חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צד · יב
ואודות אם אין לאסור משום קנס ע"י שסרסו השומר וכשו"ת חו"י בפ"ת סי' שי"ג כיון דדרכם בכך חשוב לדעת והעיר כ"ת שיש סתירה בזה מדברי האו"ז שבש"ך סק"ו עיין בשו"ת ב"ש סי' ר"י שעמד בסתירה זו וכתב ג"כ שדברי הרמ"א הם סתירה לדברי המחבר שהוא משו"ת הרא"ש רק דבש"ע מיירי בגילוי דעת של ישראל וע"כ כתב דהיכי שהרשהו הישראל לחרוש בו כי לא ידע שאסור לחרוש בבכור וכיון שידוע שהכל מסרסים קודם החרישה הוי כציוה לסרסו כעין מ"ש התו"י רק שהתיר למכרו לאחרים שישחטו על מום זה לסמוך על הלבו"ש ח"ד ס"ק קי"ב, ועל שאלתו איך לנהוג עם השור במומו אם מותר למכור בשר אחורים וגם אם ימצא טרפה הרי צריך קבורה עם עורו, הנה בח"ס סי' ש"ג כתב עצה למכור אחר שחיטה קודם בדיקה לנכרי אבל בשו"ת ב"ש סי' קצ"ט כתב שלא יצא שי' המהרש"ל בש"ך סי' ש"ו סק"ז, רק הביא בשם הגאון ר"ס מסאטנוב בכוונת הרמ"א סי' ש"ז שימכור מחיים על אופן שאם יהי' טרפה ישאר לנכרי ואם יהי' כשר יתבטל המכירה למפרע וישחוט הישראל ויבדקנו, ובמהרש"ם ח"ג סי' ע"ר כתב דכן ראוי לעשות והחלב גם בשר אחורים במקום שאין מנקרין מותר למכור לנכרי כמו"ש בשו"ת שו"מ מהדו"ג ח"א סי' נ"ב ומהר"ם שיק סי' שי"ג: ידידו.