אור ברסלב
חזון נחום סימן פג

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן פג

סימן פב

ב"ה ב' תצוה תרצ"ב.

עוד

להנ"ל.

מכתבו עם שאלתו הגיעני במועדו. ומפני מניעות שונות גם לא הייתי בינתים בביתי ע"כ אחרתי בתשובתי עד כה:

ע"ד השאלה בס"ת שנמצא בו כמה פעמים ראש למ"ד נכנס לך' פשוטה שבשטה עליונה וכן נמצא הרבה אשר התגין משעטנ"ז ג"ץ או מהתגין יחידים שבאותיות בד"ק ח"י נכנסין לתוך אותיות פשוטות בשורה שלמעלה ולתקן כולם יש טורח גדול. וכ"ת האריך לאשורו בטו"ט ופלפול נכון בקיבוץ דברי הפוסקים וספרי האחרונים בזה:

א

הנה מקור הדברים מצאו הראשונים ז"ל בסוגי' דגיטין ל"צ כ' דמעורה ובתוס' שם מכאן דקדק ריב"ם דא"צ בגט שתהא כל אות מוקפת גויל מארבע רוחותי' ור"י אומר דאין מכאן ראי' דהא דקאמר דמעורה היינו שראשה של למ"ד שבשיטה תחתונה נכנס לתוך חללה של הא' או חי"ת של שטה עליונה וכיו"ב ואחרים אומרים שזה יותר קרוב ליפסל הגט מפני שמבטל צורת האות עכ"ל ובש"ע אע"ז סי' קכ"ד סעי' י"ח במ"ש הרמ"א דנשתנה צורת האות כגון שנכנס ראש למ"ד לחלל ד' שאז נראה כה"א פסול וכתב בח"מ אבל אם משך ראש האות לתוך חלל א' וכדומה שאין לחוש לשום טעות לא פסלינן לי' אבל לפי דברי אחרים שבר"ן שאומרים שזה קרוב יותר ליפסל הגט מפני שמבטל צורת האות ע"כ אם רואים שנתבטל צורת האות ומכש"כ אם תנוק אינו יודע לקרות מחמת העירוב ודאי הגט פסול ולכתחלה ודאי יש לזהר בכל האותיות עכ"ד הח"מ, ובס' גט מקושר לסה"ג הק' ע"ד הח"מ דאחרים לא אמרו כ"א דזה קרוב יותר לפסול הגט מהיכי דנוגעים זע"ז וע"כ דחו בזה פי' הר"י דמעורה היינו שנכנס לחללה ולא שנגע באות משום דאם תאמר דנוגעים זע"ז פסול בגט דבעי מוק"ג ממילא נכנס לחללה יותר קרוב ליפסל ובאמת ס"ל לאחרים כפי' הריב"ם דגם נוגעים כשר בגט וכן נכנס לחלל, עיי"ש:

ב

נמצא דלפי"ז לגבי ס"ת שנכנס הלמ"ד לחלל החית וכיו"ב פסול לדברי האחרים דכל הטעם שכשר בגט משום דנוגעים כשר משא"כ בס"ת דלכ"ע בעי מוק"ג, וכבר כתב כן בשו"ת הריב"ש סי' קמ"ו דלפי"ז פסול בס"ת בנכנס לחלל עיי"ש, אך כ"ז לדברי האחרים שבר"ן אבל לדברי הריב"ם והר"י דס"ל דדיבוק אות באות דל"ה מוק"ג חמור יותר מהכנסת אות בחלל אות אחר יתכן דנכנס בחלל אות אחר היכי שלא נשתנה צורת האות גם בס"ת כשר ובג"פ סי' קכ"ה סק"כ הק' כן על הראנ"ח מ"ש דלפי הריב"ם במקום דדיבוק אות פוסל כגון בסת"ם גם הכנס אות פוסל דכי הדדי נינהו דז"א רק דע"כ להר"י והריב"ם דדיבוק אות לחברתה חמור יותר וא"כ אפשר דנכנס בחלל אות אחר שפיר כשר להר"י והריב"ם:

ג

ולכאורה מה דפשיטא לה בשו"ת הריב"ש הנ"ל דעכ"פ לדברי האחרים שבר"ן ודאי פסול בס"ת בנכנס לחלל אות אחר, הנה כל הטעם משום דבס"ת לכ"ע פסול דיבוק אות באות ומכש"כ נכנס לחללו דקרוב יותר ליפסל, וא"כ לפי תי' הב' שבב"י סי' ל"ב דמה דמכשרינן בנפסק אות בניקבא היינו בנפסק אחר שנכתב דכיון שנכתב מתחלה כהוגן והיתה מוקף גויל שוב לא מיפסלא מחמת הנקב ומבואר דה"ה בדיבוק אות לאות אחר כתיבה לא מיפסל כמו"ש בב"ש אע"ז סי' קכ"ה סקכ"ט ונוב"ת יו"ד סי' קס"ט וב"ש סי' ק"ס, ועיין נוב"ק יו"ד סי' ע"ה וח"ס סי' ר"ו, לפי"ז בנכנס אות לחלל אות אחד שהוא אחר שכבר נגמר האות הראשון שבשטה עליונה י"ל דלא מיפסל דליכא ק"ו מדין דיבוק אות לאות שהרי גם התם לא מיפסל כ"א היכי דל"ה מוק"ג מהתחלת כתיבה ולא אחר שכבר נכתב וכמו שכתב ג"כ הסמ"ק בב"י סי' ל"ב דליכא משום ח"ת כ"א בתחלת כתיבה ולמד זה מירושלמי ועיין מ"ש בג"פ סי' קכ"ה סוס"ק ל"ב דתי' הב' שבב"י הנ"ל מסייע להסמ"ק וסייעתו, ובשו"ת ב"ש יו"ד ח"ב סי' קכ"א שרצה השואל לומר דלדברי הסמ"ק באות שנפל בה דיו כיון דליכא בזה משום ח"ת ממילא כשר אפי' בלא תיקון כיון דהב"י כתב דהסמ"ק למד זה מדין אותיות שנדבקו זל"ז והתם כשר אפי' בלא תיקון כמו"ש הרשב"א בב"י שם מטעם כל הראוי לבילה ובב"ש כתב ע"ז דישתקע הדבר ולא נאמר עיי"ש אבל הנה מדברי הג"פ שכתב שתי' הב' בב"י הנ"ל מסייע להסמ"ק וסייעתו לכאו' נראה בטעם הסמ"ק משום דכשר בלא תיקון דאחר שנגמר האות לא מיפסל אם אינו מוק"ג וצ"ע:

ד

ובג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"א הק' על הסמ"ק מדידי' אדידי' שכתב דאם עשה ה' במקום ד' אין יכול לגרור כרעא דה' שישאר ד' אף דמסתמא כבר נעשה הד' תחלה ותי' דלא הקיל הסמ"ק רק בנפל דיו מעצמו אבל כשעושה ה' במקום ד' בידים שפיר מקרי ח"ת, ובשו"ת ב"ש סי' קס"ד הק' על תירוצו דהא הסמ"ק הוציא זה מירושלמי דעירב אותיות מלמטה כשר אף שהוא עצמו עירבן, ובעניותי לא זכיתי להבין כלל עיקר קו' הג"פ שהרי הסמ"ק למד זה מדין אותיות שנדבקו כה"ג דהוי הפסול רק משום דל"ה מוק"ג והרי גם באותיות שנדבקו היכי שנשתנו צורת האותיות כתב במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ז דהוי כמ"ם שנסתמה דלא מהני גרירה דהוי ח"ת וגם להסמ"ק דאפי' במ' שנסתמה ליכא ח"ת אחר שנכתבה מ"מ זה דוקא בלא נשתנה לאות אחר דהפסול הוא רק מדין מוק"ג ומשא"כ בעשה ה' במקום ד' כיון שנעשה אות אחר אפי' לא עשה זה בידים מודה הסמ"ק דאיכא בזה משום ח"ת וצ"ע:

ה

נחזור להראשון דעכ"פ לתי' הב' שבב"י דאחר כתיבה ליכא דין מוק"ג י"ל דה"ה בנכנס אות לחלל אות אחר לא מיפסל, דמ"ש בשו"ת הריב"ש דבס"ת פסול דנשמע מכלל דברי האחרים שבר"ן דיותר קרוב ליפסל מנוגעים זע"ז, הנה להנ"ל גם בנוגעים לא מיפסל משום שנעשה אחר כתיבה:

ו

ולכאורה תיקשי לפי"ז גם בדברי האחרים שבר"ן הנ"ל שדחו פי' הר"י דמעורה היינו שנכנס לחלל אות אחר משום דזה קרוב יותר ליפסל מנוגעים ומאי קו' הרי אפשר יסבור דגם בנוגעים זב"ז אחר שכבר נכתב כשר כתי' הב' שבב"י ועיין פמ"ג סי' ל"ב א"א ס"ק כ"ב מ"ש דקיי"ל להלכה כן ומבואר כן מלשון המחבר ש"ע סוסע"י ט"ז כמו"ש בקסה"ס חקירה ד' ומה שפירש הר"י דמעורה היינו שנכנס לחלל דוקא אבל מעורה ממש דנוגעים זע"ז פסול, התם משום דלא נגמר הכתיבה דנוגע האות שבשטה התחתונה ול"ה מוק"ג בתחלה, משא"כ בנכנס לחלל הרי אין הפסול על האות התחתון רק על האות שבשטה עליונה שהוא אחר שכבר נכתב:

ז

אך י"ל דהנה כבר הק' בישע"י אע"ז סי' קכ"ה דדברי התוס' גיטין (כ') ד"ה ל"צ דמעורה שהוכיחו דבגט א"צ מוק"ג והר"י דחק לדחות ומאי קו' שמא כוונת הש"ס דעשה מעורה אחר כתיבה דל"צ מוק"ג לתי' הב' שבב"י. ובשו"ת ב"ש יו"ד סי' ק"ס תי' דלפי"ד הר"י לשיטתו דגם בגט צריך מוק"ג ועל כרחו שאין זה מטעם דבעינן כתיבה תמה דזה לא נאמר בגט כמו"ש התוס' שם רק הטעם משום דבלא מוק"ג לא חשיב אות כלל ממילא לפי"ז אפי' אחר שנכתב הי' הדין דצריך מוק"ג ועיין ג"כ בפמ"ג או"ח סי' ל"ב מ"ז סק"ח שכתב ג"כ דאי מוק"ג ל"ה משום כתיבה תמה רק מהלל"מ כמו"ש הב"ח י"ל דמיפסל אח"כ, ולפי"ז מתורץ שפיר הערתי הנ"ל דשפיר קאמרי האחרים שבר"ן ללמוד נכנס מדין נוגעים דפסול, ול"ק דהרי גם נוגעים אחר כתיבה כשר, דז"א דלפי סברא דהשתא דנוגעים זב"ז פסול גם בגט ממילא הדין כן אפי' אחר כתיבה, ומשא"כ במ"ש בשו"ת הריב"ש הנ"ל להלכה דבס"ת יפסל בנכנס לחלל כמו בנוגעים זב"ז דפסול לכ"ע בס"ת ולהנ"ל הרי האחרים שבר"ן למדו ק"ו זה רק לפי הסברא דגם בגט צריך מוק"ג משא"כ לדידן דרק בס"ת צריך מוק"ג כתיבה תמה וממילא אחר שנכתב ל"צ מוק"ג א"כ י"ל דגם נכנס כשר כנ"ל:

ח

והנה באמנה מבואר בש"ע או"ח סי' ל"ב סעי' כ"ח יש לזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת אפי' בלא נגיעה, הנה כתב רק שיש לזהר לכתחלה ולא לפסול דיעבד, רק במג"א הראה להרמ"א אע"ז סי' קכ"ה סעי' י"ח דאם הוא בענין שהפסיד צורת האות כגון שנכנס ונראית כה"א פסול וכתב בכ"ה שיש מכשירים לגמרי ובמהרי"ט סי' ל"ב כתב דגם התוס' גיטין (כ') לא התירו כ"א בנכנס לתוך שאר אותיות כמו לתוך ח' אבל לא לתוך ד' וכ"כ בבאה"ט בשם יד אהרן אבל באחרונים השיגו ע"ז דמדברי הרמב"ן והר"ן בגיטין מבואר בשיטת הר"י דאפי' לתוך ד' כשר ועיין שו"ת אנ"ז או"ח סי' ג' בזה ועכ"פ בנכנס לתוך ח' וכדומה מפורש בש"ע דכשר והרב בש"ע שם ביאר הטעם דעיקר מה שיש לחוש בזה הוא עפ"י שי' אחרים שבר"ן והרי הב"י אע"ז סי' קכ"ה כתב שהתוס' והרא"ש והרשב"א ומרדכי וסה"ת מכשירים והם רובא דמינכר נגד הרמב"ן והריב"ש דפוסלים ובאנ"ז סוס"י ד' העיר עוד בדברי הרמ"א סי' קכ"ה הנ"ל דאפי' בנכנס לחלל ד' לא הי' לנו לפסול ונראה בעליל שהרמ"א ז"ל לא ראה חי' הרמב"ן שלדעת התוס' כשר גם בזה אבל הבו דלא לוסיף עלה בלא נדמה לאות אחרת רק שנשתנה צורת האות לעצמה עכ"ד:

ט

אך בח"מ וב"ש סי' קכ"ה כתבו דאפי' בשאר אותיות אם ע"י שנכנס לחלל נשתנה צורת האות פסול, ובכה"ג ל"ק מה שהערתי לעיל דאפי' לדברי האחרים שבר"ן מה ענין נכנס לחלל שנעשה אחר שנכתב לגבי נוגעים זע"ז בתחלת כתיבה דוקא, דאחר כתיבה ל"ב מוק"ג, אבל הנה בכה"ג שנתבטל צורת האות אף בנדבקו אחר כתיבה פסול, דרק היכי שהפסול כ"א דל"א כתיבה תמה עי"ז דל"ה מוק"ג כשר אחר שכבר נכתב והיתה כתיבה תמה משא"כ בכה"ג שאין עלי' צורת אות, ואף שהבאתי מהג"פ דתי' הב' שבב"י דל"צ מוק"ג אחר כתיבה מסייע להסמ"ק דס"ל דליכא משום ח"ת אחר כתיבה, ואיהו הרי מכשר בדיו שנשפך באות אע"פ שבודאי נשתנה עי"ז צורת האות, נראה דודאי אין כוונת הג"פ להשוותם לגמרי דממילא משתמע דמטעם מוק"ג דכשר בנתקלקל אחר כתיבה שהוא רק בלא נשתנה צורת האות וע"כ גם בנכנס אות לחלל ח' וכדומה בנשתנה צורת האות יפה כתבו הח"מ והב"ש לפסול:

י

אך עכ"פ באופן שאם יכסו את גוף האות שבשורה התחתונה יקרא האות שבשורה העליונה כהלכתו נראה לכאו' דכשר לכ"ע. וכרו"מ הביא כן בגה"ק ס"ק ל"ט ומק"א ס"ק קל"ד דמהני הכרת תנוק באופן שיכסו לפניו חלק הל' שלמטה אבל הביא משו"ת סת"ם סי' ע"ט וקה"ס חקירה ג' דלא מהני הכרת תנוק ומטעם דמתחלה כשעשה את הראש של הלמ"ד בתוך חלל הרי"ש שלמעלה אפשר שבאותה רגע הי' לה צורת הא', ואף אח"כ שמשכו את הגוף הלמ"ד חזרה לצורתה הראשונה הו"ל כמו ח"ת ופסול, אמנם בשו"ת ב"ש סי' קכ"ד הק' על טעם הזה דמה זה ענין לח"ת שנעשה ההכשר ע"י כתיבה דלטעמך בכותב ה' יצטרך לעשות כרעא השמאלי קודם שכותב הד' דאל"כ אחר שנעשה ד' איך יעשה ה' דהוי ח"ת עיי"ש. ואף שראיתי באמרי יושר ח"ב סי' צ"ד שתמה על דבריו דהתם שאני שעושה מעשה בגוף אות הה"א עיי"ש, אבל עכ"פ בכה"ג שלא נכנס לחלל ד' דאז נשתנה לצורת אות אחרת רק שנכנס לחלל ח' יש סברא להכשיר היכי שניכר האות אפי' בלא טרם שיכסו השורה התחתונה דמ"מ השתא שמגולה הוא ניכר. ובאנ"ז סי' ג' כתב דמיון לזה ממתני' דטהרות פ"ג ברוטב וגריסין דקרשו הרי אלו שניים חזרו ונימוחו כביצה מכוונת טהור ואינו חוזר לטומאה ישינה אבל שמן שבזמן שקרוש אינו לא אוכל ולא משקה כשחזר ונימוח חוזר לטומאתו ישינה כיון שלא נשתנה בינתים ממשקה לאוכל הכ"נ בנ"ד בראש למ"ד שנכנס לדל"ת כיון שנשתנה מד' לה' כשחוזר ונעשה ד' ע"י שמשך וחברו הראש לגוף הלמ"ד אינו חוזר לאות ד' הראשון אבל נכנס לראש ח' כיון שלא נשתנה לאות אחר רק שנתבטל צורת ח' כשחזר ומשך ראש הלמ"ד לגוף האות חוזר הח' להכשירו, וא"כ יש סברא דמהני הכרת תינוק אפי' בלא לכסות שורה התחתונה, ובאופן שיכסו השטה התחתונה לכל דברי האחרונים מהני הכרה בנכנס לחלל ח' וכיו"ב, ובשו"ת מהרי"ם סי' ח' בנכנס אפי' לחלל ך' ואפי' שהוא ספק לנו אם נשתנה צורת האות יש להקל ולסמוך על הכרת תינוק אם קורא כתיקונו כשר:

יא

והנה כ"ת כתב לצדד להכשיר בנ"ד הס"ת לכתחלה בלא תיקון דהוי כעין ס"ס שמא כדעת המכשירין לגמרי אפי' תוך חלל רי"ש ושמא כהמתירין בנכנס לתוך ךו' עכ"ד ובאמת כבר קדמו בג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ה במ"ש הראנ"ח לחוש בס"ת בנכנס אות בתוך הגימ"ל או הנו"ן וכתב הג"פ ע"ז וז"ל ראיתי לא' מן החכמים המובהקים שבדור דחייש להא דמהראנ"ח ז"ל וכל היום טורח להגיה הס"ת דשכיחי טובא כו' ובשאר מקומות לא ראיתי מי שחושש לזה ולכן יראה לענ"ד דלכתחלה ודאי יש לזהר כיון דנפק מפומי' דמהראנ"ח ובדיעבד יש להקל והו"ל כעין ס"ס חדא דהכנסת אות באות במחלוקת היא שנוי' וגדולי הפוסקים מכשירים ואת"ל כמאן דפסלי דלמא לא פסל אלא ראש למ"ד בה"א וכיוצא דכיון דלאו אורחי' בהכי משתנית צורת האות אבל יו"ד מובלעת בתוך הנו"ן כיון דרגילות לכתוב כן איננו משנה צורת הנו"ן ונקרא יפה וכשר בס"ת כש"כ לענין גט דיש להכשיר טפי כו' עיי"ש הרי שנחית הג"פ לטעם כעין ס"ס להכשיר בלא תיקון ס"ת שרבו בו אותיות נכנסות לתוך גימ"ל ונו"ן ולפי"ז י"ל דעכ"פ בעובדא דידי' בשאלת הג' תגין שנכנסין לחלל שאר אותיות ואפי' לחלל ך' מ"מ שריבוי התגין מקלקלין צורת ה' או ך' לא חמור מיו"ד הנכנס לתוך נו"ן שמכשיר הג"פ בלא תיקון ואף שיש לחוש דלמא עשה הסופר תחלה את התג השמאלי והי' להק' עי"ז צורת ה' ושוב אינו חוזר להכשירו דז"א כיון שהק' בשטה העליונה כבר נכתבה בהכשר אוקמא אחזק"כ ואי אתה יכול לפסולה מספק:

זה הנלע"ד רק מפני שכ"ת כתב בשם ס' ארץ צבי או"ח סי' ד' שהחמיר בכה"ג ואין הס' אתי לראות טעמו וגם שאר ספרי סת"ם שהזכיר אינם נמצאים אתי ע"כ אם כבוד אביו ידידי הגאון נ"י יסכים להתיר בשאלת התגין בלא תיקון ידי תכון עמו שיש לענ"ד כדי סמיכה להתיר, וכמדומה אם נמצא באחרונים שהזכירם כרו"מ שהחמירו הוא רק באופן שנשתנה צורת האות וכמו"ש מהרי"ט סי' ל"ב הנ"ל אבל היכי שתנוק קורא כהלכתו בנכנס לשאר אותיות יש להתיר ס"ת אפי' בלא תיקון:

יב

אגב אעורר קצת במה שהבאתי דברי הסמ"ק דאחר שנכתב האות לא מיפסל משום ח"ת ואנן לא קיי"ל כהסמ"ק ובלבו"ש אע"ז סי' קכ"ה כתב לחלק דרק היכי שכבר נתייבש האות אבל בעודו לח אסור לגרור דאיכא משום ח"ת ועיין ב"ש שם סקי"א, ונראה לכאו' בטעם הלבוש חוץ ממ"ש בעצמו דבעודו לח שמא יגרע האות עצמו יש להסביר עוד דבעודו לח עוד ל"ה נגמר האות עד שנתייבש וכה"ג בש"ע אע"ז סי' קכ"ד סעי' ט' שלא ליתן גט בעודו לח דאינו בר קיימא וי"ל עוד דמיון בזה למ"ש התו"י כריתות ה' גבי הא שהי' דואג משה רבינו שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה דשהמ"ש לא חשיב נעשית מצותו אלא לאחר שניגב השמן וכדאמר בגמ' אע"ג דאיתא עלי' לא אתחיל כה"ג נמי בכתיבת אות בסתו"מ וקדושתו ל"ה נעשית מצותו עד אחר שנתייבש והוי עי"ז תחלת כתיבה דאיכא משום ח"ת אך באמת בש"ע יו"ד סי' רע"ד סעי' ה' לענין אם מותר ליטול מן הדיו מן השם נראה מבואר דגם בעוד השם לח כבר הוא בקדושתו וכן יש ללמוד מש"ס שבת ק"כ הרי שהי' שם כתוב על בשרו כו' ומשני בלחה ודוק וזה רק דרך הערה: והנני בזה ידידו דו"ש.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה