חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צה · י
אך הנה הרמ"א פסק שם דמהני התנו אבל כבר הקשו עליו במנ"ח מ' תקע"א ושושנת יעקב סי' קצ"ח מש"ס דע"ז (ס"ג) דמקשה בטלה זה הא מיחסרא משיכה ולא משני דמיירי שהתנה שיקנה בכסף. ואמרתי דבאמת הק' הש"ך דאיך יועיל תנאי לעשות קנין ממה שאינו קנין ובב"ח כתב כיון שלא עקרו חכמים קנין מעות כ"א לטובת הלוקח יוכל להתנות ולומר אי אפשי בתקנתא דרבנן. ונ"ל בכוונתו דמטעם אי אפשי ג"כ לא הי' בידו לעשות קנין מה שאינו קנין וכה"ג שכתב הר"ן פ"ק דקידושין שא"י לומר לדידי שוה לי בפחות מש"פ לעשות ממון מה שאינו ממון וכה"ג בתוס' ב"ק (ע"ו) דל"א כל העומד לעשות אוכל משאינו אוכל, רק דמטעם אי אפשי בתק"ח עכ"פ יוכל להפקיע קנין משיכה שהוא תק"ח וכדאמר הש"ס בב"מ (י') גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דלקני בד"א לא ניחא לי' דלקני, ואף דהרמ"א סי' רס"ח הכריע דבמסקנא לא קיי"ל הכי כבר כתב בשו"ת רע"א סי' ל"ז דלא תיקשי מסי' ער"ה סעי' כ"א משום דהיכי שבאותה שעה אין דעתו לקנות שפיר אינו קונה, וא"כ מכש"כ בקנין כסף דמהני התנה שלא יקנה במשיכה שיעשה אח"כ, והנה התוס' בע"ז (ע"א) כתבו דהיכי דליכא משיכה קונה מעות קנין גמור ואף מתק"ח וכמו"ש בהגהת אשר"י פ"ק דבכורות במוכר עובר פרתו דסגי בכסף לכ"ע כיון דליכא מה למשוך ובפנ"י גיטין (כ') גבי איהו קאי כתבה דלגבי הכתיבה שא"ב ממש לכ"ע מעות קונה כיון דל"ש משיכה ועיין מקו"ח סי' תמ"ח סק"ה וח"ס יו"ד סי' שי"ב ובקצה"ח סי' ע"ב סק"ב וסי' קצ"ח וסי' ר"ד ושו"ת ב"א חו"מ סי' כ"א, ולפי"ז הכ"נ כיון שהתנה שיקנה בכסף מהני מה שאמר אי אפשי בתק"ח שיפקיע קנין משיכה והוי כדבר דליתא במשיכה ממילא שוב מהני קנין מעות מאליו (ולכאו' צ"ע מחו"מ סי' קצ"ג במחובר שא"צ לקרקע דדינו כמטלטלין לקנין והרי לא אפשר במשיכה, וא"כ יקנה בכסף לחוד, אבל הרי אפשר במשיכה אחר שיקצץ). ולפי"ז מתורץ היטב קו' האחרונים הנ"ל מה דלא משני הש"ס גבי אתנן דמיירי שהתנה, משום דהתוס' בע"ז שם כתבו דאע"ג דבמקום דליכא מעות משיכה קונה הוא דוקא במתנה ולא בגזל שהוא באיסור לפי"ז הכ"נ באתנן שהוא באיסור שוב ל"מ התנה ודוק כי נחמד: