חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צו · ב
גם במה דלא אזלינן בתר דיניהם לענין בכורה עלה בדעתי שי"ל דבר חידוש לחלק בין קנה מנכרי או מנכרית, דהטעם דלא אזלינן בתר דיניהם בזה חל עפ"י שו"ת הרמ"א סי' י' דגם הנכרי מצווה לקיים דין ישראל דהוא בכלל ז' מצות שמצווה על הדינין א"כ איך נאמר שחייב בבכורה הואיל בדיניהם הוא של ישראל או להיפוך היכי שעפ"י דיניהם הוא של הנכרי הרי הנכרי גופי' מוזהר לקיים דין ישראל וכ"כ בבי"צ סי' קכ"ה, ולפי"ז למאי דאמרי' בסנהדרין (נ"ז) בניו לדין ביתו לצדקה דאשה ב"נ אינה מצווה על הדינין א"כ בקונה מנכרית או מוכר לנכרית שפיר נאמר דניזול בתר דיניהם, וכתבתי ע"ד הערה בעלמא אחר שאין נפ"מ מזה בנ"ד והוא חידוש יוצא למקום אחר, ועיין מחצה"ש סי' תמ"ח לגבי מכירת חמץ שטוב למכור לנכרית שאין לה בעל שיועיל בה קנין חצר משום דחצר דאתתא משום יד איתרבאי ובח"ס יו"ד סי' שט"ז לענין בכור במכירה לנכרית פקפק דהא בעכו"ם ל"א יד אשה כיד בעלה הנה לא הביא מ"ש בשו"ת שבו"י סי' כ' דגם בעכו"ם אמרי' יד אשה כיד בעלה אבל לפי האמור חוץ לדין חצר יש עוד נ"מ בנמכר לנכרית מטעם דאשה ב"נ לא מיפקדא אדינין ובדיניהם דיינינן לה: