אור ברסלב
חזון נחום סימן צד › ח

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן צד · ח

ז

אמנם דא עקא בנ"ד שנתמעכו ונתייבשו הביצים והכיס הגם דקיי"ל כר"י דמעוך וכתות אף בביצים הוי מום משום דמיכווצן ודעת הרא"ש והטור דסגי במום מובהק וגלוי מ"מ כיון שהטור מונה כל המומין שמתירין עליהן בזה"ז ולא מנה מום דמעוך וכתות נשמע דס"ל שאין זה מום גלוי ומובהק וכ"ת העיר והסביר דה"ט לפי דתלי' בפלוגתא דתנאי ולראב"י ל"ה מום משום דלא מינכר אף דלא קיי"ל כוותי' עכ"פ ל"ה מום גלוי. ויש לסייע לדבריו ממ"ש התוס' ב"מ (ט"ו) ד"ה ונתן דלש"ל אדם יודע היכי דאיכא מאן דפליג דאין זה פשוט ובר"מ ה' שבועות (פ"ה הכ"ב) לגבי שבועת שוא בנשבע שהשמש גדולה מן הארץ כיון שאין זה ידוע אלא לגדולי החכמים בלבד אין זה בכלל מה שאמרו דבעי ניכר לג' בני אדם. ולכאו' שיש לתלות זה במה שנדע מאין למד הטור מדברי הרא"ש דמהני מומין מובהקין אע"ג דלא משתמעי לאינשי, דאם כדברי הב"י שכתב דאפשר שלמד כן מדברי הרא"ש ז"ל שכתב בפ' אלו מומין למעלה כתבתי שאין אנו בקיאים במומין הללו ולא עבדינן בה עובדא אלא במומין הנכרים כגון שנסמת עינו כו' אבל לא בדוקין שבעין ומשמע לרבינו דדוקא הני שאין נכרים אבל מומין שנכרים לעין אע"ג דלא משתמע לאינשי דהוי מום שוחטין על ידיהם ע"פ ג' בהכ"נ עיי"ש, לפי"ז אין ריעותא לנ"ד במה שלא הזכירו הרא"ש והטור מום דמעוך וכתות שהרי כללא כייל הרא"ש דרק לא בדוקין שבעין אבל כל שאר מומין מובהקין הנכרין שוחטין עליהן, אבל למה שכתב בדברי חמודות על הרא"ש דהך דיוקא שכתב הב"י לא מכרעא כולי האי רק דפשיטא מלתא ומכרעא מדכתב רבינו מומין דפרקין וכש"כ מדכתב למקצתן ולא לכולן ש"מ דשאר מומין שלא מנה אותן אין שוחטין עליהן עיי"ש, ולפי"ז ש"מ דגם מעוך וכתות שלא מנה שם בין מומין דפרקין אין הבכור ניתר בהן, ועשו"ת בת עיני שנתווכח עם התפ"צ איזה הוכחה מהן יותר מכרעת וא"כ לא פסיקא לן מלתא עדיין אי מעוך וכתות אינו בכלל סימנים המובהקין שהבכור נשחט עליהן לשי' הרא"ש והטור:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה