חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קב
להחו"ב ושלם כמר מרדכי גרינבוים נ"י:
א
כתבת לפלפל במה שכתבתי בהסכמה לס' חי' מהרי"ו:
והערת בהא דזבחים (ע"ז) דפריך ונימא אשם זה יהא א"ת כו' א"ל תורה תורה אמרי בדכרי מחלפי לך והק' בחק נתן איך אפשר להתנות אשם מצורע בא"ת הא אשם מצורע בעי נסכים וכל אשמות לא בעי נסכים כמתני' דמנחות (צ'), וגם א"א נסכים בנדבה דהוא לאישים ואשם מצורע הנסכים לספלים כדאיתא בזבחים (צ"א), ואמרת לחדש דלר"א דס"ל אדם מתנדב א"ת בכל יום, לדידי' גם א"ת וכל אשמות טעונין נסכים שהרי במנחות (צ') לא נתמעטו מנסכים כ"א מקרא לפלא נדר או נדבה יצא בכור מעשר ופסח חטאת ואשם שאינן באין בנדר ונדבה אין טעונין נסכים, וא"כ הכא בזבחים דמקשה אליבא דר"א דס"ל אדם מתנדב א"ת לדידי' גם אשם טעון נסכים כיון שבאה בנדבה עכ"ד. הנה ככל החזיון זה קדמך בשעה"מ פ"ו מפהמ"ק עיי"ש אך אתה באת להוסיף דלר"א לאו דוקא א"ת רק גם כל אשם יהי' טעון נסכים משום שבא בנדבה כגון א"ת, אבל השעה"מ לא ניחא לי' בזה רק דא"ת לחוד י"ל אליבא דר"א שיהי' טעון נסכים כיון שבא בנדבה אבל בשאר אשמות מודה דנתמעטו מנסכים מקרא דלפלא נדר או נדבה ולא מקרי אשמות באין בנדבה כגון א"ת משום דא"ת שבא בנדבה יצא מכלל שאר אשמות [עיי"ש בשעה"מ שמכח זה הק' אתוס' זבחים (ע"ז) בקושיתם לסוגי' בקידושין (נ"ה) דלהתנות אשם סתם בא"ת לר"א והרי לר"א נשתנה דין א"ת בנסכים יותר משאר אשמות] ועפי"ז ממילא אזדא קושיתך ע"ד הרשב"א במנחות צ' לגבי אשם מצורע ששחטו של"ש שטעון נסכים משום דאשם נדבה מי איכא והק' הרשב"א דהרי בא בנדבה לר"א דאמר מתנדב א"ת, והקשית דמה מרויח בזה באשם מצורע ששחטו של"ש שלא יהי' טעון נסכים ע"י שיהי' נדבה לא"ת לר"א שהרי גם א"ת לדידי' טעון נסכים ויפה הקשית עפ"ד השעה"מ הנ"ל אבל כבר הבאתי שהשעה"מ הק' על סברת עצמו מתוס' זבחים (ע"ז) ומשום זה שביק לסברתו הנ"ל רק דלכ"ע כל אשם ואפי' א"ת אין טעון נסכים חוץ מאשם מצורע דכתיב בפירוש:
ובפשיטות נראה הטעם דגם א"ת לר"א אין טעון נסכים משום דבמנחות (צ"א) אמרי' ג"כ לפלא נדר או בנדבה מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא כו' לפי"ז גם א"ת אע"פ שבא בנדבה מ"מ הרי הוא בא על חטא וכמתני' דכריתות (כ"ה) אומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק וכ"כ ברשב"א מנחות (צ') דא"ת שבא בנדבה מ"מ הוא בא על חטא א"כ ממילא נתמעט מנסכים מקרא דלפלא נדר או בנדבה דמשמע ג"כ שאין בא על חטא דוקא וז"פ:
ובקו' הרשב"א מנחות הנ"ל דאיכא אשם נדבה בא"ת העיר כעת תלמידי החריף ובקי כמר אשר קטן נ"י בן מחו' הרב הגאון מוהר"ם נ"י אבד"ק זלאזיץ] דהרי לא מצינו א"ת בנדבה כ"א לר"א דאמר אדם מתנדב א"ת בכל יום וא"כ מאי קושי' דמשום זה אשם מצורע ששחטו של"ש לא יהי' טעון נסכים משום דאיכא אשם נדבה בא"ת לר"א דהרי לר"א לשיטתו בריש זבחים אמר אף האשם דפסול בו של"ש וא"כ ממנ"פ לא משכחת אשם מצורע של"ש בלא נסכים ויפה העיר:
אך י"ל משום דבזבחים (ע"ז) אמר מאן תנא דפליג עלי' דר"א ר"ש הוא כו' משמע דלא פסיקא להש"ס שיהי' ר"א יחידאה רק דאיכא עוד תנאי דס"ל בהא כר"א דאדם מתנדב א"ת וע"כ קו' הרשב"א הנ"ל אזלא באופן זה להנך דסבירא להו בהא כר"א ומ"מ ס"ל דאשם כשר של"ש כרבנן וז"פ:
ועוד יתכן לכאו' דאע"ג דר"א פוסל באשם של"ש מ"מ אפשר דמודה באשם מצורע שכשר של"ש שהרי בתוס' זבחים (י') ד"ה ומה הקשו לסברתו דעביד ק"ו מעולה שהוא כליל דגם אשם דמה למטה, שלא לשמו נמי ליכשר באשם מהאי ק"ו. ואמנם יש לתרץ דמה לעולה שכן אינה מכפרת משא"כ אשם דלענין של"ש לא שייך למיפרך כמו דפריך לגבי דמה למטה שחטאת העוף יוכיח' ומצאתי בבה"ז שתי' כן ולפי"ז הא תינח בשאר אשמות אבל באשם מצורע שבא רק להכשיר כדאמר בכריתות (כ"ז) מצורע כי מייתי אלא לאשתריא באכילת קדשים שוב ילפינן מק"ו דעולה דכשר של"ש:
ועוד דהרי בזבחים (ט') אמר דחטאת נזיר וחטאת מצורע הני עולות נינהו, ולכאו' א"כ לא יפסלו של"ש, רק כיון דעכ"פ מכפרי קצת וכדאמר בערכין (י"ז) לגבי מצורע ר"ש סבר בעשיר והעני הולך אחר המתכפר ומה ניהו חטאת ועתו"ס זבחים (ז') ד"ה רוצה, ולפי"ז משא"כ אשם מצורע שלא בא לכפר כלל רק להכשיר וכדאמר בערכין שם לר"י דהולך אחר המכשיר ומאי ניהו אשם ובמנחות (צ"א) אשם להכשיר וחטאת לכפר ממילא י"ל דבאשם מצורע כשר של"ש דעולות נינהו ועתו"ס זבחים (י') ד"ה הרי הוא אומר כחטאת כאשם וז"ל באשם מצורע כתיב ובגליון כתב שט"ס וצ"ל באשם כתיב. א"כ י"ל דגם ר"א מודה באשם מצורע שכשר של"ש, ומצינו חידוש דין לגבי של"ש בעולת מצורע בתו"כ פ' מצורע בקרא והעלה הכהן העולה אע"פ ששחטה של"ש ופי' בז"ר דאע"ג דבכל של"ש לא עלה לשם חובה מ"מ במצורע עלה לשם חובה, לפ"ז י"ל דה"ה לר"א באשם מצורע מודה דכשר של"ש, והגם שבתו"כ מצורע פ"ג אמר כחטאת כאשם פרט לששחטו של"ש, כבר כתב בז"ר שהוא אסמכתא בעלמא דהרי אנן קיי"ל דכשר של"ש וא"כ כמו לדידן כן י"ל אליבא דר"א: בברכת התורה.