חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קא
להחו"ב כמר יעקב ארי' הכהן האללענדער נ"י:
א
הערת בפירש"י כריתות (כ"ח) במטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו כו' ש"מ קדושת דמים מדחה דהכא דלא חלה עליו קדושת מזבח לעולם יש פדיון לעוף שלכאו' מתנגד לזה ש"ס מפורש יומא (מ"א) ת"ש מטמא מקדש עני והפריש מעות לקינו והעשיר ואח"כ אמר אילו לחטאתו כו' והא הכא דלאו שעת לקיחה ועשי' וקתני דקבע כו' לא תימא ואח"כ אמר אלא ואח"כ לקח מה ניהו דפריק לי' והא אין פדיון לעוף כו' הרי מפורש במטמא מקדש עשיר דלא הי' ראוי בעוף למזבח לעולם מ"מ אמרי' אין פדיון לעוף והיא קו' חמורה וראיתי בצ"פ שהק' כן:
הנלע"ד לתרץ דבתמורה (י"ז) דפליגי במקדיש את הטרפה דלשמואל צריכה מום קבוע לפדות עליו ור' אושעי' אמר אינו אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד הרי דפליגי בכה"ג דלא חזו מעולם אי נחתא לה קדוה"ג ולפי"ז ניחא שפיר פירש"י דכריתות אליבא דר' אושעי' לשיטתו כאן במקדיש את הטריפה דלא חל עליו קדוה"ג ומתורץ לפי"ז הערתך מיומא דהתם הרי בתחלה משני הש"ס אליבא דר' אושעי' והדר מקשה לר' חגא אר"י דלא כר' אושעי' עיי"ש בסוגי' א"כ הש"ס רוצה לתרץ כדי דתיקו שפיר הברייתא אליבא דכ"ע ואפי' לשמואל דס"ל במקדש את הטריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו אע"ג דלא חזו מעולם לקדוה"ג ודו"ק:
ב
ואמנם בדברי רש"י כריתות הנ"ל במטמא מקדש עשיר שיש לעוף פדיון הנה להתוס' תמורה (כ"ו:) אין להם אפי' קדושת דמים עיי"ש ועיין תוס' שם (ל"ג) ד"ה אפי' ותוס' מנחות (ק') ונזיר כ"ו ודו"ק:
ג
ובסוגי' זו דמטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו הואיל ונדחה ידחה ופריך עלה מר"ש במפריש נקבה לפסחו ירעה עד שיסתאב ורש"א הוא עצמו יקריב פסח, והקשו התוס' זבחים (י"ב) אדפריך מר"ש לסייע עלה מרבנן, עוד הקשו אמאי לא פריך ג"כ מר"ש לר' יוחנן דאמר בבהמה של שני שותפים שהקדיש חצי' דבע"ח נדחים:
ונראה ליישב דבפירש"י כריתות (כ"ז) הק' דליפשוט דבעלי חיים נדחים מדקיי"ל חטאת שכפרו בעלי' מתה אלמא נדחית ותי' דהלמ"מ היא ואין למדין הימנה, והנה ידוע שי' רש"י נזיר (כ"א) דחטאת שכפרו בעלי' ושאר חטאות המתות לא גמירי כ"א בבהמה ולא בחטאת העוף ועיין שעה"מ ה' פסהמ"ק דאתי' אליבא דר"ש דס"ל ג"כ שאין חטאת ציבור מתה משום דה' חטאות בחד מקום גמירי להו, ולפי"ז לכאו' הי' סברא לומר ג"כ לענין בע"ח נדחין לחלק בין בהמה לעוף, דבבהמה אפשר דבע"ח נדחים כמו חטאת שכפרו בעלי' כקו' רש"י ז"ל משא"כ בעוף דלא גמירי חטאות המתות, אבל הש"ס מקשה אדר' אושעי' במטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו מהא דמפריש נקבה לפסחו מר"ש לשיטתו מכח כש"כ דאם בבהמה ס"ל לר"ש דבע"ח אין נדחין מכש"כ בהפריש קן דבעוף הרי יותר הול"ל דבע"ח אין נדחין לר"ש לשיטתו דבעוף ליכא דין חטאת שכפרו בעלי':
ומתורץ לפי"ז קו' התוס' הנ"ל אדמקשה מר"ש לסייע מרבנן ולהנ"ל ליכא סייעתא מרבנן דהרי י"ל דרק במפריש נקבה לפסחו ס"ל דבע"ח נדחין דילפינן מחטאת שכפרו בעלי' משא"כ לגבי הפריש קן מודו רבנן:
ולפי"ז מתורץ ג"כ קו' הב' של התוס' אדמקשה לר' אושעי' למה לא מקשה אדר' יוחנן בבהמה של שני שותפים, ולהנ"ל מיושב שפיר דמר' יוחנן דמיירי בבהמה לא יכול להקשות דתיהדר קו' התוס' הראשונה דאדמקשה מר"ש לסייע מרבנן, דרק לר' אושעי' דמיירי בעוף ליכא סיוע משא"כ לר' יוחנן דאיירי בבהמה של שני שותפים א"כ אדרבה לסייעי מרבנן דבע"ח אין נדחין דוק והבן: בברכת התורה.