אור ברסלב
חזון נחום סימן פב

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן פב

סימן פא

להרב הגדול החו"ב מו"ה יואל מיללער נ"י מגי' סת"ם בהרב הגאון אבד"ק לאבאווא:

דבר השאלה במגי' אחד שהגי' ס"ת ופעם בלילה הי' נראה לו מרחוק שיו"ד עליונה מאות אל"ף נפסקה מן גג האל"ף ולא דקדק לראות אם באמת נפסק וכן תיקן בלי דקדוק לחבר הי' להגג ואמר בשעת תיקונו לשם קדושת תורת משה בחשבו שהוא א' מתיבת חול ואח"ז ראה שהוא א' משם אק' ונבהל על שלא תיקן לשם קדושת השם ונתיישב לפי תומו והוסיף קו בעובי רגל הי' של הא' לשם קדושת השם ואח"כ העביר בקולמס על כל רגל הי' של הא' לשמה:

והעיר רו"מ דבאופן שלא הי' נפסק אין חשש במה שעשה תוספת חיבור שלא לשמה כיון שאח"כ העביר שנית בקולמס לשמה נמצא תחתון ועליון לשמה דכשר ממנ"פ כמו"ש במהרש"ם ח"א סי' קנ"ו ובמשנה ברורה סי' ל"ב סעי' י"ז אמנם באופן שהי' נפסק נמצא שנעשה אח"כ החבור של"ש לא יועיל אח"כ מה שהעביר בקולמס לשמה דאין כתב עג"כ וכמו"ש במהרש"ם שם רק בכה"ג שהוא ספק נפסק יש לצדד ולצרף שי' הר"מ באות שנפסק שאין רגל הי' נוגע בגוף הא' כשר כמו שדקדקו בדבריו התשב"ץ ח"א סי' נ' ורלב"ח סי' א' והרא"ם ח"ב סי' ח"י וכתב בגה"ק יו"ד סי' רע"ד סקי"ג דס"ל להר"מ דבס"ת לא בעי כתיבה תמה ולא יליף מתפילין וכתב שכן שי' רש"י ותוס' מגילה ט' וכ"כ בשו"ת חו"י סי' רל"ה מלבד שיש ג"כ לסניף שי' המאירי בב"י סי' ל"ה דנפסק אח"כ אין פוסל ושי' הפוסקים דא"צ לקדש שאר שמות אף שכתב במהרש"ם שם שאין לצרפם מ"מ לסניף קצת המה מלבד הצירוף מה שהוסיף קו לשמה כשו"ת יעב"ץ ח"ב סי' כ"ז רק שבגה"ק או"ח סי' ל"ב סקכ"ה חולק זתו"ד:

הנה מ"ש מצירוף שי' הר"מ דבס"ת ל"ב כתיבה תמה הלא התשב"ץ וחו"י ושאר הפוסקים דקדוקם כן בלשון הר"מ ה' ס"ת פ"י פיסול ט"ו בס"ת שנפסד צורת אות עד שלא תקרא כל עיקר כו' עכ"ל, מזה למדו דמשא"כ בנפסק אות בדקות כגון שאין רגל האל"ף נוגע לקו האמצעי כשר דזה לא מקרי נפסד צורת האות רק נשתנה וניכרת יפה לתנוק ובגה"ק סי' רע"ד כתב שהגם שהרד"ק וברמ"ע סי' ל"ו נדחקו בלשון הר"מ שכשאין האות כהלכתו אף שתנוק מכיר מקרי הפסד צורה ומסייע להו לשון הרא"ש ה' ס"ת שכתב יו"ד שעל הא' צריך שיגע בה כו' ואם אינו נוגע נשתנה צורת האות וכתב בתה"ד סוס"י ר"ל דלא מחסרון תמה לבד פוסל אלא משום שאין בה צורת אות, מ"מ לשון הר"מ אין סובל כן, ועוד י"ל דגם הרא"ש כוונתו רק מטעם דל"ה כתיבה תמה כי לא כתב נפסד צורת האות כלשון הר"מ רק כתב נשתנה צורת האות ויש הבדל בין ב' לשונות אלו כמו"ש רלב"ח עכ"ד, ולענ"ד יש לסייע בדקדוק לשון הר"מ עצמו שדקדק בין לשון נשתנה ללשון הפסד דכעי"ז מצינו בר"מ פ"ג מה' ברכות הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה כו' אם יש בפתיתים כזית או שניכר שהן פת ולא נשתנית צורתה מברך המוציא ואם א"ב כזית או שעברה צורת הפת בבשול מברך במ"מ ובב"י או"ח סי' קס"ח כתב דדבריו כסותרין דבתחלה כתב דבחד לריעותא שא"ב כזית או נשתנית צורתה עדיין מברך המוציא ולבסוף כתב דבעברה צורת הפת לחוד מברך במ"מ והביא בשם ה"ה מוהר"י פאסי ז"ל שיש לחלק בין שינוי להעברה ששינוי הוא שינוי מה, אבל העברה הוא העברת כל הצורה מכל וכל, וזה שדקדק הרמז"ל בלשונו עכ"ד, ולפי"ז נמצא און בלשון הר"מ עצמו בה' ס"ת הנ"ל שכתב נפסד צורת אות עד שלא תקרא כל עיקר דמשמע דוקא הפסד והעכרת צורה מכל וכל, משא"כ בנפסק האות בדקות דזה מקרי שינוי צורה שאינה כתיבה תמה, וע"כ הרא"ש בה' ס"ת שכתב נשתנה צורת האות כו' הכוונה רק מטעם שאינה כתיבה תמה דיש חילוק בין לשון שינוי ובין לשון הפסד כנ"ל, אבל הנה הב"י בסי' קס"ח שם לגבי פת שבשלו כתב דאע"פ שפי' הנ"ל הוא מדוייק בלשון הר"מ שבתחלה כתב לשון שינוי ולבסוף כתב לשון העברה אין לחילוקים אלו עיקר בגמ' וכתב משום זה ישוב אחר עיי"ש, מבואר דלא ניחא לי' להב"י ז"ל דיוק לשון זה בר"מ וא"כ גם בנ"ד מ"ש הר"מ ה' ס"ת נפסד צורת האות גם מ"ש הרא"ש נשתנה צורת האות אחד הם ובשניהם לא רק משום כתיבה תמה פוסלין אלא מפני שא"ב צורת אות וכדברי התה"ד סוס"י ר"ל הנ"ל, ולפי"ז לא מכרעא לצירוף שי'. הר"מ שלא יהי' פוסל נפסק האות בדקות:

ויש לי להעיר בחילוק מהר"י פאסי בב"י הנ"ל במ"ש דהעברת צורה הוא מכל וכל, שהרי בתוס' פסחים (ט"ו) שיטתם דעבור צורה הוי לינה בעלמא אע"ג דל"ה נותר עדיין וקשה דהא כל לינה בנותר הוא מטעם עבור צורה ועיין שבועות (י"א) שאני קטורת הואיל וצורתה כל השנה כולה ופירש"י אינה משנה את מראיתה הלכך אע"ג דקדוה"ג היא לא מיפסלה בלינה עכ"ל מבואר דפסול לינה דהיינו נותר הוא דבמשך הזמן הזה תעובר צורתו לגמרי, ולפי"ז איך כתבו התוס' כאן דעבור צורה היינו לינה בעלמא אע"ג דל"ה נותר והרי טרם חלפה צורתה לגמרי כל זמן דל"ה נותר שהוא מטעם עבור צורה אע"כ משום דגם בלינה בעלמא קודם שנעשה נותר עכ"פ נשתנית קצת צורתה מקרי עבור צורה הרי דלשון העברת צורה ל"ה משמעותה דוקא מכל וכל והיא הערה נאה:

ולפי"ז גם במ"ש הר"מ באות שנפסד צורתו דפוסל בס"ת י"ל שיש בכלל הזה גם מ"ש הרא"ש נשתנה צורת האות כדברי התה"ד הנ"ל וכמו"ש הרד"ך דזה ג"כ בכלל מ"ש הר"מ שלא תקרא כל עיקר דמה שתנוק קוראה הר"ז כמכיר ע"י סמניות בעלמא:

עוד נראה שיש לדון בשי' הר"מ דאפי' אי יהיבנא בשיטתו שאין פוסל בס"ת נפסק הדקות באות ומשום דס"ל דלא בעינן כתיבה תמה כ"א בתפילין ומזוזות דכתיב בהו וכתבתם מ"מ י"ל דכ"ז בכל הס"ת אבל בשמות הקדושים בס"ת מודה דפוסל נפסק בדקות שהרי כן מצינו במרדכי פ' הקומץ הביאו הב"י או"ח סי' ל"ב שכתב בשם הרבינו שמשון דמספקא לי' במה דבעינן שיהי' האות מוקף גויל דהוא רק בתפילין ולא בס"ת וכתב דאין היקף גויל פוסל בדיעבד כ"א באותיות של שם ובטעם מוק"ג כתב בטור או"ח סי' ל"ב דנפקא לן מוכתבתם שיהא כתיבה תמה ושי' הב"ח שהוא משום הלמ"מ עכ"פ חזינן בפסול מוק"ג דאפי' יהי' כשר בס"ת שאין בזה משום כתיבה תמה מ"מ פוסל באותיות של שם וידוע ג"כ מ"ש בתשו' גו"ו או"ח מובא בפ"ת סי' רע"ו דאע"ג דל"ב כסדרן כ"א בתפילין ולא בס"ת מ"מ השם צריך להיות כסדרן גם בס"ת וכ"ה בנוב"ק יו"ד סי' ע"ו ועיין מנ"ח מ' תל"ז וחילי' דגו"ו מזוה"ק פ' ויקרא דבעי לכתוב שמא קדישא י' בקדמיתא ודא הוא כדחזי ואי לאו לא איקרי שמא קדישא ואקרי פגום כו' וא"כ הכ"נ בנפסק האות בדקות יתכן דמודה הר"מ דפוסל בשם כמו שפוסל אות בשם שאינו מוק"ג אע"פ שכשר בשאר הס"ת ומשום שאין בזה משום כתיבה תמה, וכמו שפוסל בשם שלא כסדרן להגו"ו מטעם דאקרי פגום והכ"נ נפסק האות ודאי דפגום אקרי כה"ג דקידושין ס"ו וי"ו דשלום קטיעא הוא ויתכן ג"כ במה שעמד רו"מ בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קנ"ו שלמה לא כתב לסניף היתר צירוף שי' הרלב"ח שהביא בעצמו לעיל סי' קנ"ג דס"ל בנפרד הדקות מהאות כשר בדיעבד דאפשר משום דאיירי בשה"ק דמודה בזה הרלב"ח כנ"ל, ואמנם בנ"ד שכתב שלא הי' ודאי נפסק צריך לדעת מה הביאו לידי ספק אם זה רק מפני שמה שהי' נראה לו כנפסק הי' ע"י ראותו בלילה צ"ע אם לחשוב זה לספק הגם שמצינו ביו"ד סי' ס"ו סעי' ח' ברמ"א שכתב דנהגו להחמיר לבדוק כשעושין מאכל עם ביצים ביום שרואים בהם אם יש דם דמשמע שבלילה א"צ משום דלא נראה להדיא אבל התם רק משום דסמכינן ארוב כשרות ועיין בנדה (כ':) רבי ראה דם בלילה כו' כיון דחזא לצפרא דאשתני א"ל ודאי טהור הוה ובלילה הוא דלא אתחזי שפיר התם ג"כ רק משום דחזא לצפרא דאשתני, ועיין נדה ס"א אימר לא בדקו כל צרכו וביצה (ז') אימר לא בדק יפה יפה ואינו ענין לכאן ועיין תוס' סוטה כ"ח מ"ש מתוספתא דבלילה אפי' בר"ה הוי ס"ט ברה"י וכתב בש"ע הרב ז"ל בשו"ת סי' כ"ט דבאפילה דוקא משא"כ כשהלבנה זורחת והיינו דנגע בא' בלילה דהוי ס"ט בר"ה, וי"ל בהסבר הדבר משום דאמר בברכות (מ"ג:) אבוקה כשנים ירח כשלשה ובתלתא הוי ר"ה כנזיר (נ"ז.) וי"ל דהכ"נ לענין בדיקה בלילה לאור הנר שיפה לבדיקה ועיין סמ"ע חו"מ סי' ה' סק"ז. אך אם הסופר יודע שלא עיין יפה ונשאר ספק אצלו על הנפסק הנה בכה"ג לא אדע למה צריך לגבוב הצדדים הנ"ל הרי בלאה"כ יש לנו בזה התירו של שו"ת רע"א סי' ע' בכ"ז מטעם ס"ס ספק שמא לא נפסק והוי עליון ותחתון לשמה ואפי' נפסק בודאי שמא הלכה כראב"י בגיטין כ' בכתב של"ש והעביר בקולמס לשמה דלר"ח פסול משום דאין כתב עג"כ וראב"י אמר ע"כ לא אמרי רבנן דאין זה מן המובחר אלא בס"ת משום זא"ו והוא רק לכתחלה או אפי' בדיעבד ומדרבנן לחומרא ולגבי דרבנן סגי בספק אחד כמו בציר דגים ביו"ד סי' פ"ג ושכן כונת המג"א סי' ל"ג סק"ז. [וחידוש אצלי שלא השתמש רו"מ ע"פ שו"ת רע"א הנ"ל ואפשר יש גמגום בזה ע"פ גופא דעובדא ואני כתבתי בהחפזי מפני טירדא]: ידידו דוש"ת.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה