חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צז
ב"ה ד' וישב תרצ"ד.
שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה מנחם מענדל הורוויץ נ"י אבד"ק ליסקא ועמו הרבנים הגדולים מו"ה יעקב הורוויץ נ"י ומו"ה אברהם נ"י דומ"צ:
ע"ד השאלה בראובן שהי' לו סכסוך עם שמעון והתפשרו עצמם רק שלא הי' קנין וגם לא חתמו על הכתב פשר, אח"כ לא רצה הנתבע להסכים על הפשר רק באופן שהתובע יתן קנס לצדקה של בית יעקב ועתה תובע מהב"י חזרה הסך שנתן על שהי' אנוס וגם מסר מודעה ע"ז וכת"ה ציון למ"ש בד"ג כלל פ"ו סי' ו' משו"ת רמ"ץ בנוגע לזה בחו"מ סי' ז':
עיינתי בשו"ת רמ"ץ שם והוא בא' שקבל את חבירו בערכאות שביזה אותו וקנסוהו שיתן איזה סך לצדקה ומחצה מזה יהי' לעניי ישראל אח"כ שלח השופט המחצה להרב לחלק לעניי ישראל והנותן תובע מהרב להחזיר לו כי באונס נתן ששקר ענה עליו שכנגדו וא"א לברר הדבר כעת ע"ז כתב הג' המחבר ז"ל לזכות את העניים בנימוקי השואל כיון דקיי"ל דתלוהו וזבין אגב אונסא גמר ומקני והכ"נ בעבור המעות שיתחלק לעניים יקבל שכר בעוה"ז ועוה"ב, והרשב"א פ"ג דסוכה הק' לגבי מלל"נ דהא מקבל שכר ואיכא הנאה ותי' רק גרם הנאה ולא נהנה מהאי' עצמו אבל לענין גמר והקנה י"ל דמקרי הנאה ואף שי"ל דזה הוי כאנסוהו לקנות דבעד המעות קונה השכר, גם דעת הסמ"ע ברס"י ר"ה דדוקא בנתן מעות בעין גמר ומקני ולא בשט"ח מ"מ גם באנסוהו לקנות וגם בשט"ח יש פוסקים דמהני וע"כ בכה"ג דהאונס הוי דברים שבלב רק דדנים משום אומדנא דמוכח ומכיון דהוי סד"ד אם גמר ומקני שוב ל"ה אומדנא דמוכח גם ע"פ התה"ד ברמ"א סי' רס"ח דבנפסק הדין כבר נתיאש והכ"נ כבר נתיאש שלא ידע אם יתן השופט המעות לחלק ע"י הרב ע"כ מטעמים אלו זיכה את העניים זתו"ד בתשובתו:
ונחזי אנן בנ"ד נראה דליתנהו להנהו טעמי דלעיל דהתם מציור השאלה נראה שהנותן לא מסר מודעה רק משום דמתנה לא צריך שיכירו העדים באונסו וכן אם ידוע האונס ל"צ מסירת מודעה כמבואר בסי' ר"ה וא"כ בלא מסר מודעה אנו דנין רק מאומדנא דמוכח בדברים שבלב ע"כ כתב בשו"ת הנ"ל דכה"ג דהוי סד"ד שוב ל"ה אומדנא דמוכח משא"כ בנ"ד שמסר מודעה אין זה דברים שבלב וא"כ אפשר דכל זמן שלא בא המעות ליד העניים לא זכו בו ובסד"ד הממע"ה, וגם הטעם של יאוש בעובדא דהתם ל"ש בנ"ד שנתן המעות ביד ישראל דל"ה יאוש וכה"ג דאמר בב"ק (קי"ד) סבר למחר נקיטנא לי' בדינא:
ובעיקר הדברים שם דמשום שכר המצוה יהי' בכלל תלוהו וזבין יש לעיין מהא דב"ב (מ"ח) אלא כדתניא יקריב אותו מלמד שכופין אותו כו' ודלמא שאני התם דניחא לי' דתיהוי לי' כפרה ובתוס' שם דהוי כמו מכר דהא יש לו כפרה תחת הקרבן וקונה הכפרה עכ"ד ולא כתבו דהוי כמו מכר ע"י שכר המצוה של הקרבן שנדר לכאו' יש למשמע דמשום השכר ל"ה כמכר ואפשר מטעם הסמ"ע הנ"ל דרק במעות בעין גמר ומקני אבל י"ל דעדיפא קאמר הש"ס משום דניחא לי' דתיהוי לי' כפרה וממילא דה"ה משום שכר המצוה הוי ג"כ כמכר, ובשבת פ"ח דאמר מודעה רבא לאורייתא ולהנ"ל דשכר מצוה הוי כנתן מעות ועושה כמכר א"כ מכש"כ בקבלת התורה כולה עם שכר המיועד יהי' כתלוהו וזבין דזביני' זבינא:
אבל נזכרתי שבאמת כן הקשה בשו"ת חמדת שלמה סי' י"ג מהא דמודעה רבא לאורייתא דהרי הוי תלוהו וזבין ותי' דלא מהני תלוהו וזבין כ"א בהוציא הדבר מרשותו משא"כ בקבלת התורה שהי' רק קבלה בחיוב על קיום המצות להבא ולפי"ז יתכן שפיר דמשום קבלת שכר מצוה הוי תלוהו וזבין:
וי"ל בזה הא דגיטין (ל"ח) בר"א ששיחרר עבדו והשלימו לעשרה שכתב הר"ן דליכא משום לא תחנם כיון דמשום נייחא דמצוה קעביד הוי כמוכרו לו ועיין מג"א סי' צ' בזה, ולכאו' יש להעיר בדברי הר"ן מירושלמי פ"ג דמעשרות במעביר תאנים בחצרו לקצות בניו וב"ב אוכלין ופטורים ומוקי לה כמ"ד אין מזונות לאשה ד"ת היינו דמשום חוב דרבנן ל"ה כמכר שיקבע במעשר ולפי"ז הכ"נ בר"א ששיחרר עבדו משום נייחא דמצוה דרבנן של תפלה בעשרה ג"כ לא יהי' כמוכר לו וכתבתי בזה במק"א, ולהנ"ל יתכן בפי' הר"ן דנייחא דמצוה דהוי כמוכר לו היינו משום שכר מצוה ה"נ אין נפ"מ דאפי' במצוה דרבנן משום השכר הוי כמכר ולמ"ש הרא"ש בר"א ששיחרר עבדו שהי' לקריאת פ' זכור שהוא דאו' בלאה"כ א"ש:
אמנם לנדון של הרמ"ץ לנ"ד דמשום שכר הצדקה יהי' כמו תלוהו וזבין אכתי יש לדון דהתוס' כתובות מ"ט הקשו בהא דכופין על הצדקה הא הוי מ"ע שמתן שכרה בצידה ותי' בא"מ אע"ז סי' ע"א לפמ"ש בעקרים דלמען יברכך לא קאי על גוף הנתינה רק על הא דלא ירע לבבך שהוא נותן בשמחה ובטוב לבב ומדוייק לשון הכתוב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך א"כ א"ש מה דכופין על הצדקה דמכיון שאינו נותן ברצון כ"א ע"י כפי' ואין כאן טוב לבב ליכא שכר וממילא ל"ה מתן שכרה בצידה עכדפח"ח, ולפי"ז גם הכא שהוכר אונסו והוא טוען ותובע שנתן באונס לא מטוב לב א"כ ליכא שכר מצוה ושוב ל"ה תלוהו וזבין וצ"ע לפי"ז בדברי שו"ת הרמ"ץ הנ"ל, ועכ"פ בנ"ד בודאי דיכול לטעון טענת אונס דליתנהו גם להטעמים של הרמ"ץ בשיטתו כמו שכתבתי לעיל משום דכאן הי' ג"כ מסירת מודעה דאין כאן משום דברים שבלב וגם מדין יאוש ליכא בזה כנ"ל לכן נראה דיכול הנותן לתבוע החזרת המעות שנתן ע"י אונס:
אך כ"ז באופן שהי' באמת הנתינה באונס אבל לפי הצעת השאלה שנתן זה מהכרח קיום הפשרה אם לא הי' לה תוקף בדין שהיתה בלא קנין א"כ אין זה אונס דמה הכריחו לפשרה הלא הי' יכול לתבעו לד"ת ויקוב הדין וגם כיון שהתובע לא רצה ליכנס בפשרה כ"א באופן זה שיתן הנתבע לצדקה א"כ הכל נכנס בכלל הפשרה ומה שנתן נתן זה הנלע"ד: ידידם דוש"ת.