חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צט · ב
ואמנם בסתירת שי' רש"י ז"ל דאיכא משום למשחה לגדולה אפי' שלא במתנות כהונה דמה"ט פסח נאכל על השובע משום למשחה לגדולה ואילו בשיטת הירושלמי מבואר דלא שייך למשחה לגדולה כ"א במתנות כהונה שע"כ אמר דפסח נאכל על השובע שלא יבא לשבירת עצם, בישוב זה רחש לבי כעת למצא פשר דבר מלתא חדתא והוא דתלי' בפלוגתא דתנאי דהנה לשון הש"ס חולין (קל"ב) אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים ובמתני' שבת (קי"א) בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן שכן דרכן לסוך בחול רש"א כל ישראל בני מלכים ובד' קכ"ח רשב"ג ור"ש ור' ישמעאל ור"ע כולהו ס"ל כל ישראל בני מלכים הם ושיטת הש"ס דילן כן נראה להלכה כפירש"י שבת (נ"ט:) ד"ה מידי דהוה אאבנט של מלכים ולפי"ז הכ"נ הדין דלמשחה לגדולה שלא בכהנים תלי' בפלוגתא דא דלר"ש ואינך תנאי דכל ישראל בני מלכים ה"ה דשייך בכל ישראל למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים וע"כ רש"י לשיטתו בשבת (נ"ט) דקיי"ל להלכה כן, יפה עולה פירש"י בפסחים פ"ו וקי"ט דפסח נאכל על השובע מטעם למשחה לגדולה דאיתא גם באכילת הבעלים: