אור ברסלב
חזון נחום סימן עו › יד

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן עו · יד

יג

וכעת יסתער בלבי הערה חדשה דבכל נדר שע"י הותר מקצתו יהי' הותר כולו ממילא יהי' איסור להנודר לשאול על מקצתו שהרי בנזיר כ"א במתני' הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר ובתוס' שם דבגמ' בעי לאוכוחי מינה דבעל מיעקר עקר ולכך אינו יכול להפר שאם מיפר לה א"כ יתבטל גם את שלו שנדרו תלוי בנדרה ואינו רשאי לגרום דבר להיות נדרו מבוטל דכ' לא יחל דברו ודרשינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים לו, ובמל"מ פ"ב מנזירות כתב שהתוס' סותרים לדבריהם ד' כ"א ד"ה אלא שכתבו וצ"ע דלא דמי לאחרים כיון דרשאי להפר לאשתו ובק"א לנזיר שם כתב לתרץ בכוונת התוס' דגם במסקנא ס"ל דאסור לכתחלה להפר משום אי' בל יחל וכמו"ש התוס' ג"כ לקמן (כ"ב:) ד"ה ואס"ד רק לענין דיעבד כתבו בצ"ע והביא מהמל"מ שכתב בעצמו כן והנה לכאו' יש להעיר דבכה"ג שאינו מיחל דברו רק ע"י גרמת היתר נדר שלה לא יהי' כעושה מעשה לחלל דברו דכה"ג כתבו התוס' עירובין (ס"ז) ד"ה כמאן דלש"ל אין ביטול מחצר לחצר בשכח אחד מן החיצונה ולא עירב כיון דמאליהן משתרי בני חיצונה ע"י שמבטל בן פנימי לפנימית, ובתוס' בכורות (ג') ד"ה דקא מפקע להו מקדושתו דהקנאה לאם אע"ג דעי"ז גם הולד ממילא נפקע לא חשיב הפקעה, ובתוס' סוטה (כ"ו) דסריס אדם ע"י כוס עיקרים אינו פ"ד ומותר לקיימה וכתב בחת"ס אע"ז סי' י"ז בפי' כיון שאין עושה מעשה בכלי ההולדה עצמם מקרי בידי שמים, והכ"נ באשה שנדרה בנזיר ואמר ואני כיון שאין מוחל נדר עצמו רק שמיפר נדרי אשתו וממילא הותר נדרו ואמאי אין יכול להפר, עכ"פ לפי המבואר בתוס' נזיר ובסוגי' דגמ' שם דבאמת בדיעבד מופר רק לכתחלה אין רשאי להפר משום איסור בל יחל, ולפי"ז נראה מלתא חדתא דגם בכל נדר שהותר מקצתו הותר כולו אסור להנודר להשאיל לכתחלה על מקצתו משום דע"י שהותר מקצתו ממילא הותר כולו ואינו רשאי לגרום דבר להיות נדרו מבוטל בלא התרה, ודוחק לחלק בין נדר אשתו ואמר ואני ובין שכל הנדר הוא של עצמו דמאי שנא, דעכ"פ לא הותר ע"י חכם כ"א מקצת הנדר ומקצתו נשאר רק שנתבטל מאליו, וגם אין לומר כיון דהחכם הוא שמתיר מקצת הנדר ולדידי' הותר לבטל גם כל הנדר כדאמר אבל אחרים מוחלים לו דז"א דגם להחכם ניתן רשות התורה רק ע"י התרה ולא שיבוטל ממילא וממילא יש אי' דרבנן לכתחלה על הבעל לבקש פתח וחרטה דמעיקרא לגרום ולבטל עי"ז שאר הנדר בלי התרה, ואף אם נאמר דבכה"ג ליכא איסור דגם זה בכלל רשות התורה שניתן לחכם להתיר את כל הנדר, אבל הא תינח באופן שיש לכל הנדר התרה, אבל בכה"ג שמקצת בא ליד גזבר נראה שיש אי' לכתחלה, וא"כ מה שכתב בש"ע סי' רכ"ח סעי' מ"ב שנשאל על המקצת לכתחלה אתי' שפיר משום דהתם לש"ל הותר מקצתו הותר כולו וכדברי הח"ס הנ"ל דיד גזבר כיד עניים והוי כנותן מתנה להדיוט שא"י לחזור וממילא שאר הנדר קיים, ומשא"כ בנ"ד שלא בא המקצת ליד גזבר רק ליד איש אחר ועתה אם תרצה לומר שע"י שנשאל על מקצתו ממילא הותר כולו דלא אמרי' בזה תן כזכי כסברת כת"ה הנ"ל שוב י"ל דהדר דינא דממילא אסור להנודר לכתחלה לבקש התרה ע"י חרטה דמעיקרא משום שגורם לבטל שאר הנדר דאיכא משום לא יחל דברו ודו"ק, ויש לעיין עוד בזה כי הוא דבר חדש מאוד ואפשר שיש לחלק בנ"ד דהתם תרי דיבורי נינהו שהבעל הפר דיבורה של נזירות ועי"ז מחלל דיבורי שאמר ואני, אבל הכא הרי הותר לחכם כל דיבור נדרו ומה שלא הותר זה שבא ליד גזבר הוא מדין התורה דאינו נאמן על הפתח כמו"ש הנו"ב ואפי' לטעם הש"ך דל"א דיבור ומבטל מעשה עכ"פ דיבור זה הותר ע"י חכם למשל שנדר מנה לחודש ונתן חמשים הרי הותר הדיבור מנה לחודש רק דמה שנתן נתן מ"מ נפ"מ בכה"ג שמתחלה לא מצא פתח רק למקצת הנדר בכה"ג י"ל דאסור לשאול כנ"ל וצ"ע:

מ"ש כת"ה לדון בנ"ד דאף שנשאל על מקצתו ובטל כולו מה שנתן לשליח ואמר תן לעני דהוי נדר כמבואר בסי' קכ"ה וסי' רמ"ג הכ"נ הוי נדר מחדש, רק שנראה לדעתו דהכא מה שאמר תן לעני בא לקיים נדר הראשון ולא שיקבל עליו נדר מחדש, יש לסייע לדבריו מתוס' כתובות (נ"ד) ד"ה ולעוברת דבכתובה הואיל ואינה תלוי' בכתיבתו אין דעתו לכותבה אלא כמו שחייבוהו חכמים ועיין ס' אמרי בינה ח' חו"מ שהביא דבר חידוש מס' כפתור ופרח דאפי' דברים שא"ח בתו"מ מה"ת מ"מ אם קרא עליהן שם חל עליהם קדושת תרומה מה"ת ומדמעת ומה דתרומת דמאי אינה מדמעת משום דקריאת שם ל"ה כ"א משום חיובא דרבנן והכ"נ לנ"ד כה"ג ודוק:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה