חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צט
כבוד ידידי מחו' הרב הגאון המפורסם איש אשכולות כש"ת מו"ה יצחק יהודה טראנק נ"י אבד"ק קוטנא:
א
יקבל בזה הס' כוכב מיעקב כרצונו ולעומתו אחכה לקבלת הס' יבין דעת, מה נעמו לי אמרותיו הטהורות בנוגע לתשובת כ"ג אאמו"ר זצ"ל בהסכמתו לס' בכורי שלמה וכעת מצאה מקומה בכוכב מיעקב סי' כ"ז במה שכתב להוכיח מירושלמי וגם מש"ס דילן דיוצאין י"ח פסח באכילת בני מעיים דאוכליהון לאו בר נש ש"מ דבפסח ליכא משום למשחה לגדולה כסברת התוס' זבחים (ע"ז) דלא שייך למשחה לגדולה כ"א במתנות כהונה והעיר כ"ג דבאמת בירושלמי מבואר הטעם דפסח נאכל על השובע שלא יבא לשבירת עצם כתוס' פסחים ע' והוא שלא כפירש"י (דף פ"ו וקי"ט) שהוא משום למשחה, בודאי נאמנו דבריו דמסייע גם בזה בירושלמי והוא מובן מעצמו אבל הרי ראיית כ"ג אאמו"ר זצ"ל לא רק מן הירושלמי לבד כ"א אפי' מן המשנה עצמה מדאמר ר"ע לריה"ג כמין בישול הוא זה מה שמתבשלין ב"מ בתוכו ואי נימא דאין יוצאין י"ח פסח בב"מ לא הי' עובר משום בישול דכל שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא ושם היתה לבאר בטוב טעם ודברי חמודות עיי"ש, ובהנחת אבן יקר זה מצאו הבונים לבנות מגדלים גם למצא סיוע בישוב פירש"י עה"ת פ' בא בקרא דראשו על כרעיו ועל קרבו דנותן ב"מ לתוכו כריה"ג נגד ר"ע שהוא תמוה רק דרש"י לשיטתו בפסחים פ"ו דגם בפסח בעי למשחה לגדולה עכצ"ל דמה דמקשה ר"ע כמין בישול הוא זה ל"ה הקושי' אלא מכרעיו משא"כ בב"מ אינו עובר משום בישול כנ"ל ובס' כ"ח ויקרא בקו"א כתב אריכות בזה:
ב
ואמנם בסתירת שי' רש"י ז"ל דאיכא משום למשחה לגדולה אפי' שלא במתנות כהונה דמה"ט פסח נאכל על השובע משום למשחה לגדולה ואילו בשיטת הירושלמי מבואר דלא שייך למשחה לגדולה כ"א במתנות כהונה שע"כ אמר דפסח נאכל על השובע שלא יבא לשבירת עצם, בישוב זה רחש לבי כעת למצא פשר דבר מלתא חדתא והוא דתלי' בפלוגתא דתנאי דהנה לשון הש"ס חולין (קל"ב) אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים ובמתני' שבת (קי"א) בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן שכן דרכן לסוך בחול רש"א כל ישראל בני מלכים ובד' קכ"ח רשב"ג ור"ש ור' ישמעאל ור"ע כולהו ס"ל כל ישראל בני מלכים הם ושיטת הש"ס דילן כן נראה להלכה כפירש"י שבת (נ"ט:) ד"ה מידי דהוה אאבנט של מלכים ולפי"ז הכ"נ הדין דלמשחה לגדולה שלא בכהנים תלי' בפלוגתא דא דלר"ש ואינך תנאי דכל ישראל בני מלכים ה"ה דשייך בכל ישראל למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים וע"כ רש"י לשיטתו בשבת (נ"ט) דקיי"ל להלכה כן, יפה עולה פירש"י בפסחים פ"ו וקי"ט דפסח נאכל על השובע מטעם למשחה לגדולה דאיתא גם באכילת הבעלים:
ג
והנה שי' רש"י הנ"ל דקיי"ל כל ישראל בני מלכים צהירה לנו במקום אחר והוא בגיטין (י"ב.) בהא דכל כבודה בת מלך פנימה שהוא משום דכל ישראל בני מלכים ובשו"ת ח"ס אע"ז ח"ב סי' צ"ט הק' דא"כ תלי' בפלוגתא דרבנן ור"ש בשבת (קכ"ח) הנ"ל אי אמרי' כל ישראל בני מלכים ובגמ' יבמות (ע"ז) אמרי' דעמוני ולא עמונית הכא תרגמו כל כבודה בת מלך פנימה במערבא אמרו ואיתימא ר"י ויאמרו אליו אי' שרה אשתך הרי דקים לן להלכה חזקה זו דכל כבודה עיי"ש (וראיתי בס' גליוני הש"ס לשבת ס"ז שהביא משו"ת הר"י מברונא סי' רמ"א דמה דילפינן מכל כבודה בת מלך פנימה תלוי בפלוגתא דרבנן ור"ש וכתב בהא דיבמות (ע"ז) דלפי"ד הר"י מברונא י"ל דפליגי בפלוגתא זו דבבבל היו סבורים כר"ש וע"כ הכא תרגמו משום כל כבודה ובמערבא ס"ל כרבנן דר"ש ולכן הוצרכו ללמדו מקרא אחרינא דויאמר הנה באהל, ותמה אני על גודל בקיאותו של הגאון המחבר ז"ל שהרי דברי הר"י מברונא הם דברי פירש"י גיטין י"ב והערתו מיבמות (ע"ז) הוא דברי הח"ס כנ"ל) באופן שמצינו שהוא פלוגתת שני התלמידים בבלי וירושלמי אי קיי"ל להלכה דכל ישראל בני מלכים:
ומעתה לפי כל האמור מה מאד מיושב דברי הירושלמי הנ"ל בהא דפסח נאכל על השובע משום גזירה דש"ע לא כפירש"י שהוא משום למשחה לגדולה, משום דרש"י לשיטתו בגיטין (י"ב) ושבת (נ"ט) דקיימ"ל להלכה דכל ישראל בני מלכים ע"כ איכא גם בפסח טעם דלמשחה לגדולה כדרך שבני ישראל אוכלים אבל הירושלמי לשיטתו שהוא אמרי במערבא דיבמות (ע"ז) דלא קיי"ל כרש"י דכל ישראל בני מלכים לכך הוכרח הירושלמי לטעם נאכל על השובע משום ש"ע ועולה הכל נכון כפתור ופרח בס"ד:
ד
וע' בנזיר (י"ב) בפי' המפרש דמה דאמרי' התם דאשה לא ניידא הוא משום דכל כבודה בת מלך פנימה ולכאו' שי' התוס' כתובות (ט"ו) אינו כן דא"כ ל"ק קושיתם שם בד"ה דלמא, לגבי איש דנימא הדרא לניחותא עיין א"מ וק"א שם ולהנ"ל י"ל דמה"ט לא ניחא להתוס' פי' זה משום דא"כ יהי' תלוי' בפלוגתא דרבנן ור"ש:
ה
מ"ש כ"ג מר"מ פ"א מה' בכורות הי"ד דגם בנתינת מת"כ שייך למשחה וע"כ בעי נתינה דבר חשוב לא כל שהוא וכשי' תוס' רי"ד, הנה חידוש זה מפורש כתב בתוי"ט טהרות פ"ט מ"ד יתננו לעני הכהן משום דבתרומה מועטת כזו אין רגילין לתת אותה לכהן עני משום דלמשחה בהם כתיב ואין זה דרך גדולה לעשיר עכ"ל הרי חידושו מבואר דבח"ש ל"ה למשחה לגדולה:
גם מ"ש דזה יסוד בשי' הרמ"א יו"ד סי' ש"ו סעי' ד' דאסור לישראל ליתן לכהן להקניטו ור"ל מטעם למשחה לגדולה, יעי' בשו"ת מהר"י מברונא סי' קס"א שכ"כ לענין אי כופין את הכהן לקבל הבכור והביא בשם מהר"י ווייל דדרך כפי' ל"ה למשחה כדרך שהמלכים אוכלים ועיין קצה"ח סי' רמ"ג בשם הפר"ח לענין פדיון בכור אי מהני נתינה בע"כ וע"פ הנ"ל יש לפלפל:
ו
ויש להעיר עפ"ז בהא דר"ה (כ"ח) כפאו ואכל מצה יצא והרי בפסחים (ק"כ) אמר דמצה כיון דאתקש לפסח כפסח דמי ובפסח בעי למשחה לגדולה ובזבחים (כ"ח) משמע דלמשחה לגדולה הוי לעכובא והכ"נ במצה בעינן דרך חירות ולמשחה לגדולה אמאי יצא בע"כ, ולהתוס' בכורות (כ"ז) דלא שייך למשחה רק בבשר ולא בלחם אתי שפיר אבל לתוס' זבחים (ע"ה:) ד"ה שביעית תקשי לכאו' ועיין מהרש"א ח"א פסחים (קי"ג) דאכילת מצה בגדר שירי מנחה, ובתוס' פסחים (כ"ח:) ד"ה כל הק' דפשיטא שמומר אוכל מצה דאטו מצה קדושה אית בה, וראיתי בבנין אריאל שתי' ע"פ המהרש"א הנ"ל ובשו"ת אנ"ז או"ח סי' שע"ח העיר חדשות דבמצה איכא דין ממשקה ישראל אח"כ מצאתי זה ג"כ בס' יבין דעת בשו"ת סי' ז' והי' יכולים לסייע ממהרש"א הנ"ל, ועכ"פ דיש להעיר שלא יהי' יוצאין במצה בע"כ והוא הערה חדשה:
ז
מ"ש כ"ג דבפסח הבא בטומאה למ"ד בפסחים (פ"ד) דאין בו משום ש"ע אין נאכל על השובע לטעם הירושלמי וכדמשמע בפסחים (ע'), אך גם בלא זה לא שייך למשחה בפסח הבא בטומאה דאדרבה למעט בהנאתו עדיף כמו לר"י דדרך סדין בעל עכ"ל, הנה באו דבריו סתומים אבל כוונתו לירושלמי יבמות פ"א ה"א, אבל הרי התם בירושלמי אמר דאתי' כאבא שאול וחייש לבא לשם נוי כו' אבל הכא בפסח הבא בטומאה דמבואר בסנהדרין (י"ב) דגם בפסח טומאה הותרה בציבור וכבר הקשו מכאן אתוס' יומא (ו') ומנחות (ט"ו) מ"ש דבפסח טומאה דחוי', א"כ דהותרה לש"ל סברא זו דלמעט בהנאתה עדיף, ועוד דהחינוך מ' ז' כתב וז"ל וזהו שנצטוינו לאכול צלי דוקא לפי שכן דרך מלכים ושרים לאכול בשר צלי שהוא מאכל טוב ומוטעם עכ"ל ממילא גם בפסח הבא בטומאה דנאכל צלי דוקא נראה דאיכא בי' משום למשחה לגדולה:
זה שמצאתי להעיר ולהשתעשע עשע בדברי כ"ג ורמיזותיו הנחמדים ואשמח להשתעשע עמו גם בעתיד: ידידו מחו':