חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן קא · א
הערת בפירש"י כריתות (כ"ח) במטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו כו' ש"מ קדושת דמים מדחה דהכא דלא חלה עליו קדושת מזבח לעולם יש פדיון לעוף שלכאו' מתנגד לזה ש"ס מפורש יומא (מ"א) ת"ש מטמא מקדש עני והפריש מעות לקינו והעשיר ואח"כ אמר אילו לחטאתו כו' והא הכא דלאו שעת לקיחה ועשי' וקתני דקבע כו' לא תימא ואח"כ אמר אלא ואח"כ לקח מה ניהו דפריק לי' והא אין פדיון לעוף כו' הרי מפורש במטמא מקדש עשיר דלא הי' ראוי בעוף למזבח לעולם מ"מ אמרי' אין פדיון לעוף והיא קו' חמורה וראיתי בצ"פ שהק' כן:
הנלע"ד לתרץ דבתמורה (י"ז) דפליגי במקדיש את הטרפה דלשמואל צריכה מום קבוע לפדות עליו ור' אושעי' אמר אינו אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד הרי דפליגי בכה"ג דלא חזו מעולם אי נחתא לה קדוה"ג ולפי"ז ניחא שפיר פירש"י דכריתות אליבא דר' אושעי' לשיטתו כאן במקדיש את הטריפה דלא חל עליו קדוה"ג ומתורץ לפי"ז הערתך מיומא דהתם הרי בתחלה משני הש"ס אליבא דר' אושעי' והדר מקשה לר' חגא אר"י דלא כר' אושעי' עיי"ש בסוגי' א"כ הש"ס רוצה לתרץ כדי דתיקו שפיר הברייתא אליבא דכ"ע ואפי' לשמואל דס"ל במקדש את הטריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו אע"ג דלא חזו מעולם לקדוה"ג ודו"ק: