אור ברסלב
חזון נחום סימן צח

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן צח

סימן צז

ב"ה כ"א אדר תרצ"ו.

שלום להרב המאוה"ג בנש"ק מו"ה שלום יחזקאל רובין נ"י.

דבריו יסובבו על קוטב דברי הר"מ פ"א מה' בכורות ה"ד עפ"י הגי' שהביא בכ"מ דבכור בח"ל אינו קדוש כלל, ומה שיש לדון עפ"ז בספק בכור, והנה כבר דבר בזה בשו"ת שער אפרים סי' ע"ט להצדיק שו"ת מ"ב סי' ל"ה מה שדן להקל בספק בכור. שיש להדברים מקום ע"פ שי' הר"מ וכו' שלמד בשו"ת הר"ן סי' ז' שהר"מ סמך על סוגי' דתמורה (כ"א), דלר"ע בכור בח"ל אינו נוהג ומשמע לי' מדלא מחלק בין ליקדש או ליקרב כדמחלק בש"ס בכורות (נ"ג), לגבי מעשר בהמה ש"מ דבכור בח"ל אינו קדוש כלל וחידש השער אפרים דמודה הר"מ דעכ"פ אסור מדרבנן רק דבספק בכור שוב הוי ספיקא מדרבנן עיי"ש מה שהאריך בזה:

ואמנם מה שיש לתמוה דלפי שי' הר"מ דבכור בח"ל אינו קדוש למ"ש הר"מ ה' תרומות פ"א הכ"ו דתרומה אפי' בימי עזרא אינו מה"ת אלא מדבריהם כיון דכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק כדאמר הש"ס כתובות (כ"ה) לגבי חלה וילפינן תרומה ומעשר מחלה עיי"ש דלפי"ז הול"ל דגם בכור אינו קדוש בבית שני וה"ה כחולין כמו שאין קדוש בכור בח"ל דיליף ר"ע דממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור. ובאמת במנ"ח מ' י"ח העלה כן דלפי שי' הר"מ גם בבית שני לא הי' בכור נוהג. אבל כבר העיר בח"ס יו"ד סוס"י שי"ח בחידוש סברא זו שלא הי' נוהג בכור בבית שני וכתב ע"ז שהוא שקר מוחלט וא"כ דברי המנ"ח מופרכים במחכ"ת:

ורו"מ העיר דמפורש בירושלמי שביעית פ"ו ה"א דאר"א מאליהן קבלו את המעשרות מה טעם בכל זאת אנו כורתים וכותבים על החתום כו', ומקשה ע"ז מה מקיים ר"א ואת בכורות בקרינו וצאנינו ומשני מכיון שקבלו עליהם דברים שלא היו מחויבים, אפי' דברים שהיו מחויבים מעלה עליהן כאלו מאליהן קבלו. והרי כל חילי' דהר"מ הוא מדברי הירושלמי כאן דמאליהן קבלו את המעשרות וא"כ דמקשה הירושלמי מבכור דהוי מה"ת הרי מפורש דבימי עזרא הי' בכור נוהג מה"ת עכ"ק. אבל באמת אין הכרח מזה די"ל דהירושלמי מקשה ממנ"פ משום דגם בכור בח"ל הוא פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בתמורה (כ"א.) והשתא אי אליבא דר' ישמעאל הרי אפי' בכור בח"ל הוא מה"ת ואיך אמר אנו כורתים שמאליהן קבלו ואפי' לר"ע דבכור בח"ל אינו קרב לש"ל מאליהן קבלו להקריב מה שהיא חולין בעזרה דאין מתנין לעקור ד"ת בקו"ע ומשני הירושלמי דאף שמחויב מה"ת והיינו אליבא דר' ישמעאל מעלה עליהן כאלו קבלו מאליהן.. וא"כ אין הכרח תמי' על דברי המנ"ח משום דהירושלמי קאי אליבא דר' ישמעאל משא"כ למאי דפסק הר"מ כר"ע:

עוד עלה בדעתי שיש ליישב דברי הירושלמי ע"ד פלפול שיש להעיר בדברי הר"מ דבכור אין קדוש בח"ל ומשום דממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור דא"כ הרי בגיטין (מ"ז) ובכ"ד דפליגי אי יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר ושי' הר"מ תרומות (פ"א ה"ח) דמאן דס"ל יש קנין לעכו"ם לא מהני אפי' חזר ישראל ולקחה משום דהוי כיבוש יחיד. א"כ הקרקע זו שקנה העכו"ם הוי כח"ל, ועתו"ס ע"ז כ"א ד"ה אף, שא"נ שיגרע ח"ל מעכו"ם כו', ולפי"ז תקשי דא"כ גם בא"י משכחת שלא יהי' דין בכור באופן שהי' לידת הבכור על שדה של קנין עכו"ם שהרי גם בכור שנולד בח"ל שהביאו לא"י הוא ראוי להקריב רק משום הקישא דמעשר דגן שאינו נוהג בח"ל. ואין שום ריעותא בבכור רק משום מקום הלידה שהי' בח"ל א"כ אפי' בכור בא"י יש מציאות שלא יהי' קרב וקדוש באופן שהי' הלידה במקרה על שדה של קנין עכו"ם דיש קנין לעכו"ם בא"י ולמה א"כ אמר ר"ע רק בבכור בח"ל שאינו קרב והרי משכחת לפעמים גם בככור בא"י שלא יהי' קרב והיא הערה עצומה, רק שי"ל דבאמת ילפותא דר"ע אתי' רק למאי דקיי"ל אין קנין לעכו"ם בא"י לפטור ממעשר א"כ הוי קרקע עכו"ם שפיר מקום שאתה מעלה ממנו מעשר דגן ולכך גם הבכור שנולד שמה קרב וקדוש. ואמנם דבר זה אי יש קנין לעכו"ם לפטור ממעשר נראה להלכה דתלי' בפלוגתא דש"ס בבלי וירושלמי דמנחות ס"ו ר"מ ור"י ס"ל דתורמין משל ישראל על של עכו"ם ור' יוסי ור"ש ס"ל דאין תורמין וקאמר הש"ס דפליגי במירוח עכו"ם אי פוטר אבל כ"ע ס"ל דאין קנין לעכו"ם בא"י. א"כ משוה"כ קיי"ל להלכה דאין קנין לעכו"ם להפקיע מיד מעשר. אבל לפי שיטת הירושלמי דמאי הביאו בתוס' שם הגירסא ר' יהודה ורש"א אין תורמין וקאמר דפליגי ביש קנין דס"ל לר"י ור"ש דיש קנין ומקשה בירושלמי שם ר"מ ור"ש אין הלכה כר"ש בתמי', מבואר בשיטת הירושלמי להלכה דיש קנין, ומעתה מתורץ היטב קו' הנ"ל בירושלמי דשביעית (פ"ו) מה דמקשה מה מקיים ר"א ואת בכורות בקרינו כו' ולא משני דגם בכור בימי עזרא הוי רק דרבנן משום שאי אתה מעלה מעשר דגן, ז"א דהירושלמי לשיטתו דקיי"ל יש קנין לעכו"ם להפקיע ממעשר ע"כ דליתא להקישא זו דמקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור דא"כ אפי' בכור בא"י לא יהי' קרב באופן שנולד בשדה של קנין עכו"ם אע"כ דליתא להקישא דר"ע לשי' הירושלמי ודוק. ועיין בקונטרסי תוס' שביעית מ"ש פלפול עצום בשי' שני התלמודים לענין יש קנין]:

ואמנם הגם שאמרנו להסיר את התמי' מן הירושלמי בכ"ז הדבר מוכרח מעצמו דודאי שהי' נוהג בבית שני וכמו"ש הח"ס שלומר שאינו נוהג הוא שקר מוחלט, וא"כ צריך ביאור טעמו של דבר באמת אמאי, הלא גם אז ל"ה ממקום שאתה מביא מעשר דגן כיון דלאו כולהו סליק ויבואר לפנינו, הנה בשי' הר"מ דבכור בח"ל אינו קדוש כלל הביא ביד שאול ביו"ד סי' ש"ו בשם אביו הגאון ז"ל שתמה ע"ז ממשנה מפורשת (תמורה ח') דנחלקו ר"ע וחכמים אי ממירין בבכור וא"ל ריב"נ ר"ע מה לי אם אינו מימר בחטאת ואשם שהרי אין זכין בהן בחייהן תאמר בבכור שזכין בחייו ומקשה הש"ס מהא לר"נ דאמר דאין לכהן זכי' בבכור תם כיון שהוא להקרבה ומשני בבכור בח"ל ור"ש הוא דאמר אם באו תמימים יקרבו לכתחלה לא, והשתא להר"מ קשה הרי הכא דאיירי לר"ע ולדידי' אין בכור בח"ל קדוש כלל עיי"ש שנדחק בזה והוא תמי' עצומה מרפסא איגרא:

עוד הקשה בלח"מ ה' בכורות פ"א בדברי הר"מ במה שפסק כר"ע דבכור בח"ל אינו קרב והרי בתמורה, (כ"א) פליגי ר' ישמעאל ור"ע בהכי דר' ישמעאל אמר יכול יעלה אדם מע"ש בזמה"ז ויאכלנו בירושלים ת"ל ואכלת לפני ד' וגו' מה בכור אינו נאכל אלא לפני הבית אף מעשר כו' ור"ע דריש להאי קרא דבכור בח"ל אינו קרב דממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור ובן עזאי ואחרים כל אחד דריש לה למלתא אחריתא ואילו הרמז"ל מזכה שטרי ככולהו תנאי, וכבר הקשו גם התוס' (ר"ה ו') מבן עזאי ואחרים עיי"ש, וכתב הלח"מ לתרץ דמכח קו' התוס' ס"ל לרבינו ז"ל, דסוגי' פליגי אהדדי ואית לי' לסוגי' דזבחים דמהקישא כולהו שמעת מינה דאין היקש למחצה, אלא שקשה ע"ז א"כ איך יתרץ קו' הש"ס בתמורה (כ"א) על מתני' דאם באו תמימים יקרבו מברייתא דבן אנטיגנוס דלא קבלו הימנו ולא מצי לתרוצי הא ר' ישמעאל והא ר"ע כיון דאמרת דלא פליגי עכ"ק, ובישוב קו' העצומות נראה דכבר הבאתי קו' הח"ס דלר"ע לא יהי' ג"כ בכור נוהג גם בבית שני כיון שאין מעשר דנן נוהג מה"ת, ורו"מ כתב לתרץ ומצא כן בשו"ת ארז יו"ד סי' תי"ב דבזמן שאין מעשר דגן נוהג כלל לא שייך ההיקש דבכור למעשר דגן, תדע דבבכורות (ד') ס"ל לר' יוחנן דקדשו בכורות במדבר אע"ג דבמדבר לא הי' עוד חיוב תרומה ומעשר וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור אע"כ שכיון שלא הי' אז מצוי כלל מעשר דגן לא שייך ההיקש וכמו כן בבית שני בימי עזרא דאין תו"מ נוהגים שם מה"ת ליכא ההיקש דבכור למעשר וכה"ג אשכחן לגבי הלל ושירה דקודם שנכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו ארצות שבח"ל לומר שירה וכיון שגלו חזרו להכשירן עיין מגילה (י"ד), עכתו"ד. ולענ"ד במחכ"ג אין בזה כדי שביעה דהכא מה דמיון בית שני לזמן המדבר דבאמת בזמן המדבר לא שייך כלל לומר דהוקש בכור בהמה למעשר דגן כיון שלא היתה עוד הציווי של דין מעשר דנוהג רק בארץ, אבל בימי עזרא אע"ג שלא הי' נוהג מה"ת דין מעשר דגן והי' נוהג בבית ראשון שאז היקש בכור למעשר ממילא אפי' אח"כ שחרב הבית ונבנה בית שני לא בטיל ההיקש ונשאר הדין דממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור בהמה, תדע שהרי ר' ישמעאל דדריש הקישא למלתא אחריתא דלא יעלה אדם מע"ש בזמה"ז ויאכלנו בירושלים דהוקש מעשר לבכור דבעי מזבח ולא אמרי' כיון דבזמה"ז אין לנו מזבח לא שייך ההיקש אע"כ דכיון דכבר איתא להקישא בזמן המקדש לא בטל אף בזמן מן הזמנים והכ"נ אליבא דר"ע לגבי בכור בח"ל והדרא הקו' דלמה יהי' דין בכור בימי עזרא:

גם רו"מ פלפל בחכמה לתרץ מדנפשי' קו' הח"ס עפמ"ש הכ"מ פ"י מה' שמ"ו ה"ה דלאחר גלות עשרה השבטים היו מצפים שיחזרו כמו שחזרו לבסוף ועיין מ"ש הפנ"י גיטין (ל"ו) בישוב שי' ר"ת דיובל נוהג בבית שני עד"ז. ולפי"ז בימי בית שני הוי מקום הראוי' להביא מעשר דגן ע"י שהיו מצפים בכל יום שיחזרו וסליקו כולהו וינהגו תו"מ מה"ת עכ"ד. והנה הגם שהערתו יפה, אינה מוכרחת דמנ"ל הא דסגי במקום הראוי להביא מעשר דגן, דבגמ' אמרי' ממקום שאי אתה מביא מעשר דגן כו' מבואר דבעינן דוקא מקום שמעלה הימנו מעשר דגן ולא סגי בראוי לבילה, ועיין ברכות ד' מכאן חכמים ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא וכתב בכסדה"ס שו"ת בש"ר סי' קס"ב כלומר שהיו ראויים שישובו כולם ותהי' שיבה עולמית אלא שגרם החטא ולא מקרי חזרה זו חזרה כלל וגנזה לימות המשיח עיי"ש, א"כ כיון שגרם החטא דלאו כולהו סליק ודאי לא מקרי אז מקום הראוי לעלות הימנו מעשר דגן. ועיין מ"ש הש"ך חו"מ סי' ל"ג וחזר בו בסי' ל"ה ומסקנתו דגם בפסול מחמת עבירה לא מקרי תחלתו וסופו בכשרות ול"ה כפסול נגיעה דמקרי תחלתו בכשרות ע"י שבידו לסלק א"ע מנגיעה עיי"ש ועיין ג"כ זבחים (י"ב:) באכל חלב והפריש קרבן והמיר דת וחזר בו הואיל ונדחה ידחה ואי אשמעינן נשתטה משום דאין בידו לחזור אבל היכי דבידו לחזור אימא לא קמ"ל הרי דלא מקרי ראוי היכי שגרם החטא, ועיין ירושלמי פ' כלל גדול דקאמר מה בנין הי' במשכן ולא לשעה היתה א"ר יוסי כיון שהיו חונים ונוסעים ע"פ הדיבור כמו שהוא לעולם אריב"ב מכיון שהבטיחן הקב"ה שמכניסן לארץ כמו שהוא לשעה, ובשו"ת ח"ס או"ח סי' ע"ב דתלמודא דידן חולק אמסקנת הירושלמי רק דכיון שהיו חונים ונוסעים ע"פ הדיבור כלעולם דמי. וא"כ מכש"כ כאן בימי עזרא דלאו כלהו סליק מפני שגרם החטא דל"ה כלשעה ולא מקרי מקום הראוי להביא ממנו מעשר ע"י שהיו מצפים שיחזרו:

ואמנם בישוב קו' הח"ס נלענ"ד דמשוה"כ בבית שני הוי מקום שאתה מעלה ממנו מעשר דגן דהנה במה דא"ר ישמעאל בתמורה (כ"א) יכול יעלה אדם בזמה"ז מע"ש לירושלים כו' כתבו התוס' זבחים ס' דלמאי דאמר בגמ' דס"ל קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל מוקמינן לי' למעשר שגדל בפני הבית כמו לגבי בכור דאיירי שקרבו דמו ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים עיי"ש, ולפי"ז גם בבית שני לכאו' משום אופן המציאות על צד הרחוק שיביא ממנו מעשר דגן שגדל עוד בפני הבית ראשון שיכול לאכלו עתה בבית שני כיון שיש מזבח, ובתוס' ב"מ (נ"ג:) ד"ה ל"פ כתבו דאע"ג דקרבנות כשהי' המזבח שלם ונפגם אין חוזרין ונראין אבל במעשר או בשר זבח לאחר העבודה או שירי מנחה חוזרין ונראין א"כ במעשר שגדל בפני בית ראשון וחרב הבית חוזר ונראה בבית שני וא"כ שפיר מקרי בבית שני מקום שאתה מעלה ממנו מעשר במציאות כזה על צד הרחוק שגדל בפני הבית ראשון אבל אין אנו צריכין לבא למציאות זה, ויותר נראה דבזמן בית שני בכל אופן מקרי מקום שאתה מעלה ממנו מעשר דגן, דאע"ג דעכשיו אין שם דין מעשר מה"ת מ"מ באותו מקום בא"י כבר הי' דין מעשר בבית ראשון והרי לא אמר ר"ע דבעינן מקום שאתה מביא עכשיו מעשר דגן רק אמר מקום שאתה מעלה ממנו מעשר דגן ובאמת הוא מקום שמעלה ממנו שהרי כן הי' מעלין ממנו מעשר דגן בזמן בית ראשון ומקרי מקום ע"י שהי' מעלה ממנו כבר, וכה"ג בערי מקלט דכתיב ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה רוצח אמרי' בזבחים (קי"ז) דבן לוי שגלה לפלכו פלכו קלטו דכתיב כי בעיר מקלטו ישב עיר שקלטתו כבר ובזבחים (קי"ג:) חרבה שהיתה מעיקרא וכה"ג בכמה דוכתי בש"ס, והכ"נ לגבי מעשר דכתיב במקום אשר יבחר וגו' ואכלת לפני ד'. א"ק מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך דדריש מיני' ר"ע מקום שאתה מעלה מעשר דגן כו' דמשום שהי' מעלה ממנו מעשר דגן כבר בזמן קדום מקרי לעולם מקום שמעלה ממנו מעשר דגן:

ונראה שהדבר מוכרח משום דכמו ילפותא דהכא מקום שאתה מעלה ממנו מעשר דגן אתה מעלה בכור בהמה, בדוגמא זו ממש מצינו ילפותא בגמ' מנחות ע"א ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ומ"מ אפי' בזה"ז דליכא עומר מקרי מקום שאתה מביא כמבואר מדברי הר"מ פ"ז מה' תמידין ומוספין אסור לקצור בא"י כו' ולא כתב שאיסור זה הוא רק בזמן שבהמ"ק קיים, וכמו שהוכיח בשו"ת שאג"א החדשות סי' ח' מזה גם ממתני' דמנחות ע"א קוצרין בית השלחין שבעמקים אנשי יריחו קוצרין כו' ובתוס' ד"ה ומתירין דאיירי בזה"ז הרי דלולא זה הי' מקרי ממקום שאתה מביא אפי' בזמה"ז דליכא עומר רק משום שהי' מביאין ממנו כבר. ובשאג"א שם כתב לדון מטעם אחר דליכא אי' קצירה בזמה"ז כיון דלא קדשה לע"ל וליכא אי' קצירה רק בא"י ועכשיו יש לה דין ח"ל, אבל מטעם דבעינן ממקום שאתה מביא לא הי' בזמה"ז היתר קצירה משום דגם עכשיו בזמה"ז מקרי מקום שאתה מביא ע"י שהיו מביאין ממנו עומר כבר בזמן המקדש. והכ"נ בדוגמא זו ממש לענין דממקום שאתה מביא מעשר דגן מקרי בא"י לעולם מקום שאתה מביא מעשר דגן ע"י שהיו מביאין כבר בזמן המקדש והיא ראי' נפלאה. וא"כ מתורץ היטב קו' הח"ס דלכך בימי עזרא הי' דין בכור בהמה מה"ת משום דגם אז מקרי מקום שאתה מביא מעשר דגן והיא הערה יקרה בס"ד. עתה נבוא לישוב דברי הר"מ הנ"ל מקו' הלח"מ דמזכי שטרי לכלהו תנאי, שבאמת י"ל דהר"מ למד מסוגי' דזבחים דלא פליגו ומהקישא כלהו שמעת מינה דאין היקש למחצה ולא תיקשי קו' הלח"מ דא"כ דר' ישמעאל סבר כר"ע דבכור בח"ל אינו קרב איך יתרץ קו' הש"ס במתני' דאם באו תמימים יקרבו, ונ"ל דהתוס' תמורה כ"א כתבו למאי דאמרי' אליבא דר' ישמעאל דבכור בח"ל לכתחלה אין מביאין ובדיעבד אם באו תמימים יקרבו מפיק לה מדרשא בספרי רק קדשיך אשר יהיו לך מכאן שמביאין קדשים מח"ל לארץ יכול אף בכור ומעשר כן ת"ל רק, והיינו דוקא לכתחלה הוא דאמעוט דבהא איירי בי' קרא דכתיב תשא ובאת והיינו לכתחלה עכ"ד, והנה לכאו' לפי סוגי' דזבחים ושי' הר"מ דר' ישמעאל ור"ע לא פליגי וס"ל גם לר' ישמעאל דבכור בח"ל אינו קרב א"כ לא יסבור דרשא דספרי מקרא דרק קדשיך לענין בכור בח"ל לכתחלה שהרי ס"ל דאפי' בדיעבד אינו קרב, אבל באמת ע"פ האמור אתיין שפיר הדרשות שתים לענין לכתחלה ולדיעבד והוא, שהרי להאמור אפי' לר"ע דבכור בח"ל אינו קרב דיעבד מ"מ בא"י אפי' אחר שחרב בית ראשון קרב בכור בבית שני דמקרי מקום שאתה מביא מעשר ע"י שהיו מביאין כבר בבית ראשון. אבל כל זה בבכור שנולד בזמן בית שני שיש לה אז דין א"י רק שהריעותא דבר אחר גרם לו דבעינן מקום שאתה מביא מעשר דגן ע"ז אמרנו דמקרי שפיר מקום שאתה מביא מעשר משום זמן דמקדש ראשון, אבל בנולד הבכור בזמן החורבן קודם שנבנה בית שני ודאי שאין קרב הבכור לכתחלה אחר שנבנה הבית אפי' למאי דקיי"ל בע"ח אין נדחין ולא נדחה קודם שנבנה כדאמר בזבחים (נ"ט) מ"מ אין מביאין לכתחלה מטעם שנולד הבכור בח"ל דקודם שנבנה הבית הי' לו לא"י דין ח"ל ובספרי ממעט מקרא דרק קדשיך שאין מביאין בכור מח"ל. ונמצא דאפי' אי ס"ל לר' ישמעאל בבכור בח"ל אינו קרב בדיעבד מטעם דבעינן מקום שאתה מביא מעשר דגן כדס"ל לר"ע מ"מ ס"ל ג"כ לדרשא דספרי דאין מביאין בכור מח"ל לכתחלה ונפ"מ לבכור שנולד בעת שחרב הבית ונבנה אח"כ ע"י עזרא דמשום טעם דבעינן מקום שאתה מעלה מעשר דגן איתא ע"י זמן מקדש ראשון, ומ"מ אינו קרב לכתחלה כיון שנולד בזמן שהי' לא"י דין ח"ל והוא מדרשא דספרי מקרא דרק קדשיך וכן י"ל גם לר"ע דס"ל מפורש דבכור בח"ל אינו קרב בדיעבד דמ"מ אית לי' ג"כ דרשא דספרי לענין לכתחלה ונפ"מ בכה"ג. אע"ג דבספרי דברים [י"ב] דמייתי מקרא דרק קדשיך הנ"ל תני דר"ע אמר בתמורה הכתוב מדבר תשא ובאת יכול אף בכור ומעשר כן ת"ל ונדריך ולכאו' מזה דר"ע לא ס"ל הדרשא לענין בכור בח"ל לכתחלה, אבל באמת ז"א מלבד דר"ע לא דריש לענין תמורה רק סיפא דקרא תשא ובאת ולא רישא דקרא רק קדשיך ועוד דתרתי דרוש מינה ואדרבה דר' ישמעאל דאית לי' דרשא דספרי מקרא דרק קדשיך לענין בכור בח"ל איהו גופי' דריש קרא דרק קדשיך אלו תמורות בגמ' תמורה (י"ז:) רק דתרתי דריש מינה וז"פ]. ולפי"ז מתורץ היטב קו' הלח"מ הנ"ל דבאמת ס"ל להר"מ כסוגי' דזבחים דר' ישמעאל ור"ע לא פליגי ואי דא"כ איך משני הש"ס תמורה כ"א מתני' דאם באו תמימים יקרבו בבכור בח"ל כיון דס"ל לכולהו תנאי דאפי' בדיעבד אינו קרב דלהאמור משני שפיר דמתני' דאם באו תמימים יקרבו בדיעבד משכחת לה בח"ל זה שנולדו בשעת חרבן הבית דהוי כנולדו בח"ל דבדיעבד קרב כיון דמקרי מקום שאתה מעלה מעשר דגן ולכתחלה אין מביאין מדרשא דספרי מקרא דרק קדשיך. ומתורץ ג"כ תמיהת היד שאול בשי' הר"מ דבכור בח"ל אינו קדוש דא"כ איך יפרנס מתני' דתמורה ח' לר"ע עצמו דמוקי בבכור בח"ל שאם באו תמימים יקרבו, משום דלפי האמור משכחת גם לר"ע בבכור בח"ל שקרב בדיעבד דמיירי בבכור שנולד קודם שנבנה הבית שני דהוי בכור שנולד בח"ל והוא קרב בדיעבד משום דמקרי מקום שאתה מביא מעשר דגן ע"י הזמן דמקדש ראשון ומיושב הכל כפתור ופרח עמוד והתבונן:

בהזדמנות ראיתי בס' חבצה"ש יו"ד סי' צ"א שכתב ליישב קו' היד שאול הנ"ל ע"פ תוס' זבחים (קי"ד) דאפי' ולדות בהווייתן הן קדושין ולא חל הקדש אם אין ראויין להקרבה מ"מ היכי דהקדישן בפה קדשו וא"כ בבכור דמצוה להקדישו בפה שפיר אתי הא דתמורה ח' דקדוש הבכור בח"ל משום קדושת פה. ואע"ג שכתבו התוס' תמורה כ"ו דבעופות שאין להן פדיון לא אמרי' מיגו דנחתה עלה קדו"ד נחתה עלה קדוה"ג אבל דבר זה הוא פלוגתא בתמורה (י"ז) דקאמר שמואל המקדיש טריפה צריך מום קבוע לפדות עליו והוא מטעם מגו כמו"ש תוס' זבחים (קי"ד) אע"ג דטרפה אין לה פדיון שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וא"כ מ"ש הר"מ דבכור בח"ל אינו קדוש הוא לדידן דקיי"ל כר' אושעי' בתמורה (י"ז) דלא אמרי' בכה"ג מגו אבל הש"ס תמורה ח' אתי' אליבא דשמואל לכך בכור בח"ל קדוש עכ"ד:

ובמחכ"ג דבריו אין להם שחר מלבד הטעם דלש"ל מגו בבכור בח"ל שהקדישו בפה, דהוי כמקדיש בזמה"ז דבהמה תיעקר כדאמר בע"ז י"ג כיון דלא חזי לגופי' ולא לדמי כדאמר בע"ז י"ז, אבל בלאה"כ לא מצינו בכור בקדושת פה דרק היכי שהוא בכור קדוש מאליו אמרו דמצוה להקדישו, אבל בכור בח"ל דאין עליו קדושת בכור א"כ במקדישו קדושת פה אפשר שיהי' קדוש בקדושת שאר קרבנות אבל קדושת בכור ע"י פה לחוד לא מצינו:

ואמנם בדבר הערתו בתמורה (י"ז) דאמר שמואל המקדיש את הטרפה צריך מום קבוע לפדות עליו וקשה להתוס' תמורה (כ"ו) דלא אמרי' מגו דנחתא עליו קדו"ד כו' בדבר שאין לו פדיון והכא בטרפה אין פודין להאכילן לכלבים. יש לתרץ עפמ"ש התוס' זבחים ע"א ד"ה ובטרפה דמשכחת בטרפה של דרוסה ונפולה שיש להו בדיקה פודין אפי' לכלבים, לפי"ז תקשי בהא דתמורה (י"ז) דמקשה הש"ס לשמואל דאמר צריכה מום קבוע לפדות עלי' והרי אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ומשני אלא אימא עושה קדושה למות, והרי יותר יכול הש"ס לשנויי דמשכחת במקדיש את הטרפה של דרוסה או נפולה דפודין אפי' לכלבים. אך י"ל עפמ"ש בפירש"י זבחים (ע"ד:) דבקדשים גם נפולה או דרוסה אין מכניסין לעזרה ע"י בדיקה משום הקריבהו נא לפחתיך אף שהוא רק אי' דרבנן כמו שאמר הכ"מ פ"ב מאס"מ ה"י עכ"פ יש כאן אי' דרבנן לפדותן כיון שמדרבנן אין להן בדיקה ושפיר מקשה הש"ס אדשמואל אבל לפי"ז מתורץ שפיר קו' הנ"ל דאמאי אמרי' הכא מגו כיון שאין לטרפה פדיון דאין פודין להאכילו לכלבים, ולהאמור ניחא דמשכחת בטרפה של דרוסה או נפולה כיון דעכ"פ מה"ת יש לה פדיון שהרי אפשר בבדיקה מדאו' שפיר אמרי' מגו דנחתא עלה קדו"ד נחתא עלה קדוה"ג ודוק:

ולכאורה יש להעיר לפי שהעלתי דבטרפה של נפולה ודרוסה מה דאין פודין לכלבים הוא רק דרבנן א"כ ממילא הול"ל דאפי' אי' מדרבנן ליכא למאי דאמר בשבועות (י"א) בפרה שמתה תפדה אע"ג דאין פודין לכלבים פודין משום עורה ובתוס' שם דמשום דהוי קבה"ב דאין פודין מדרבנן לכך שוב מותר משום עורה א"כ הכ"נ בטרפה של נפולה ודרוסה הול"ל דפודין משום עורה, אבל נ"ל דהנה מה דאמר הכא שפודין משום הבלעת עורה כן מצינו בבכורות ל"א במע"ב של יתומים דאמר רבא דאפי' בגדול מבליעו בעורו כיון דמה שאין פודין מעשר לאחר שחיטה הוא רק דרבנן מותר בהבלעה, הרי סברת התוס' שבועות (י"א) מבואר בגמ', אבל אביי ס"ל התם דבגדול אסור משום הבלעת העור משום דמוכחא מילתא ופירש"י שהדבר ידוע שאין עור נמכר כולי האי בדמים יקרים, ולפי"ז י"ל דדוקא הכא בפרה שמתה לא מוכחא מלתא דלפעמים אפי' שור שוה מאתים ואין הנבלה שוה כלום כמתני' דב"ק י"א, ועיין ג"כ תוס' ב"ק (י"א) דגרסי יביא ארורה לב"ד, א"כ לא מוכחא מלתא שאפשר נוטל הדמים משום העור לחוד, ועוד דגבי פרה שכתב הר"ש פרה, פ"ב דהתנדב לציבור פרה אם נפדית דמי הפדיון לבעלים ולא לתרומת הלשכה משום דאדעתא דהכי לא אקדשה הבעלים, א"כ ליכא פסידא להקדש דבכה"ג אמר בערכין (כ"ט) דפודין בש"פ אפי' לכתחלה הקדש שוה מנה, א"כ יכול לפדות בש"פ ולא מוכחא מלתא שאפשר נותן הש"פ בשביל העור לחוד לכך פודין משום עורה אבל בשאר קדשים אין פודין משום עורה ודוק בכ"ז [ועיין מה שכתבתי בהערותיי לס' חי' מהרי"ו או"ח סי' תקנ"א לגבי הבלעה באי' דרבנן בדברי הט"ז יו"ד סי' קי"ז] יותר אין להאריך כעת: והנני דו"ש בברכת התורה.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה