חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן עד · ו
ועתה במסלה נעלה בישוב מתני' דמכשירין פ"ב הנ"ל דהנה מה שאמרנו אליבא דת"ק דכיון שמשקין לטמא אחרים ל"ד לכך בעינן לרצון דוקא, נראה שיש לו ענין עוד בפלוגתא אחרת במתני' דטבו"י פ"ג מ"ו דר"מ אומר שמשקה טבו"י מכשירין לרצון ושלא לרצון וחכ"א אין טבו"י טמא וכתב בשו"ת עט"ח חו"מ סי' י"ט דפליגי במשקה של טבו"י שהוא שלישי ואין עושה רביעי בתרומה ס"ל לר"מ אע"ג שאין מטמא אחרים מ"מ משום טומאת עצמם חשיבי להכשיר אף שלא לרצון וחכמים ס"ל דלא מכשרי כיון דליכא טעם דטומאתו והכשירו באין כא' וגם ליכא טעם דטומאתו חושבתו עיי"ש, ולפי"ז גם מה שאמרנו דבמשקין טמאין למ"ד לטמא אחרים ל"ד טומאתו חישובו זה רק לרבנן אבל אליבא דר"מ אפי' משקין של טבו"י שאין מטמאין אחרים כלל אפי' מדרבנן מ"מ אמרי' טומאת עצמו חושבתו, ולפי"ז מיושב שפיר מתני' פ"ב דמכשירין דקדמו מי גשמים למי שפיכות טמא אע"ג דהוי שלא לרצון ולת"ק דר"ש בפ"א דמקואות גם במים טמאים בעי' לרצון דוקא, ז"א דהכא סתם מתני' ר"מ ולדידי' במים טמאים אע"פ שאין מטמאין אחרים מה"ת מ"מ משום טומאת עצמן חישובו דמטמא מי גבאים אפי' שלא לרצון וטעם החילוק בין קדמו מי גשמים למי שפיכות הוא כמו"ש הראב"ד ז"ל: