חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן עו · ו
ועפי"ז י"ל בישוב פירש"י ז"ל (ב"מ ט') במתני' אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום פירש"י ממנ"פ אי קני' קמא דלא מתכוין להקנות לחבירו הא יהבי' נהלי' במתנה ואי לא קני' קמא הו"ל הפקר עד דמטא לידי' דהאי וקני האי כו' אבל בגמר' בסמוך בד"ה אלא וד"ה סיפא פירש"י רק הטעם משום דאדעתא דהאי אגבהה וכבר עמדו בזה המפורשים, ובנה"מ סי' רס"ט סק"ז הביא מהשמ"ק שכתב בטעם פירש"י בגמ' דאם לא הגביהו תחלה רק לעצמו כגון שאמר כן בפני עדים תלינן הנתינה בפקדון ולא במתנה, אבל בזה עדיין לא מתיישב הסתירה בפירש"י במתני', ולהאמור י"ל הנה דבר זה אי תלינן שנתן לשם פקדון או מתנה תלי' במחלוקת הפוסקים שהביאם בקצה"ח סי' שס"ג בנתן לחבירו מעות בסתם אי הוי פקדון או מתנה וע' מ"פ חו"מ לסי' קפ"ג (ובמ"ש הקצה"ח דהיכי שהי' חייב לו איזה חוב ל"א דרך מתנה נתנה לו אלא ודאי בחובו פרע כמבואר בש"ע סי' נ"ח עיין חו"ד סי' קס"א סק"ב בישוב קו' הט"ז שם עד"ז], ונראה דמחלוקת הפוסקים הנ"ל תלי' בפלוגתא דר"מ וחכמים אי מתנה כמכר ולמאי שבארתי דפליגי אי אלים חזקה דאי לאו דעביד לי' נייח נפשי' ל"ה יהיב לי' או דאמרי' שלפעמים נותן לאוהבו גם בלא עביד לי' נייח נפשי' וכסברת הרא"ש הנ"ל, ולפי"ז מתורץ שפיר דבגמ' דב"מ שם לא רצה רש"י ז"ל לפרש משום ממנ"פ דיהבי' לי' במתנה משום דלהלכה דקיי"ל כחכמים דמתנה כמכר דאלים חזקה דלא יהיב אינש מתנה בלא עביד לי' נייח נפשי' לכך הכא בנתן לחבירו סתם ולא ידעינן דעביד לי' נייח נפשי' לכך מספק לא אמרי' דנתן לשם מתנה כ"א לפקדון אבל במתני' רצה רש"י ז"ל לפרש סתם מתני' אליבא דר"מ לשי' דמתנה אינה כמכר משום דרגילות היא דיהיב מתנה בלא עביד לי' נייח נפשי' וכדברי הרא"ש בגיטין הנ"ל ולכך הכ"נ איכא ממנ"פ דאפי' לא אגבהה אדעתא דהאי הא יהבי' ניהלי' במתנה ודוק היטב: