חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פ · יא
ויש להסביר דהנה בקו' התוס' חולין (ע"א) לגבי ידות הכלים שעתיד לקוצצן שהקשו דלהוי חציצה והר"ש תי' דבכלים ל"ב ראוי לביאת מים אבל המרדכי פ"ב דשבועות ובאו"ז ה' נדה תי' משום דבלוע הוי והתוס' שלא ניחא להו לתרץ כן משום דבלוע ל"ש כ"א בבע"ח כמבואר במתני' דכלים (פ"ט מ"ה) ועיין מ"פ יו"ד סי' קצ"ח בזה ולפי"ז הא תינח לגבי ידות הכלים משא"כ הכא לגבי גר שטבל שפיר אין הערלה חוצץ אף שעומד לקצוץ משום דבאדם שפיר הוי בלוע לכ"ע וע"כ פשיטא להמכלתא דבלא נימול כלל אינו חוצץ רק במל שכבר הי' מגולה וחזר וחפה סד"א שחוצץ דלא מקרי יותר בלוע קמ"ל שאינו חוצץ ונכון מאוד, ומעתה שהעלינו דלכ"ע אין הערלה חוצץ בטבילה ומשום דבלוע הוי אבל מ"מ מקרי עומד לקצץ א"כ נסתיימה ראייתי מהמפורש במכלתא דאפי' בחזר עור הערלה וחפה א"צ למול מה"ת וגם הסברא הנ"ל קיימת דכיון שעומד לקצץ א"א לומר דבר והיפוכו שאגל"מ שהי' עומד לחזור ולדבק ודוק ונראה שהדבר מפורש במהרי"ל סוף ה' מילה העתיקו בנקה"כ מעשה בנער בן שנה ששבה עור הפריעה למקומה בהיכי שקצת העטרה מגולה א"צ למולו שנית עיי"ש: