אור ברסלב
חזון נחום סימן סט

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן סט

סימן סח

ב"ה בדר"ח תמוז תרצ"ב.

שוכט"ס לככוד ידנ"פ הרכ הגאון החו"ב מפורסם כש"ת מו"ה שמואל אהרן מיללער נ"י אבד"ק לאבאווא.

היום נתתי לבי בשעשועי דאורייתא מח"ת היקרים ונחמדים למען רצונו היקר ולהודיעו אשר עלה במצודתי בזה:

א

ע"ד השאלה במקוה שיש עלי' חשש זוחלין דהיינו שנזחל לה מחוץ לפנים ולפי מה שהחליט הגה"ק בעל ד"ח ה' מקואות סק"ה דגם בכה"ג שנזחל מחוץ לפנים ועומד בתוכו ואינו יוצא לחוץ מקרי זחילה בשעה שזוחל והביא כת"ה מס' לחם ושמלה מ"ש בלח"מ ס"ק ט"ו בשם ס' מי השלוח דבכה"ג לא מקרי זחילה ושיהי' גם דעת התשב"ץ כן וכת"ה ינופף ידו תעוז למצא סמוכין לכל הצדדים, דבריו דברי חן ונופת צופים:

ב

והנה הוכחת הד"ח יוצא מתשו' הריב"ש סי' רצ"ב במה שהעלה דכה"ג שהזוחלין מן המקוה באו ואליו הם שבים והוא מכח המכריח של האדם שבתוך המקוה ל"ה זוחלין שהרי במתני' דמקואות פ"ז עד כאן לא פליגי רבנן עלי' דר' יהודה בהא דאם רגליו של ראשון נוגעות במים אלא משום דס"ל טופח להטפיח ל"ה חיבור ולא מטעם זוחלין כיון שמשם יצאו ואליו הם שבים מבואר דלולא זה שיוצאים וחוזרים רק משום שנשארו המים במקוה אכתי הוה מקרי זוחלים:

ג

גם כת"ה העיר שיש להוכיח כן ממתני' דמקואות פ"ה דר' יהודה אומר ים הגדול כמקוה אף שדרך להיות הנחלים זוחלין אליו כפירש"י (שבת ק"ט) ומקרא כתוב כל הנחלים הולכים אל הים הרי דאפי' בכה"ג הוי זוחלין וכתב דיתכן דבאמת היינו פלוגתתם במשנה דר"מ דס"ל דכל הימים כמקוה וכן ר' יהודה דאמר ים הגדול כמקוה ע"כ דס"ל דגם כה"ג שזוחל מחוץ לפנים כמו בים הגדול מקרי זוחלין אבל ר' יוסי דאמר כל הימים מטהרים בזוחלים ס"ל דכה"ג שזוחל לפנים כה"ג דים הגדול ל"ה זוחלין, הנה בכלל דבריו טובים אבל פרט זה לא מתיישב שפיר דאי ס"ל לר' יוסי דבזוחל לפנים ל"מ זוחלין א"כ אדרבה לא יטהר ים הגדול בזוחלין כ"א בכה"ג שבטבע הילוכו מחוץ לפנים ולא באופן אחר אם המשיך המים למקום אחר, ומצינו ההיפוך דאליבא דר' יוסי ים הגדול כמעיין לכל דבר שמטהר בזוחלין בכל אופן ולא נפסל בשינוי מראה כמעיין כמבואר בב"י ואדרבה יש סברא להיפוך דאליבא דר' יוסי גם בזוחל מחוץ לפנים מקרי זוחלין ע"כ גם ים הגדול הוי דרך הילוכו בזוחלין לכך מטהר בכל גווני בזוחלין כמו כל מעיין משום שטבע הילוכו בזוחלין:

ד

והנלע"ד בעיקר ראיית הד"ח ובהערת כת"ה דבאמנה דבר זה אי בזוחל לפנים ונשאר עומד שם אי מקרי זוחלין בשעה שזוחל נראה דתלי' בטעמו של דבר מה דמקוה אין מטהר אלא באשבורן דלפי דרשת התו"כ מקרא דאך מעיין וגו' דרק מעיין מטהר בזוחלין אבל מקוה באשבורן בלי שנדרוש טעמא דקרא אז בודאי אין חילוק ואמרי' דאפי' בזוחל לפנים אין מקוה מטהר דמה לי אם זוחל מפנים לחוץ או מחוץ לפנים מ"מ אשבורן דקוו וקיימא לא הוי דבשעה שזוחל לא קיימא אבל למאי דדרשינן טעמא דקרא כמו"ש הגר"א ז"ל בסי' ר"א סק"ו וס"ק צ"א בטעם דמקוה אינו מטהר אלא באשבורן משום דכל זוחלין ל"ה חיבור כמו קטפרס ומבואר בש"ע סעי' ס' שאין הנזחלין מערבין א"כ ליכא צירוף מ"ס ומעיין דכשר בזוחלין משום דמעיין מטהר בכ"ש וא"צ צירוף ע"ש והוא עפי"ד הריב"ש סי' רצ"ב דמה שנזחלין אין מערבין הוא אפי' בלא קטפרס אין עושין ערוב ע' ח"ס סי' ר"ט ומהר"ם שי"ק סי' ק"צ, לפי"ז הטעם שפיר יש סברא לחלק דרק בזוחל מפנים לחוץ אין מקוה מטהר דכיון שזוחל והולך מהמקוה דלרחוקה קאי אין עושה חבור וצירוף עם המקוה, כעי"ז שכתבו התוס' (קידושין ה') ד"ה מה דליכא למימר מה הוי' בביאה אף יציאתה בביאה שלהתרחק ממנה הוא מגרשה והוא כסברא הנ"ל שלא יתכן במעשה הריחוק שיעשה פעולת הקירוב וחיבור ומשא"כ באינו זוחל מפנים לחוץ רק בהיפוך מחוץ לפנים שדרך הילוכו לקירוב שפיר מהני מקוה לטהר אפי' בשעה שזוחל דעושה חיבור וזה יהי' סברת התשב"ץ וס' מי השלוח דבזוחל לפנים מקוה מטהר:

ה

ואמנם יש להעיר בסברת הגר"א ז"ל דמעיין שמטהר בזוחלין משום דסגי בכ"ש, שהרי מצינו מטהר בזוחלין אפי' היכי דבעי מ"ס שכן במתני' דמקואות פ"ה דא"ר יהודה ים הגדול כמקוה אבל שאר הימים כמעיין ור' יוסי אמר דכל הימים ואפי' יה"ג מטהרין בזוחלין, והנה הב"ח בסי' ר"א לגבי גל שנתלש חדית לן דלא אמרו חכמים דכל הימים יש להם דין מעיין אלא לטהר בזוחלין אבל לא לטהר בכ"ש וע"כ בגל שנתלש דצריך מ"ס אין הריעותא משום שנתלש רק בים גופי' אינו מטהר בכ"ש אבל הש"ך ס"ק קכ"ג חולק דהריעותא במה שנתלש ואפי' במעיין גמור הדין כן ובאמת מצינו מפורש בב"י [דף ק'] שכתב דים כמעיין אף לטהר בכ"ש עיי"ש עכ"פ לדברי הב"ח לא מתקיים סברת הגר"א שהרי מצינו בים שמטהר בזוחלין אף דצריך מ"ס:

ו

ובאמנה שיטת הב"ח מסייע לה התוספתא הביאה הב"י הנ"ל לענין טובל כלי בתוך כלי דאמר בתוספתא עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה כשפ"ה ובמעיין כ"ש ובב"י כתב ע"ז דהאי תוספתא ליתא דפליגא אמתני' דקתני סתמא השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפ"ה וים הרי מטהר בכ"ש כמו שמטהר בזוחלין ועכ"ז צריך נקב כשפ"ה עיי"ש וא"כ ממילא התוספתא מסייע להב"ח דבאמת לא פליגא תוספתא אמתני' ומה דים צריך כשפ"ה משום דים ל"ה כמעיין לטהר בכ"ש ודוק:

ז

וראיתי בס' לו"ש ס"ק כ' ע"ד קו' הב"י מה שהר"מ והרא"ש ז"ל לא חילקו בין מקוה למעיין כדברי התוספתא משום דתוספתא זו הוא רק דברי ב"ש וכדמוכח מדברי ר' יהודה שם בשיטת ב"ש, דזה לשון התוספתא עריבה שהיא מלאה כלים והשיקן למקוה צריכה כשפ"ה ובמעיין כ"ש ר' יהודה אומר משום ב"ש בכלי גדול ד"ט ובקטן ברובו והיינו דר"י בא לחלוק את"ק בשיטת ב"ש לגבי מקוה דלא סגי בשפ"ה עכ"פ דר' יהודה אזיל בשיטת ב"ש בתוספתא דה"ה דבמעיין סגי בכ"ש ונמצא עפ"י האמור בשיטת ר' יהודה ג"כ דעל כרחו ים ל"ה כמעיין רק לזוחלין ולא לטהר בכ"ש וא"כ הדר תיקשי אסברת הגר"א דמה שמעיין מטהר בזוחלין משום דסגי בכ"ש והרי מצינו אליבא דר' יהודה דאמר יה"ג כמקוה אבל שאר הימים מטהרין בזוחלין אע"ג דר' יהודה גופי' ס"ל דים ל"ה כמעיין לטהר בכ"ש:

ח

אך נראה דמר' יהודה לא תיקשי מה דים מטהר בזוחלין אע"ג דצריך מ"ס וזוחלין אין מערבין ומצטרפין דז"א דר' יהודה לשיטתו דס"ל נזחלין מערבין והוא בחגיגה (י"ט) במתני' דשלש גוממיות דאמר מטביל בתחתונה ושם אמר דאם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור, ובגיטין (י"ז) דר' יהודה ס"ל טופח להטפיח חיבור. ומהרי"ק שורש קנ"ו מייתי לה בשי' הראב"ד ז"ל דזוחלין מצטרפין לשיעור מ"ס ועיין ח"ס סי' ר"ט מ"ש דבאמת אנן קיי"ל דאין נזחלין מערבין ורק הכא ר' יהודה לשיטתו איהו ס"ל דנזחלין מערבין וא"כ מתורץ שפיר קושיתי הנ"ל מה דלר' יהודה שאר הימים חוץ יה"ג דמטהרי בזוחלין אע"ג דס"ל דים צריך מ"ס משום דר' יהודה לשיטתו דאפי' זוחלין מערבין ומצטרפין ולדידי' מה דמקוה אינו מטהר בזוחלין לא דרשינן טעמא דקרא רק מגזה"כ דאך מעיין אבל לדידן דקיי"ל אין נזחלין מערבין דרשינן טעמא דקרא כסברת הריב"ש והגר"א ז"ל:

ט

ומעתה ע"ד הוכחת הד"ח דאפי' בזוחל לפנים מקרי זוחלין וראייתו מהוכחת הריב"ש דבבאין ושבים המים ל"ה זוחלין מדלא פליגי רבנן ברגליו נוגעות במים רק מטעם דטופח להטפיח ל"ה חיבור ולא מטעם זוחלין מזה המציא הד"ח דאפי' בזוחל לפנים הוי זוחלין דאל"כ הרי משוה"כ לא אמרו רבנן טעמא דזוחלין כיון שזוחלין לפנים, אבל לפי האמור באמת חדא באידך תלי' ושפיר קאמר הריב"ש דע"כ לא פליגי רבנן כ"א מטעם טופח להטפיח והרי אפי' טופח להטפיח חבור יאמרו מטעם זוחלין וע"ז אין לתרץ משום דזוחלין לא מקרי בזוחלין לפנים דז"א דאם נאמר דטופח להטפיח חבור באופן זה הרי ליתא לסברת הגר"א ז"ל בטעמא דמקוה באשבורן לפי שאין הנזחלין מערבין שהרי השתא אזלינן בס"ד דאפי' טופח להטפיח וגם נזחלין מערבין כשיטת ר' יהודה. א"כ דמקוה באשבורן הוא רק מגזה"כ ממילא אין חילוק בין זוחל מחוץ לפנים דמ"מ בשעה שזוחל אשבורן ל"ה, כ"ז לפי הס"ד אי ל"ה פליגי רבנן מטעם טופח להטפיח, אבל לפי האמת דקיי"ל טופח להטפיח ל"ה חבור לענין מקואות והא דמקוה אינו מטהר בזוחלין הוא רק משום דזוחלין ל"ה חבור שפיר יתכן דכה"ג שזוחל מחוץ לפנים ונשאר שם ל"ה זוחלין כיון שכן דרך הילוכו להתקרב ולהתחבר, ועיין תוס' עירובין (מ"ה) ד"ה ליקני שביתה באוקיינוס דאע"פ שהעבין שותין מאותן של מעלה שגבוה י"ט כיון שכל המים מחוברין יחד חשיבי כאלו מונחין בארץ עכ"ל וע' שבת (ח') מים ע"ג מים היינו הנחתו, הרי דאפי' המים הזוחלין לאוקיינוס ובשעה שעומד וזוחל חשיבי מחוברין מכיון שכל הנחלים הולכים לים היינו הנחתן להכ"נ משוה"כ בזוחל מחוץ לפנים י"ל ל"ה זוחלין וכדברי התשב"ץ ח"ג סי' ד' הנ"ל דזוחל לתוך הבית וכותלי הבית מערבין לא מקרי זוחלין ומתורץ ג"כ הערת כת"ה מהא דאר"י ים הגדול כמקוה שאין מטהר בזוחלין אע"ג שזוחל לפנים. ולמה שכתבתי ר' יהודה לשיטתו דטופח להטפיח חבור ול"ה טעמא דמקוה באשבורן משום דל"ה חבור, אבל לדידן שפיר יתכן דבזוחלין מחוץ לפנים דהוי חבור לא מקרי זוחלין לגבי מקוה טהרה ודוק כי חריף:

י

בכ"ז לא מפני שאנו מדמין נבא לחלוק על אמרי קודש של הד"ח ז"ל, וכבר כתב כן בשו"ת מהר"ם שי"ק סי' ר"ה דכללא נאמר דמקוה אינו מטהר אלא באשבורן וכתב הר"מ בפ"א מ"ז דמקואות אשבורן היינו מקום מקושר יניחו בו המים ויעמדו ובפ"ח דטהרות מ"ט כתב אשבורן הוא מקום המקושר שינוחו בו דבר הנוזל א"כ אפי' זוחל לאשבורן אחר או לבית לא מקרי אשבורן וכן נראה מדברי הריב"ש סי' רצ"ב וכמו שביאר מרן ז"ל בח"ס סי' ר"ט שלכך אם מחיצות החיצונות מעכבין הזחילה לא חשיב זוחל הואיל והמים שבים למקומם, וכן נראה מדברי הר"ש פ"ד דמקואות מ"ז מ"ש שם בזוחלין לבית וכן מסתבר וזה דלא כתשב"ץ עכ"ל המהר"ם שי"ק ז"ל. והנה הגם מה שהביא מהריב"ש סי' רצ"ב לפי מה שכתבתי אינו מוכרח כ"כ, בכ"ז שאר ההוכחות עם דברים המסתברים מכריעים:

יא

ובהא דאין הנחלים מערבין שכתב הש"ך ס"ק קכ"ט דרק במי גשמים כן אבל במעיין גם נזחלים מערבין וכ"כ בד"מ רס"י ר"א בשם הראבי"ה דבמעיין גם קטפרס הוי חיבור וע' ח"ס סי' רט"ו ובג"ט הביאו בנח"א סי' נ"ג הק' על הש"ך מירושלמי שקלים פ"ו ה"ג רמ"א מכאן ומכאן קטפרי הן ופסולין אף לנדה מבואר דשייך קטפרס אף בנהר. אבל לפי האמור שפיר י"ל דבמעיין קטפרס הוי חבור לטהר משום דגדול חיותו של מעיין שמטהר בכ"ש וכמ"ש התוס' (בכורות נ"ה:) הסברא דחיותן מתברן, ומשא"כ בירושלמי לגבי ים ונהר דאע"ג דהוי כמעיין לטהר בזוחלין מ"מ ל"ה כמעיין לטהר בכ"ש עפי"ד הב"ח והתוספתא הנ"ל דמסייע לו ע"כ גם לענין קטפרס ל"ה כמעיין ועתו"ס חגיגה (י"ט) ד"ה נגזור:

יב

ובדברי הש"ך ס"ק ק"ח שהקשה על הרמ"א במה שהעתיק ממהרי"ק דאם בא ממעיין אינו פוסל בזחילה דאי מיירי בנפסק ממעיין דס"ל למהרי"ק דהוי כמעיין כבר נתקשו דברי המהרי"ק בש"ך סק"ל ע"ז העיר כת"ה דנראה להדיא שלא התיר הרמ"א רק בזה שאינו זוחל רק למעלה ממ"ס דאל"כ למה הביא ד"ז כאן ולא בעיקר דין זחילה בסעי' ב' והן דברי המהרי"ק שורש קנ"ו דממנ"פ אם נחשב לזוחלין כל המים העליונים והתחתונים כאלו כבר פסקו לגמרי מן המעיין א"כ ל"ה זוחלין בטובל למטה עכתו"ד היקרים:

ואמנם הממנ"פ של המהרי"ק אין לו ענין לכאן דמהרי"ק לא קאמר רק אחר החלט שיטתו דהופסק ממעיין יש לו עדיין דין מעיין קודם שנחו מחיותן, ע"ז כתב דלא מיבעי' למעלה מן הסדק שלא נחו המים רק אפי' מה שלמטה מן הסדק דאפשר לומר דמקרי נחו מחיותן א"כ ממנ"פ לא מקרי זוחלין אם לא ננערו המים התחתונים לצאת. אבל כ"ז רק אחר הנחת יסודו של המהרי"ק דנפסק ממעיין יש לו דין מעיין, אבל השתא לפי"מ שהקשה הש"ך לסתור דברי המהרי"ק ממילא ליתא לממנ"פ דאפשר דאפי' בלמעלה ממ"ס יש דין זוחלין משום דהתחתונים ננערו לצאת ואי דא"כ עדיין לא נחו מחיותן ויש להן כח חיותה של מעיין מה בכך אחר שהש"ך כבר דחה לדברי המהרי"ק לגמרי ואין עושה מזה ספק כלל שיהי' חזי לאצטרופי לס"ס בלמעלה ממ"ס ועוד אדרבה לפי שי' הרא"ש דלמעלה ממ"ס אין פוסל זוחלין אין מקום לחידוש המהרי"ק כמו"ש בשורש קנ"ו דהראב"ד דס"ל בנפסק המעיין הוי כמקוה יתרץ המשנה דג' מקואות עפ"י שי' הרא"ש ע"כ לא אדע מה קשה לו בדברי הש"ך ז"ל שצודקים מאוד לפי שיטתו:

יג

ועפ"י סברת המהרי"ק מצד ממנ"פ כעי"ז כתבתי במק"א בתשו' בנוגע לשו"ת מהרי"ט ושו"ת ב"ש סי' פ"ו לענין אי מהני זוחלין לטהר שאובין והעלתי דלמעלה ממ"ס בודאי מטהר מצד ממנ"פ כמו שבאו הדברים בארוכה וקשה להעתיק ומקצת מזה נדפס מאתי בהסכמה לס' ברכת שלום להרה"ג המו"צ מאנטווערפען:

יד

והנה בדברי המהרי"ק הנ"ל דמים שבאים ממעיין והופסקו ועדיין לא נחו מזחילתן לכ"ע עדיין תורת מעיין עליהם לטהר בזחילה לכאו' מפורש בשיטת התוס' להיפוך והוא בתוס' בכורות (נ"ה) לענין מה שחקרו לגבי מעיין דמטהר בזוחלין אי דוקא בזוחלין ולא באשבורן וכתבו וז"ל ומיהו דבר פשוט דמי מעיין שנפסקו מן המעיין שמטהרין באשבורן ממנ"פ שהרי נעשו מקוה מאחר שנפסקו מן המעיין שמטהרין ובהדיא תנן במס' מקואות מעיין שהעבירו ע"ג בריכה הפסיקו הרי הוא כמקוה כו' הרי שפתם ברור מללו שלא כמהרי"ק דמוקי למתני' דמעיין שהעבירו ע"ג בריכה דאיירי שהי' שם בריכה מי גשמים לכך אם הפסיקו הרי הן כמקוה:

טו

אמנם לענ"ד יש מקום לומר שאין כאן חילוף שיטות בין התוס' ומהרי"ק ז"ל, דהנה כל חילו וסמיכתו של המהרי"ק הוא ממתני' פ"ו דמקואות מ"ג וש"ע סעי' נ"ה בג' מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה והשאוב מן הצד המקואות טהורין והטובלין טהורין והרי הוי זוחלין ע"י הטובלין ולא איירי כאן במעיין דקתני מקואות דקוו וקיימי אלא ע"כ דאיירי בהופסקו ממעיין שיש להן דין מעיין ולהראב"ד דס"ל במעיין שנפסק דנפסל בזוחלין י"ל דס"ל כהרא"ש דאחר השיעור למעלה ממ"ס אין זחילה פוסל משא"כ לדידן:

טז

והנה אכתי תיקשי עפי"ד הרא"ה הובא בבד"ה להב"י סי' ר"א וז"ל שלא אמרו שהמים שאובים נטהרו כשפ"ה אלא כשהם בתוך מקוה או הים שמטהרין באשבורן דוקא כמותן דהו"ל כמין אחד כו' דמבואר שיטתו הנפלאה דמים שאובין אין נטהרים לעולם ע"י מעיין שמטהר בזוחלין משום דהו"ל מבשא"מ ומתרץ בזה מתני' דמקואות פ"ג בור שהוא מלא שאובין והאמה נכנסת לו הרי היא בפיסולו עיי"ש, ולפי"ז הדרא קו' המהרי"ק במתני' דג' מקואות דהוי זוחלין ואי דאיירי בנפסק ממעיין שיהי' הדין דמטהר בזוחלין א"כ שוב תיקשי איך מטהר את השאוב באמצע הא מה שמטהר בזוחלין אין מטהר את השאובין דהוי מבשא"מ:

יז

אך באמת הרי בשטמ"ק ביצה (י"ח) כתב בשם הרא"ה וז"ל דלא התירו בשפ"ה אלא כשעושה עירוב מקוה עם מקוה שזה וזה מטהרין באשבורן והם ממין אחד אבל בשא"מ כגון שנתערב במעיין שאין מטהר אלא בזוחלין אינן עושין עירוב להוציא מידי שאיבה עכ"ל והעתיקו בח"ס סי' רי"א, מבואר דלכך ס"ל להרא"ה דמעיין אין מטהר לשאובין שהוא רק עפ"י שיטתו עצמו דמעיין אין מטהר אלא בזוחלין ולא באשבורן והו"ל מבשא"מ וא"כ לפי מה דקיי"ל אנן דמעיין מטהר אף באשבורן ממילא לא קיי"ל כהרא"ה רק דגם מעיין מטהר לשאובין עיין שי"ט למקואות פ"ו מ"ה שכ"כ:

יח

וכיון דאתאן להא ממילא מתיישבין שפיר דברי התוס' בכורות הנ"ל שלא יסתרו לשי' המהרי"ק דהתוס' דבריהם מזוקקים מ"ש דאפי' אי מעיין אין מטהר באשבורן מ"מ מעיין שנפסק מטהר ודאי באשבורן ממנ"פ שהרי נעשו מקוה מאחר שנפסקו מן המעיין והיינו דכל מ"ש המהרי"ק מכח מתני' דג' מקואות הוא רק אחר הנחת היסוד דמעיין מטהר גם באשבורן אפשר לאוקמי מתני' דג' מקואות בהופסקו ממעיין ועכ"ז מטהרי לשאובין דל"ה מבשא"מ כיון דמעיין מטהר גם באשבורן אבל התוס' השתא בס"ד שנאמר דמעיין אין מטהר אלא בזוחלין דלא מתיישב מתני' דג' מקואות בכה"ג שהופסק ממעיין דא"כ לא מטהר לשאובין משום מבשא"מ רק דההכרח לתרץ כמו שתי' הראב"ד עפ"י שי' הרא"ש דיותר משיעור מ"ס אין פוסל זחילה ממילא באופן זה ליכא הוכחה לשי' המהרי"ק והוה אמרי' דמעיין שנפסק אין לו דין מעיין ומתני' דמעיין שהעבירו ע"ג בריכה לא מיירי בבריכה של מי גשמים כמו"ש המהרי"ק רק אפי' בבריכה ריקנית ומ"מ אין לו דין מעיין כיון שנפסק ומשא"כ לפי המסקנא של התוס' דמעיין מטהר גם באשבורן מודי התוס' דמעיין שהופסק יש דין מעיין לטהר בזוחלין ומתורץ כפתור ופרח:

יט

מה שהעיר כת"ה בש"ך ס"ק קכ"ג הנ"ל מ"ש להוכיח דגל שנתלש אפי' ממעיין צריך מ"ס והוכיח דהדין שכתב הרמ"א שם שלקוח מהרא"ש דמיירי במעיין דאל"כ הוי זוחלין יעיין כת"ה בס' ב"מ שם ימצא כעין דקדוקיו והערותיו ומה שהק' על הש"ך דמאי מהני דאיירי במעיין כיון שנתלש לשי' הש"ך עצמו בס"ק ל' שחולק אמהרי"ק וס"ל דנפסק ממעיין אין מטהר בזוחלין ובאמת הפרישה פי' דל"ה זוחלין כיון דמיירי באופן שחזרו למקוה וא"כ הרא"ש איירי במקוה לא במעיין עכ"ד:

כ

מה שהעיר בדברי הכ"מ פ"י מאה"ט הט"ז בדעת הר"מ שאין הטמא נטהר עד שיעלה מן המקוה שיש ראי' מחגיגה (י"ט) עודהו רגלו אחת במים אע"פ שהחזיק מחזיק אך שקשה ע"ז ממתני' דג' מקואות בש"ע סעי' נ"ה ראיתי כבר בס' תשו' יהודה אריכות גדול בענין זה ואין הס' כעת תח"י וג"א הארכתי בדברי הכ"מ בכמה תשו' ואין הזמן גורם להעתיק וכתבתי רק מן החדש במה שהתענגתי לטייל עמו בשדה פלפול הלכה והי' בזה שלום: מאת ידידו דושת"ה בלונפ"ח.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה