חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צו · א
הנה בבכורות (י"ג) דאר"ל ישראל שנתן מעות לעכו"ם בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה ומפרש בדיניהם שפסקה להם תורה ובמג"א סי' תמ"ח מזה ראי' דלא אזלינן בתר דיניהם של עכו"ם אבל בקו' המג"א קדמו בשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' רכ"ה וכתב מה דלא אמר הש"ס בדיניהם שהם דנין שידוע הי' באתרי' שלא הי' אוה"ע דנין כן ועיין ח"ס סי' שי אבל בעט"ח סי' כ"ד למד ההיפוך מדברי הרמב"ן שמפורש בדבריו דרק לקנין ממון אזלינן בתר דיניהם אבל לא לענין בכור לא לחיוב ולא לפטור רק בתר דינא דאו' ועיין שו"ת ב"ש סי' קפ"ח שכן עיקר ובמק"א הארכתי בביאור לשון הרמב"ן ואכמ"ל, וא"כ למ"ש הש"ך יו"ד סי' ש"ך דתלי' במחלוקת הפוסקים ר"ת וסייעתו ורש"י וסייעתו דלשי' רש"י דמעות קונה בעכו"ם ישראל שקנה מעכו"ם חייבת בבכורה ולשי' ר"ת דמשיכה קונה פטורה מבכורה ונמצא אף שבדיניהם מהני קנין כסף מ"מ לא מהני לענין בכורה דאזלינן בתר דין שפסקה תורה רק דעכ"פ חייב בבכורה מספיקא של מחלוקת הפוסקים הנ"ל וכמו"ש הש"ך משו"ת מ"ב והרמ"א סי' פז ואף שהט"ז הביא משו"ת רמ"א הנ"ל דבדיעבד קיי"ל כר"ת דלעמיתך בכסף ולנכרי במשיכה וישראל לא קנה בכסף להתחייב בבכורה הנה הרמ"א לא כתב זה כ"א לצירוף טעמים אחרים ועיין שו"ת הרדב"ז והח"צ הביאם המחצה"ש סי' תנ"א דאין לסמוך על היתר תשובה כ"א שיהי' לפניו כל הצדדים שבתשו' וא"כ הכא מטעם זה לחוד שהי' קנין כסף בלא משיכה א"א לפטרו מבכורה אפי' בדיעבד וכמו"ש הש"ך ואע"ג דלא אזלינן בתר דיניהם מ"מ מספיקא של דינא דידן יש לחייב בבכורה: