חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פ · טו
גם ק"ל עפי"ד הירושלמי הנ"ל ביבמות שם דפריך לר"ה מדתניא דמשוך ונולד כשהוא מהול אוכל בתרומה, ולהך מ"ד בירושלמי משום קנס מאי מקשה דלמא ברייתא במשוך מאליו שע"כ תני לה ביחד עם טומטום ונולד מהול שהוא דבר הבא מאליו לכך שפיר תני שאוכל בתרומה דליכא משום קנס וצ"ע. כן ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ה סי' י"ט דלמ"ש הר"מ בפיה"מ אבות פ"ג במושך ערלתו היינו מפר ברית דנקט ר"א המודעי שם וא"כ מוכח מסנהדרין (צ"ט) דיש בו כרת. ולפי"ז צ"ל הא דיבמות (ע"ב.) דמשוך דרבנן היינו באינו מושך במתכוון אבל במתניתין חייב כרת לרבי והתוס' יבמות (ע"ב) לא ס"ל כפיה"מ ור"י בזה תוס' יבמות (ט'.) ד"ה מה ע"ז עיי"ש ובמחכת"ה אשתמיטתי' ירוש' הנ"ל דפליגי בזה אי משוך דרבנן איירי במשך בידים: והנני בזה ידידו דו"ש.