חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ק · א
הנני לרצונו לכתוב לו מחי' בנוגע לספרו משכנ"י. בנדה (מ"ב) שהוכיח אביי דמקום נבילת עוף טהור בלוע הוי דאל"כ נבלת בהמה מיהת ליטמא הק' בתוס' מאי יתרץ רבא הברייתא ותי' כגון שבה"ב רחב כ"כ שלא יסיט ותקשי א"כ מאי הוכחת אביי, ונראה דהר"ש פ"ה דזבחים תי' דרבא משני לה בלא זז ממקומו וטומאת משא בנבלה ליכא כ"א ע"י הזזה והיסט, והנה בתי' התוס' הנ"ל שבה"ב הי' רחב הק' המפורשים דכה"ג הוי שלכד"א שלא נגע בגרונו וא"כ גם נבלת עוף טהור לא יטמא, אבל נראה כוונת התוס' כדברי הר"ש הנ"ל בלא זז ממקומו ומ"ש שבה"ב הי' רחב דאל"כ לא אפשר בלא הזזה, ונראה לפי"ז דתלי' בפלוגתא ואביי לשיטתו בעירובין (ל"ה) אמתני' דזבים דתנן הקיש ע"ג שידה תיבה ומגדל טמאין ר"נ ור"ש מטהרין ואמר אביי דכ"ע היסט מחמת כחו פירש"י שהסיט את הכלי או את האוהל ממש שניתקו ממושבן משהו טמא, מחמת רעדה טהור והכא ברעדה מחמת כחו עסקינן שהקיש עליהן ממש ולא ניתקן ולא הוסטו אלא רעדו ובהא קמיפלגי דמ"ס הוי היסט ומ"ס ל"ה היסט וקיי"ל הלכה כת"ק דגם כה"ג הוי היסט, ולפי"ז אביי לשיטתו כאן באוקימתא דפלוגתתן בהיסט כה"ג ע"כ גם בנדה (מ"ב) לא יכול לתרץ כתי' הר"ש דלא זז ממקומו דממנ"פ אי הי' רחב הרבה בה"ב הרי לא נגע והוי שלכד"א ואי שהי' רחב בשיעור מצומצם שנגע רק שלא הזיז, הרי כה"ג א"א לבליעה בלא תנועה והזזת גרון וכמו"ש הדרישה בט"ז יו"ד סי' ל"ג סק"ט דקרומים של ושט דאכלה ושתה בהו דמתנדנדים תמיד א"י לעמוד בקרום אחד עכ"ל והכ"נ אף שלא ניתק ברגליו מ"מ הוי רעדה מחמת כחו דמקרי היסט כ"ז לאביי לשיטתו, אבל רבא אפשר דמוקי פלוגתתם במתני' דזבים בענין אחר ע"כ מתרץ לברייתא בכה"ג שבה"ב הי' רחב ודו"ק: