חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פג · ג
ולכאורה מה דפשיטא לה בשו"ת הריב"ש הנ"ל דעכ"פ לדברי האחרים שבר"ן ודאי פסול בס"ת בנכנס לחלל אות אחר, הנה כל הטעם משום דבס"ת לכ"ע פסול דיבוק אות באות ומכש"כ נכנס לחללו דקרוב יותר ליפסל, וא"כ לפי תי' הב' שבב"י סי' ל"ב דמה דמכשרינן בנפסק אות בניקבא היינו בנפסק אחר שנכתב דכיון שנכתב מתחלה כהוגן והיתה מוקף גויל שוב לא מיפסלא מחמת הנקב ומבואר דה"ה בדיבוק אות לאות אחר כתיבה לא מיפסל כמו"ש בב"ש אע"ז סי' קכ"ה סקכ"ט ונוב"ת יו"ד סי' קס"ט וב"ש סי' ק"ס, ועיין נוב"ק יו"ד סי' ע"ה וח"ס סי' ר"ו, לפי"ז בנכנס אות לחלל אות אחד שהוא אחר שכבר נגמר האות הראשון שבשטה עליונה י"ל דלא מיפסל דליכא ק"ו מדין דיבוק אות לאות שהרי גם התם לא מיפסל כ"א היכי דל"ה מוק"ג מהתחלת כתיבה ולא אחר שכבר נכתב וכמו שכתב ג"כ הסמ"ק בב"י סי' ל"ב דליכא משום ח"ת כ"א בתחלת כתיבה ולמד זה מירושלמי ועיין מ"ש בג"פ סי' קכ"ה סוס"ק ל"ב דתי' הב' שבב"י הנ"ל מסייע להסמ"ק וסייעתו, ובשו"ת ב"ש יו"ד ח"ב סי' קכ"א שרצה השואל לומר דלדברי הסמ"ק באות שנפל בה דיו כיון דליכא בזה משום ח"ת ממילא כשר אפי' בלא תיקון כיון דהב"י כתב דהסמ"ק למד זה מדין אותיות שנדבקו זל"ז והתם כשר אפי' בלא תיקון כמו"ש הרשב"א בב"י שם מטעם כל הראוי לבילה ובב"ש כתב ע"ז דישתקע הדבר ולא נאמר עיי"ש אבל הנה מדברי הג"פ שכתב שתי' הב' בב"י הנ"ל מסייע להסמ"ק וסייעתו לכאו' נראה בטעם הסמ"ק משום דכשר בלא תיקון דאחר שנגמר האות לא מיפסל אם אינו מוק"ג וצ"ע: