אור ברסלב
חזון נחום סימן צב › ד

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן צב · ד

ג

ועפי"ד המדר' הנ"ל מתורץ לי קו' שו"ת בש"ר סי' קמ"א, מה דבנזיר ל"ז אמר דלא ילפינן קדשים מנזיר דהמל"א דשרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב מקרא דמשרת משום דבנזיר חמור איסורי דאפי' חרצן אסור לי', ואילו בפסחים (מ"ד) דבעי מילף טכ"ע מנזיר דאם שרה ענבים במים ויש בו טעם יין אסור מקרא דמשרת ולא קדחי דלא נוכל למילף מנזיר משום דחמיר דאפי' חרצן אסור, ונ"ל דמבואר במדר' נשא דעיקר אי' נזיר הוא רק יין ושכר, אבל בכלל הסייגים נכנסים ענבים ומשרת ענבים וזג וחרצן כו'. והנה הפרמ"ג בפ"כ ח"א אות י"ז חקר דבחרצן יהי' מותר ח"ש משום דחרצן סייג וח"ש אסור משום סייג ולא אמרי' סייג לסייג עיי"ש, לפי"ז יש סברא ג"כ לולא דגלתה תורה בקרא דמשרת ענבים, דהוה אמרי' דאע"ג דענבים גופי' אסורו מ"מ משרת ענבים יהי' מותר, משום דענבים גופי' איסורי רק משום סייג, ומשרת ענבים ששרה ענבים במים שוב הוי סייג דסייג דאע"ג שיש בהמים טעם יין מ"מ הרי אין במים עיקר יין וכפירש"י בפסחים (מ"ד:) ד"ה טכ"ע וז"ל היכי דליכא מידי עיקר אלא טעם כגון שרה ענבים במים מנ"ל עכ"ל וכיון דכל איסורו רק משום שריית ענבים שהוא גופי' סייג הוי המשרת ענבים סייג דסייג רק דמפורש בא הכתוב ואסר גם משרת ענבים, ומעתה מתורץ היטב קו' הבש"ר דרק לגבי המל"א דשרה פתו ביין אמר הש"ס שפיר דלא ילפינן מנזיר משום דחמיר דאפי' חרצן אסור והיינו כמו דאסרה תורה חרצן משום סייג יתכן ג"כ דמה"ט אסרה תורה שרה פתו ביין דהמל"א משום סייג דיין שהוא גוף האיסור סייג, משא"כ לגבי טכ"ע בנזיר דשרה ענבים במים לא יכול הש"ס לומר דשאני נזיר דאפי' חרצן אסור, דז"א דאיזה שייכות זל"ז דבשלמא חרצן אסור משום סייג אבל אין לו התלות בזה דמה"ט יאסר גם משרת ענבים שהוא סייג דסייג כנ"ל, רק מדכתבה התורה בפירוש לאסור משרת ענבים ש"מ דטעם הוי כעיקר ממש לכן לא הוי סייג לסייג וא"כ מכאן אתה דן לכל התורה ודוק:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה