חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן עח · ב
אבל הנראה לענ"ד בעיקר קו' הב"א על הרמ"א מה שלא ביאר דדוקא לדבר מצוה הותר לו לתת שומת דמיהן כמבואר בהגהמ"ר, הנה לשון הגהמ"ר בב"י וז"ל ראובן נדר בעת צרה מעות ובגדים לעניים ושאל אם יחלק הבגדים לעניים ולא יספיקו כ"א למעט, או ימכרם ויספיקו דמיהם לרוב עניים, והשיב דיכול לשנות צדקה דילי' לדבר מצוה כמו טובי העיר בצדקה אנשי העיר כו' הנה מדברים אלו למד בשו"ת ב"א הנ"ל דלא יכול לשנות ולתת דמיהן כ"א לדבר מצוה, אבל באמנה יותר נראה מלשון השאלה אם יחלק הבגדים ולא יספיקו כ"א למעט עניים או ימכרו ויספיקו דמיהם לרוב עניים כו' שכוונת הגהמ"ר דזה גופא חשוב דבר מצוה שע"י שימכרו הבגדים ויספיקו דמיהם לרוב עניים, ומה"ט השיב שכן יכול לשנות לדבר מצוה והיינו משום הוא גופי' מצוה שיהי' מזכה לרבים העניים, ודבר זה מבואר במג"א סי' תרצ"ה סקי"ב דאע"ג שכתב בש"ע דהחיוב משלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד מ"מ בעניים הקפידו ליתן לשני עניים דמצוה לחלק, ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ח בעובדא שהניח האב לצדקה בעד ב' לומדי תורה שיכול הבן לשנות ולחלק לג' ת"ח דמצוה לחלק עדיף כמג"א סי' תרצ"ה הנ"ל, ובאמנה כן ראיתי בב"מ ליו"ד סי' רנ"ט שכתב ע"ד הרמ"א וכן אם הקדיש כלים יכול כו' וז"ל נראה דדוקא היכי שאמדינן שהוא מצוה רבה בחלוקת המעות ועיין קידושין (דף כ"ז) תוס' ד"ה נתנו ליהושע מדבריהם יש ראי' דיותר מצוה לחלק צדקתו למרובים כדעת הגמ' עכ"ל, ונראה שר"ל כדעת הגהמ"ר וכוון לזה דטעם הגהמ"ר הוא משום דהיא גופא מצוה רבה לחלק הצדקה למרובים וצ"ע שלא הביא ממג"א סי' תרצ"ה הנ"ל שכתב כן מפורש, ועכ"פ דעתו בכוונת הגהמ"ר מה שיכול לתת דמיהן דיכול לשנות לדבר מצוה דלא רצה לומר שתלה הדבר בתנאי שיהי' לדבר מצוה, רק דבכל ענין מותר משום דהוא גופא מצוה: