אור ברסלב
חזון נחום סימן פז › ד

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן פז · ד

ג

והנה על קושיתי הנ"ל בדברי המהרש"ק משיטת התוס' דכיון דהזל"מ צריך עבוד לשמה ע"ז כתב כ"ת ליישב עפ"ד המג"א סי' ל"ב סקנ"א דבלא אפשר באחר יכול לסמוך על הר"מ וגם שי' רש"י דלרבא דס"ל הזל"מ א"צ עבוד לשמה ואעפ"כ חזינן שכתב המנ"א סי' ל"ג סק"ד דברצועות אף הר"מ מודה משום דהלמ"מ שיהיו שחורות ע"כ צריך ג"כ שיעבדן לשמן וא"כ דהר"מ אזיל בשי' רש"י ומודים דרצועות' בעי עבוד לשמה אפי' אי הזל"מ א"כ מתקיימים שפיר דברי המהרש"ק ז"ל דאיירי לגבי רצועות מהני לשמה בשעת נתינה למים שנמשך גם על העבוד כיון דגם העבוד הוי רק הזמנה לפירש"י דלאו מלתא ומ"מ צריך לשמה עכ"ד, ולכאו' יפה העיר אבל באמת ז"א ושגה בפי' המג"א לומר שסמך בכל עיקר מה דהר"מ אזיל בשי' רש"י רק כוונת המג"א דמשום צירוף שי' הר"מ בשני ענינים הא' מה דס"ל להר"מ דעור הבתים א"צ עבוד כלל וא"כ מכש"כ שא"צ עבוד לשמה והב' מה דאזל בשי' רש"י דא"צ עבוד לשמה מטעם דהזל"מ הוא וזה שכתב המג"א בסי' ל"ד דברצועות מודה הר"מ והיינו משום דרצועות הרי צריכין עבוד שיתקשו כדי לכרוך בהן וע"כ דאזיל צירוף זה שוב אין מספיק שי' רש"י לחוד לסמוך עלי' ועיין בח"ס ת"ו סי' ל"א מ"ש ע"ד המג"א בסי' ל"ד הנ"ל דלכך רצועות צריכין עבוד לשמן משום דהלמ"מ שיהיו שחורות שאין מובן כלל רק הפי' כמו"ש הלבוש דרצועות צריכין עבוד ממילא בעינן לשמה וכנ"ל וא"כ אזדא תירוצך הנ"ל מ"ש דברצועות רש"י מודה אע"ג דהזל"מ הוא וז"א דמפורש כתב המג"א רק דברצועות הר"מ מודה ולא רש"י וא"כ מה דבעי' ברצועות לשמן הוא רק משום שי' התוס' ועבוד הוי מעשה לא הזמנה:

גם מ"ש לתרץ עוד עפ"ד הנמ"י דהזמנה לגוף הקדושה מלתא הוא כגון קלף וקציצה ל"צ עבוד לשמה ורמ"א סי' מ"ב סעי' ג' הביא שי' זו והק' בפמ"ג דא"כ למה הסכים הרמ"א בסי' ל"ג דרצועות בעו עבוד לשמן ותי' כ"ת דהרמ"א אזיל משום ספיקא הכא לחומרא והכא לחומרא וא"כ עולין יפה דברי המהרש"ק ז"ל דמהני לשמה בנתינת המים בעורות לס"ת משום דהזמנה לגוף הקדושה מלתא הוא עכ"ד ולא אבין כלל שהרי דברי המהרש"ק הם לגבי רצועות של תפילין דל"ה הזמנה לגוף הקדושה וגם אפי' בעורות של קלף לס"ת ותפילין ג"כ אאל"כ לדבריו עצמו דאזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא א"כ איך יועיל לשמה בנתינה למים מטעם דהזמנה לגוף הקדושה מלתא הוא הרי הו"ל למיזל לחומרא ולומר דהזמנה ל"מ הוא ומ"מ יהי' צריך עבוד לשמה מטעם התוס' דעבוד הוי מעשה:

מה שהק' בב"י יו"ד סי' רע"א לענין שצריך עבוד לשמה בעורות לס"ת שכתב דלא כפירש"י דלרבא ל"ב עיבוד לשמה, והקשה שהרי בס"ת גם רש"י מודה שהרי התוס' הקשו מגיטין נ"ד גוילין שלו לא עבדתי לשמן ודוחק לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת וכתב במג"א דרש"י לא ס"ל לדוחק עכ"ק ולק"מ משום דברש"י לא מפורש לחלק בין תפילין לס"ת ואפשר דשי' רש"י הוא מהאי טעמא משום דאין הלכה כסוגי' דגיטין נ"ד הנ"ל וע"כ באמת הרא"ש בה' ס"ת שהק' ג"כ לרש"י מגיטין נ"ד הוסיף לכתוב דמשמע שכן הלכה וע"כ עולין יפה דברי הב"י משום סתימת לשון פירש"י וז"פ, דברי המהרש"ק הנ"ל צ"ע גם מסברא דלש"ל ע"ד הראשונה עושה מן השרי' במים על העבוד בסיד, חוץ ממה ששורה במים כמה ימים וכמו"ש מנו"ב והרי בתב"ש סי' ד' הצריך הוכחה דאפי' ליומא אחרא אמרי' ע"ד הראשונה עושה אבל בכה"ג לג' וד' ימים צ"ע, ובפרט בכה"ג בשני ענינים נתינה במים ועבוד בסיד וע' דט"ס ירד יו"ד סי' רע"ד דבהפסיק בענינים אחרים לאו אמרי' כן וכן בתרי גברי כגמ' דמנחות (ט"ז) בשתי דעות ובגה"ק ה"ק אח"ס אע"ז סי' ט' בשיטתו דמשום דעה הראשונה נעשה השאר ממילא לשמה ולא דנין אגברא והביא משו"ת מהרמ"ל סי' קכ"ב ומ"ש ע"ז בשו"ת הרא"מ סי' דהפסיק בענינים אחרים מודה המהרמ"ל דל"א עדר"ע:

מה שהביא מפמ"ג סי' ל"ב סקי"ג דעבוד לשמה דרבנן עיין ג"כ שו"ת עה"ג סי' ס"ה הביא מהמרדכי שכתב דיש להסתפק אי הוי דאו' או דרבנן. ידידו"ש:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה