חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צד · י
ובענין זה י"ל פרפרת אחת בסוכה (ל"ו) דבעי רבא נולדו באתרוג סימני טרפה מהו כו' כי קא מיבעי' לי' כדעולא אר"י ריאה שנשפכה כקיתון כשרה ואמר רבא והוא דקיימי סמפונהא כו' הכא מהו דלמא התם דלא שליט בה אוירא הדר בריא אבל הכא דשליט בה אוירא סרוחי מסרחת או דלמא לא שנא ת"ש אתרוג תפוח סרוח פסול והרי"ף ז"ל השמיט האיבעי' וס"ל להכשיר שתמוה לכאו' וברא"ש עמד בזה ועיין טור או"ח סי' תרמ"ח:
ונ"ל בישוב הרי"ף ז"ל דהנה סברת הש"ס בסוכה לחלק בין שליט בה אוירא לפרש עפי"ז בעי' דרבא הרי כחזיון הזה מצינו גם בש"ס חולין הנ"ל לפרש אליבא דרבא עצמו לגבי ריאה כדי שתפרך בצפורן דאמר אפי' תימא רבנן אוזן בכור דשליט בי' זיקא כו' ושתי הסוגיות דחולין וסוכה מתאימות יחד, אבל כבר הבאתי שהטור והרא"ש ז"ל ס"ל דחילוקא בין שליט בה אוירא דיחוי' בעלמא הוא ויתכן כן גם שי' רבו הרי"ף ז"ל, ונראה ההסבר מה דס"ל דדיחוי' בעלמא הוא דהיינו דסברא זו דשליט בה אוירא אין זה סברא ברורה בתורת ודאי להקל עי"ז בבכור שיהי' נשחט ביבש קודם שהגיע לכדי שתפרך בצפורן רק דאס"ד כן כרבנן בבכור דל"צ כדי שתפרך בצפורן גם בריאה הוה אמרי' הכי אע"ג דלא שליט בה אוירא:
והנה מה דהש"ס בסוכה פשטה לאיבעי' דרבא מהא דתניא אתרוג סרוח פסול הק' בכפ"ת דמאי איריא הרי התם כבר סרוח והאיבעי' דרבא הוא רק משום דשליט בה אוירא סופו להיות סרוח רק דהש"ס כאן ס"ל דסברת שליט בה אוירא הוי ודאי סופו מסרחת והוי כאלו כבר סרוח ונראה דבאמת זה רק משום דהסברא דשליט בה אוירא הוי ודאי משא"כ אי הסברא דשליט בה אוירא ל"ה ודאי רק ספק ממילא אפי' ספק ל"ה למה שכתב הב"ח יו"ד סי' מ' דעל שם סופו אינו טרפה כ"א בסופו ודאי לנקוב אבל היכי שיש ספק אם סופו לנקוב ל"ה אפי' ספק טרפה וכ"כ בדע"ק סי' מ"ו ובגה"ק דלא נתקבל הכלל דכל העומד אלא בודאי ולא בספק, ולפי"ז להרי"ף והרא"ש ז"ל דס"ל דחילוקא דש"ס חולין בין לא שליט בה אוירא דיחוי' בעלמא הוא משום דל"ה סברא ודאית וע"כ אף היכי דשליט בה אוירא בעי שתפרך בצפורן והכ"נ באתרוג אע"ג דשליט בה אוירא ל"ה ודאי סופו מסרחת וממילא שפיר עולה שי' הרי"ף להכשיר בזה דכיון דהוא רק ספק אי סופו להסריח שוב ממילא ל"ה עומד לזה וכשר לגמרי דלא איפשטא האיבעי' מדתניא אתרוג סרוח פסול דשאני התם שכבר סרוח והכא ל"ה אפי' בכלל כל העומד ע"י הספק והוא ישוב נפלא בס"ד: