפה איכא חיוב שלשה ע"י במה"ח דזה אינו אליבא דר' יוחנן דס"ל דחלב ל"ה מין בשר ומשוה"כ נאיד ר' יוחנן בזבחים (ק"י) מתירוצא דרב דמב"מ א"ח משום דחלב ובשר ל"ה מב"מ בעצם ובמב"מ א"ח אנו דנין בתר העצם, ולפי"ז יתכן דישוב הסוגי' אדרבה מסייע דבמב"מ א"ח אזלינן בתר העצם, ודוק היטב בכ"ז, והנה רו"מ העיר בחכמה בסוגי' דזבחים (ק"י) מה דלא תירץ ר' יוחנן דמב"מ א"ח משום דלפי"מ דאמר ביומא (נ"ח) שאני רגל דלא מצי מבטל לי' נראה דמב"מ א"ח הוא משום דבטל לחברו, ולפי"ז למאי דאמר בחולין (קכ"ז) אמר רבה בבהמה נעשה יד לאבר קמיפלגי כו' ור' יוחנן מוקי פלוגתי' בענין אחר וס"ל דלכ"ע אין בהמה נעשה יד לאבר לפי"ז הכ"נ לש"ל מב"מ א"ח דהבהמה יהי' בטלה לגבי האימורים עכ"ד והוא דרך פלפול יפה, וכבר כתב כעי"ז הדרישה ביו"ד סי' רס"ז הביאו הט"ז סק"ל וש"ך ס"ק מ"ה לגבי עובר ירך אמו דרק הולד נגרר אחר האם ולא האם אחר הולד, ועיין שו"ת שבו"י ח"א סי' ע"ג שכתב ג"כ כן מסברא דנפשי', ואמנם הנה בר"ן גטין (פ"ב) במתני' דכותבין על קרן של פרה ונותן לה את הפרה ועל יד של עבד כו' וכתב בשם הר"מ הלוי דבנותן לה סתמא אינו במשמע שנותן לה הכל והגט בטל ואע"ג דאמרי' לעיל אוירא דמגלתא הוא התם ה"ט לפי מה שנשאר הרי הוא טפל לגט אבל הכא בעבד ופרה כיון שיש להם חיות אינם טפלים לא לקרן ולא ליד עכ"ל הרי שלא אמר משום דכל הפרה לא נעשה טפל לקרן או עבד ליד רק משום שיש להן חיות, וגם מה שהשתמש רו"מ בזה לגבי מב"מ א"ח משום דלש"ל שבטלו האימורים לגבי החלב הגם שכן הבאתי לעיל כן משו"ת גבעת פנחס דכל מב"מ שא"ח הוא משום דבטל לחבירו ומה"ט כתב דבשני הדברים צריכים טבילה לש"ל מב"מ א"ח, אבל התם רק משום דלא יכול להתבטל זה לזה ולא זה לזה כיון ששניהם צריכין טבילה אבל הכא אפי' נימא דהבהמה לא תוכל להתבטל לגבי האימורין אבל הלא האימורים נאמר שבטלים וטפלים אל הבהמה והוו כמונחים גם האימורים על המזבח דמב"מ א"ח ועיין נוב"ק או"ח סי' א' בהא דלנאותו אינו חוצץ דבטל לגבי הדבר שדעת השואל דנתבטל עי"ז מציאות הדבר כמו בנוי על עור הבתים של תפילין אם נאמר דהנוי בטל אל העור שוב הוי בזה כמו שהבתים אינן של עור כמו הנוי והנו"ב דחה דבריו דרק אמרי' שהנוי בטל לגבי' אבל לא שיקבלו התפילין עי"ז מציאת הנוי ובח"א כלל י"ד החזיק בסברת השואל וכבר נתעוררתי מגמ' סוף חגיגה דפריך דליבטל העץ מזבח אל הזהב ואס"ד כדברי השואל הרי עי"ז מקבל מציאות הזהב והוי כמזבח של זהב ועיין מנ"ח מ' צ"ז בדין אי מזבח כולו של זהב כשר ועוד דפריך דליבטל הזהב אל העץ והנה זהב ודאי מעכב אע"כ כהנו"ב דנשאר במציאותו ועיין פירש"י עירובין (ג') ד"ה אלא מ"ש דהא רואין הוא דקאמרי ולא שקיל לה מידי ובתוס' זבחים (ע"ז:) ד"ה בדם נהי דאמרי' רואין כאלו הן מים מ"מ מים גמורים ל"ה ודוק והכ"נ שנאמר דעכ"פ בטלי האימורין לגבי בשר הבהמה ומ"מ נשאר כל אחד במציאותו ודוק. ובעיקר מ"ש בשו"ת ג"פ הנ"ל דמב"מ א"ח הוא מטעם דבטל האחד לחבירו נראה לכאו' שלא כן שי' הרמב"ן ז"ל בכורות (פ"ג) מ"ש דלש"ל לגבי בכור מב"מ א"ח כיון דבעי נגיעה דכתיב פטר רחם ועיין תפא"י זבחים (פי"ג) וגם הגאון מהרש"ק ז"ל בסי' נ"ז כתבו כן מסברא דנפשי' ואס"ד דמב"מ א"ח משום דבטל לחבירו הרי הוי זה כנוגע ממש ומאי בכך דבעי נגיעה אע"כ דס"ל שאין זה מטעם ביטול. ויש להאריך עוד, אבל אין הזמן גורם וכבר נמשכתי להאריך יותר ממה שחשבתי בתחלה: והנני בזה ידידו דו"ש בברכת התורה.