חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פג · ז
אך י"ל דהנה כבר הק' בישע"י אע"ז סי' קכ"ה דדברי התוס' גיטין (כ') ד"ה ל"צ דמעורה שהוכיחו דבגט א"צ מוק"ג והר"י דחק לדחות ומאי קו' שמא כוונת הש"ס דעשה מעורה אחר כתיבה דל"צ מוק"ג לתי' הב' שבב"י. ובשו"ת ב"ש יו"ד סי' ק"ס תי' דלפי"ד הר"י לשיטתו דגם בגט צריך מוק"ג ועל כרחו שאין זה מטעם דבעינן כתיבה תמה דזה לא נאמר בגט כמו"ש התוס' שם רק הטעם משום דבלא מוק"ג לא חשיב אות כלל ממילא לפי"ז אפי' אחר שנכתב הי' הדין דצריך מוק"ג ועיין ג"כ בפמ"ג או"ח סי' ל"ב מ"ז סק"ח שכתב ג"כ דאי מוק"ג ל"ה משום כתיבה תמה רק מהלל"מ כמו"ש הב"ח י"ל דמיפסל אח"כ, ולפי"ז מתורץ שפיר הערתי הנ"ל דשפיר קאמרי האחרים שבר"ן ללמוד נכנס מדין נוגעים דפסול, ול"ק דהרי גם נוגעים אחר כתיבה כשר, דז"א דלפי סברא דהשתא דנוגעים זב"ז פסול גם בגט ממילא הדין כן אפי' אחר כתיבה, ומשא"כ במ"ש בשו"ת הריב"ש הנ"ל להלכה דבס"ת יפסל בנכנס לחלל כמו בנוגעים זב"ז דפסול לכ"ע בס"ת ולהנ"ל הרי האחרים שבר"ן למדו ק"ו זה רק לפי הסברא דגם בגט צריך מוק"ג משא"כ לדידן דרק בס"ת צריך מוק"ג כתיבה תמה וממילא אחר שנכתב ל"צ מוק"ג א"כ י"ל דגם נכנס כשר כנ"ל: